"דוקטור, עזור לי, אני חושב שיש לי רחם"
זה התחיל במין עקצוצים כאלה באזור המותן אחת לחודש, שהפכו בהמשך לכאב בלתי נסבל, ואז, לילה אחד, שמעתי "תיק-תק, תיק-תק, תיק-תק". מי אמר שרק לנשים יש שעון ביולוגי?
השכם בבוקר התייצבתי במכון ההדמייה מתוח ונרגש. כשהגיע תורי, נכנסתי לחדר האולטרסאונד והתיישבתי מול הרופא.
"כי היית רוצה שיהיה לך רחם. עדיין, זה לא אומר שיש לך".
"כן בבקשה? אפשר את ההפנייה?" הוא הושיט את ידו וחייך אלי.
"אממ... אה, תראה דוקטור, אין לי הפנייה, אבל זה ממש ממש דחוף", תליתי בו מבט מתחנן. "אני חייב אולטרסאונד אגן ובטן", כמעט ייבבתי.
"באמת? אבל למה? מה אתה חושב שיש לך?"
"אני... אני... אממ... אני חושב שיש לי רחם, דוקטור".
"רחם? אתה חושב שיש לך רחם?" כבר יכולתי לראות אותו חושב לעצמו, "אמרתי להם שאנחנו צריכים עוד מאבטח במרפאה".
"אני משוכנע בזה. ללא כל ספק!" המשכתי, "אין לי שום הסבר אחר".
"הסבר אחר למה?"
"למה שעובר עלי בשנה האחרונה. תראה דוקטור, זה התחיל במין עקצוצים כאלה באזור המותן אחת לחודש, שהפכו בהמשך לכאב בלתי נסבל, ואז, לילה אחד, כששכבתי בחדר השינה השקט, שמעתי את זה".
"את זה? מה זה "את זה"? מה בדיוק שמעת?"
"תיק-תק, תיק-תק, תיק-תק..."
"הממ... אני מבין". הבעת פניו הרצינית הלחיצה אותי.
הרופא קם ממקומו, גרר כסא והתיישב לידי.
"תגיד לי משהו בחור, בן כמה אתה?"
"35, בפברואר, מזל דגים. למה?"
"דגים? הממ... רגיש כזה, אה?"
"כן" הנהנתי. נו, מה לעשות? זה מה יש.
"אני מבין. אקדמאי?"
"כן, אבל מה הקשר?"
"אתם יותר נוטים ללכת בתלם", השיב מבלי להביט בי. "ותגיד לי משהו", הוא ליטף את הזקן הצרפתי שלו, "היו לך מערכות יחסים ארוכות, נכון?"
"כן דוקטור, יחסית. שנתיים עד שלוש. אני לא כל כך טיפוס של סטוצים, למרות שהיו איזה אחד או שניים".
"כן, אני מבין".
אני שונא שהם אומרים "אני מבין" כל הזמן. בכל פעם שרופא אומר לי "אני מבין" זה רק גורם לי יותר להרגיש שאני לא מבין כלום.
"שאלה אחרונה", הוא נתן בי מבט מלוכסן. "הבחורה האחרונה. זה היה קשר רציני, נכון? חשבת שזאת האחת, כן?"
"נכון", השבתי מופתע. "דוקטור, מה קורה פה? מאיפה אתה יודע את כל זה?"
"אתה המקרה החמישי שלנו בחצי השנה האחרונה"
"מאיפה אני יודע את כל זה? הבט בחור", הוא הוריד את מבטו לריצפה ואז חזר להביט בי מחוייך, "אתה כבר המקרה החמישי שלנו בחצי השנה האחרונה".
"המקרה החמישי? בחצי שנה?" נדהמתי "וואוו!!"
"כן, אתה לא הראשון שחושב שיש לו רחם".
"לא הראשון שחושב ש...? רגע, רגע ,רגע! מה אתה מנסה לומר לי דוקטור? שאין לי רחם?"
ברור שאין לך רחם! אתה גבר, איך יהיה לך רחם?"
"אבל.. אבל..." ניסיתי למחות.
"אבל זה מרגיש לך כאילו יש לך, נכון?"
"כן, למה זה, דוקטור?"
עוד מבט:
הקשר בין עראק בדייט שני לבין אינקובטור
זיו רביב
אני רווק בן 33, ובשנים האחרונות הדיאלוג הפנימי שלי עם אבהוּת הולך ומחריף. תינוק תמיד היה חלק מאותו דיאלוג, או יותר נכון תהליך הייצור שלו, הרבה פחות התוצר הסופי. מבט אל מאחורי הקלעים של תעשיית החומר האנושי באיכילוב גרם לי להבין כמה אני רחוק
"אז למה זה מרגיש ככה?"
"למה?" הוא הניח יד אבהית על כתפי וחייך. "כי אתה רוצה להיות אבא, זה למה".
אוי ואבוי לי.
"אבא? אני? אבא???" הרהרתי לעצמי בצאתי מהמרפאה. "חשבתי שזה קורה רק לנשים. מצד שני, אשה לא יכולה לרצות להיות אבא. מישהו צריך לרצות להיות אבא. רק גבר יכול לרצות להיות דבר כזה. אבל למה אני? מה, מה עשיתי רע?"
בדרך לרכב ראיתי בחורה צעירה אוחזת בידה של ילדה קטנה. הן פסעו על המדרכה שהחורף הניח עליה שלוליות מבריקות. יכולתי לדמיין את המשא ומתן המצחיק שהוביל לשכנוע לבישת המעיל הסגול וכובע הגרב הצבעוני. את מגע האצבעות הקטנות והדביקות. האמא הצעירה הניפה את הילדה הקטנה באוויר לריחוף מהיר, שהסתיים בצידה השני של שלולית. "עוד פעם, אמא", היא צחקה, כמו שרק ילדים שעטופים מעיל רוח סגול וחובשים כובע גרב צבעוני יודעים לצחוק. זה היה יפה בעיניי.
דידתי אל הרכב, נושא את בילבולי בין שיניי. ישבתי במכונית, מותיר את דלתה פתוחה כדי לאפשר לאוויר הקר לרענן את זכרוני. מה קרה שם, לאורך השנים, שהוביל אותי לרגע הזה? לאן התאדו כל האהבות, הלחישות והחלומות המשותפים? מי ארז את משחקי השמות לבנים ולבנות? מי אם לא אני?
צפירת משאית שהרעישה מהרחוב הסמוך ניערה אותי ממחשבותי.
"תגיד לי אתה נורמלי?" חשבתי. "מה אתה חושב שאתה עושה? מה נהיית לחוץ כזה? יאללה צא, צא מזה. מה, אתה נקבה? תהנה מהחופש, תזיין כאילו אין מחר, הרי אתה יודע שאתה יכול. אתה גבר. מתחילות איתך בחורות בנות 20. מה התחברת לצד הנשי שלך עכשיו, אה?"
כן. אני לא יודע למה נבהלתי. זה היה מטופש מצידי. לא יודע מה נפל עלי פתאום. מה שבטוח, זה לא יקרה לי שוב. פאדיחה.
התנעתי את המכונית, טרקתי את הדלת וחשבתי לעצמי פתאום: "דבר מעניין, דלתות. הן נפתחות בפניך, הן נסגרות בפניך, והכי חשוב – יש להן נטייה ארורה שכזאת להיטרק על אצבעות ילדותיות. אני חייב לזכור את זה".
לפנייה לכתב/ת 
"כי אתה רוצה להיות אבא, זה למה"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
