ועדת המעקב - רעה לערבים
ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל היא גוף שסוע ורקוב שלא משפיע על אף אחד. אם מגמה זו תימשך, הממסד הישראלי יוכל לעשות בחברה הערבית ככל העולה על רוחו
לפני מספר ימים נערך באום אל פאחם כנס שיזמה ועדת המעקב העליונה של הערבים הפלסטינים בישראל, שעסק באיומים המתגברים מצד גורמים יהודים ימנים ופנאטים לפגוע באישיות ערבית המקורבת למסגד אל-אלקצא.
מספר המשתתפים המועט העיד על כשלון הכנס. מרבית המפלגות הערביות החרימו אותו משיקולים ספק ענייניים ספק ציניים. לדידם, המארגנים נוטים לטובת מפלגתו של הח"כ לשעבר עזמי בשארה, ומתעלמים מהאיומים המשוגרים לשאר חברי הכנסת הערביים. טענה כבדת משקל, שמוכיחה בפעם המי יודע כמה כי למרות הניסיונות והרצון הטוב לשדר לחברה הישראלית שהערבים הפלסטינים בישראל מלוכדים, התנהגותם הייתה אינפנטילית.
ככה לא בונים מאבק. עם מפקדים כאלה לא רק שלא הולכים למלחמה, אפילו לא חושבים על קרב. זו תעודת עניות למנהיגיו של הציבור הערבי.
החברה הערבית בישראל סובלת קשות מהעדר מנהיגות. השסע בין הערבים ליהודים במדינה הולך ומתרחב, אולם הנתק בין ההנהגה הערבית לבין קהליה ממשיך לרשום שיאים חדשים, שמחדדים את השאלה: האם המנהיגות מובילה או מובלת.
ועדת המעקב מאגדת בתוכה את כל המפלגות הערביות וכל התנועות החוץ פרלמנטריות, ואינה מוכרת על ידי ממשלת ישראל. אך היא אינה ממלאת את תפקידה, בלשון המעטה. היא זקוקה לעשר ועדות לפחות על מנת לעקוב אחר מעקביה, לבושתה.
אם מצב ההנהגה הערבית ימשיך להידרדר והקשר עם האזרח הערבי הממוצע יימשך כמות שהוא, ייפתחו הדלתות בפני הממסד הישראלי לממש בנקל את תוכניותיו כמו זו שתחייב שירות אזרחי או שירות לאומי. למעשה מדובר בהכנסת הצעירים הערבים למעגל הישראליזציה, דבר מסוכן ביותר בטווח הקרוב וגם בטווח הרחוק.
ההפגנות שיוזמת ועדת המעקב אינן מצליחות לסחוף אפילו כמה מאות תומכים. אילולא התגייס הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית להפגנה האחרונה שנערכה באום אל פאחם נגד מעשי ישראל ברצועת עזה, היא היתה רושמת כישלון חרוץ. העובדה כי באירוע "אל אקצא בסכנה", שארגן השייח ראאד סלאח, התקבצו כ-80 אלף איש, ואילו בהפגנות של ועדת המעקב מגיעים רק כמה מאות משתתפים, מעלה תהיות כגון: האם החברה הערבית בישראל הפכה לחברה דתית? האם מודל חמאס עבר את גבולות הקו הירוק? האם מתחולל קרב בין החילוניות ללאומנות בתוך החברה הערבית? קרב בין הלאומנות שרושמת נסיגה בעולם הערבי, לבין האסלאם הפוליטי?
ועדת המעקב העליונה הפכה במרוצת הזמן למעין העתק של ההסתדרות בימי מפא"י העליזים. החברים מרגישים בחיסרון כשמגישת התה לא הופיעה לעבודה.
דוגמאות לחוסר המעש של ועדת המעקב לא חסרות: יותר משמונה שנים עברו מאז אוקטובר 2000, בו נהרגו מאש כוחות הביטחון 13 צעירים ערבים. עצם היום הזה לא מצאה ועדת המעקב את הכוח להוציא ספר לזכרם, ספר שילמד את הדורות הבאים מה קרה באותו חודש שחור. לעומת זאת, ביום האדמה הראשון ב-1976 הייתה מנהיגות מובילה, שהחליטה להשבית את המגזר כליל, ולאחר שנפלו ששה אזרחים מאש המשטרה, מיהרה להוציא לאור את הספר השחור, בו גוללה את שהתרחש מנקודת מבט ערבית.
זה כל ההבדל בין מה שהיה לבין מה שאנו חווים בימים אלה. היום ועדת המעקב היא ועדה כמעט משותקת, גוף רקוב ומסואב, ואם לא תיערך בו בהקדם האפשרי פעולת החייאה אינטנסיבית, סופו למות בטרם עת, וחבל.
זוהיר אנדראוס, מנכ"ל העיתון הערבי-הישראלי מע-אלחדת'
לפנייה לכתב/ת 
