שדרות: העובדים עזבו, המפעלים משוועים לידיים עובדות

על פי הנתונים היבשים בתחום התעסוקה, שדרות היא עיר משגשגת. אחוז האבטלה הרשמי עומד על כ-3.5% והמפעלים באזור מדווחים כי אינם מצליחים למצוא די ידיים עובדות. רק לפני 3 שנים, ב-2005, עמד שיעור האבטלה על כ-20%, פי 2 מהממוצע הארצי דאז. האם יש פלא בכך, בעיר מוכת קסאמים? 

"התעסוקה אף פעם לא היתה במצב שפיר, אבל לאחרונה התופעה קשה יותר. אני מחפשת מנהל חשבונות כבר שנה ולא מוצאת, ומפעלים אחרים שמחפשים עובדים לא מוצאים", מספרת ל"כלכליסט" ברטה קאושנסקי, בעלת משרד לניהול חשבונות וחברה בוועד הסוחרים בעיר.

בין הסיבות הרבות לתופעה, מציינת קאושנסקי, היא עזיבה של כ-5,000 איש את העיר. מספר התושבים בשדרות ירד מ-25 אלף לפני כשנתיים ל-20 אלף כיום. מספר התושבים בגיל העבודה ירד מ-11 אלף בסוף 2006 לפחות מ-9,000 כיום.

דווקא ההתנתקות הזרימה דם חדש בעיר. בקיץ 2005 עברו מגוש קטיף כ-20 עסקים קטנים  ובהמשך גם ממחסום ארז, והללו הורידו את שיעור האבטלה. אולם מאז השתנתה אווירת האופטימיות בייאוש.

"בשירות התעסוקה סופרים רק את מי שבא ללשכה ומחפש עבודה, אבל רבים כבר התייאשו", אומר דוד אזולאי, יו"ר מרחב שדרות בהסתדרות ותושב העיר. להערכתו, שיעור האבטלה האמיתי עומד על כ-10%, כ-3% מעל הממוצע הארצי. לדבריו, הירידה בשיעור האבטלה היא מסיבה אחת - הבריחה של אנשים מהעיר.

על אופטימיות מסוימת מנסה לשמור פרץ וזאן, מנהל מחוז דרום של שירות התעסוקה. לדבריו, הירידה באבטלה בשדרות היא אמיתית, ותואמת את הקיטון במספר המובטלים בשאר המחוז, יחד עם דגש על השמות איכות (הישארות של מובטל יותר משלושה חודשים באותה עבודה - מ"פ). לדבריו, ההנחיות ללשכת התעסוקה בשדרות אינן שונות מאלו של שאר חלקי הארץ, אך גם הוא מודה שכאשר נופלים קסאמים המציאות חזקה יותר מכל הנחיה. התייצבות בלשכה במועד שנקבע, כלל ברזל בכל לשכת תעסוקה בארץ, היא לעיתים גמישה יותר בשדרות. מי מתושבי שדרות שגם הגיע ללשכה יודע לספר שישנה הבנה כאשר דורש עבודה אינו מעוניין לעבוד במפעל שאינו מוגן.

20 שניות מפס הייצור לחדר מוגן

מפעל אחד שכן מוגן הוא זה של שטראוס, המעסיק כ-200 עובדים ומייצר חטיפים. מנהל תפעול במפעל, מיקי בן שמואל, אומר כי מצב התעסוקה יילך ויחמיר אם לא יימצא פתרון למצוקת כח האדם בשדרות. לדבריו, הקושי בגיוס כוח אדם מקצועי רק גובר: " למזלנו רק עובדים מעטים עזבו, אך המפעל עדיין מתפתח וגדל ואנו זקוקים לאנשי אחזקה, מפעילים ומלגזנים ומתקשים לאייש את המשרות הללו בעיקר בגלל נטישת העיר. אשר לאוכלוסייה שכן נשארת, עליה מתחרים מספר מפעלים במקביל, מה שמקשה עוד יותר על הגיוס".

בן שמואל מספר כי במפעל, שכבר ספג 4 פגיעות קסאם, נעשות הרבה פעילויות על מנת להעניק לעובדים את הביטחון האפשרי. "השקענו מיליוני שקלים לאורך השנים בבנייה ומיגון בחצר המפעל וגם במפעל עצמו. התראות ה'צבע אדום' מאפשרות לעובדים 20 שניות להגיע למקום מוגן, ואירגנו גם אזורים ממוגנים בטווח של 5 שניות מכל מקום בו יכול להימצא עובד. במישור הנפשי אנחנו בקשר עם הפסיכולוג הקליני ד"ר מני ברגר מנט"ל (המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה על רקע לאומי - נ"ג), ועוברים הדרכות ושיחות עם נט"ל. אנו דואגים לטפל נקודתית במשפחות הזקוקות לסיוע גם אם זה דורש הגעה לבתים וטיפול בילדים כל השנה סביב השעון".

בנוסף, מספר בן שמואל, כי המפעל הזמין חברה המתמחה במצבי חירום אשר הכשירה את העובדים לתת מענה של עזרה ראשונה. בן שמואל גר ביישוב מיתר ועושה דרכו מדי יום לשדרות, "זה הדבר שהכי מכביד עלי, שאני מצליח לישון בלילה, אבל העובדים ש-70% מהם תושבי שדרות אינם ישנים".

מחכים למפוטרי פולגת

מפעל אסם בשדרות גם הוא נאלץ להתמודד עם המצב הביטחוני הרעוע. "הבעיה היא כפולה", טוען יעקב דגן, מנהל המפעל, "קשה להשיג כוח אדם טכני בכל מקום בארץ מאחר שאין הכשרה טכנולוגית מספקת, ואנחנו בשדרות לא שונים בכך משאר המדינה. שנית, מאחר שאזור שדרות אינו אזור של אבטלה ומי שרוצה לעבוד עובד, אנו מתקשים למצוא עובדים נוספים. כיום עובדים 370 איש באסם ואנו רוצים לקלוט עוד 40-30 עובדים למפעל הרטבים. לכן אנחנו מצפים לקלוט חלק מעובדי פולגת, משום שאני בטוח שיש להם הכשרה מתאימה".

אך התמיכה מצד המפעל מוגבלת ובשבועות האחרונים חל מפנה. "עד התקופה האחרונה נפל קסאם אחד פה ואחד שם, אנשים צלצלו הביתה כדי לוודא שהכל בסדר", אומר דגן. "בתקופה האחרונה תדירות נפילת הטילים גברה, שיחות הטלפון כבר לא מרגיעות והדאגה לא עוזבת. זו הפעם ראשונה בה ראיתי את העובדים בלחץ כה עצום ואין ספק שזה משפיע על התפקוד".

פרץ וזאן מכיר גם הוא את הקושי למצוא עובדים אך טוען: "ראוי שהמפעלים יגדילו את השכר והתנאים של העובדים, זה ישכנע עוד רבים לבוא ולעבוד בשדרות, למרות הקסאמים".