הלשכה המרכזית לפאניקה
כשהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבהילה אותנו בתחזיות קודרות - יש לזכור כי היא מתעלמת מתופעות דמוגרפיות עכשוויות שמפריכות אותן שוב ושוב
בשנת 1900 צפו מומחים בריטים שמספר הכרכרות והסוסים בלונדון יגרום להצפת העיר בגללי סוסים ב-1950. הם לא הבינו את המגמות החברתיות והכלכליות של התקופה, לא שיערו את עוצמת התפתחות הטכנולוגיה והתעבורה, ושגו בהנחה שהמין האנושי והטבע יתפתחו באופן צפוי ולינארי.
זהו גורלן של תחזיות כגון זו של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), הצופה כי ב-2008 חלקו של המגזר היהודי באוכלוסייה יקטן וחלקו של המגזר הערבי יגדל ב-5% עד 2030. מאז 1948 מתנפצות תחזיות רבות של הלמ"ס מול צוקי המציאות, עקב הנחות שגויות לגבי מגמות הדמוגרפיה היהודית והערבית.
לדוגמא, ב-1948 ניסה המייסד והאב הרוחני של הלמ"ס, פרופ' רוברטו בקי, לשכנע את בן גוריון לדחות את הקמת המדינה. לפי תחזיתו, 600 אלף יהודים נידונו להפוך למיעוט ב-1967 בגבולות "תוכנית החלוקה". ב-1967 וב-1973 צפתה הלמ"ס שהיהודים יהפכו למיעוט בין הירדן לים התיכון ב-1987 וב-1990. אבל משקל הערבים באוכלוסייה נשאר כ-40%, למרות תקופת השיא של הפריון הערבי ביהודה ושומרון.
ב-1968 צפתה הלמ"ס המשך של שיעור הפריון הגבוה הערבי עד 1985, אך ב-1985 צלל הפריון הערבי מתשעה ילדים לאשה ב-1968, ל-4.7 ילדים. בשנת 2000 פרסמה הלמ"ס תחזית לקראת 2025 וצפתה שהפריון היהודי והערבי ירדו באופן מתון. אבל משנת 2000 הפריון היהודי עולה (2.8), והוא גבוה יותר מזה שחזתה לו הלמ"ס. ואילו הצניחה בפריון הערבי (3.5 ילדים לאשה) מקדימה את תחזית הלמ"ס ב-20 שנה!
בניגוד דרמטי לתחזית הלמ"ס, עלה מספר הלידות השנתיות היהודיות מ-1995, אז עמד על 80,400 ל-112,455 בשנת 2007. מדובר על עלייה של 40%, בעוד מספר הלידות השנתיות הערביות מתייצב (כ-39,000). מ-1995 גדל משקל הלידות היהודיות מ-69% ל-75% מסך הלידות ב-2007.
הלמ"ס אף טועה באופן שיטתי בתחזיות העלייה. ב-1948 ניסתה הלשכה לצנן את ציפיות העלייה של בן גוריון, וטענה שלא תהיה עלייה מאסיבית למדינה מוכת-מלחמות ונטולת-כלכלה. כמיליון עולים הגיעו בכל זאת. ב-1972 הזהיר מייסד הלמ"ס שהעלייה תצטמצם, היות שיהודי המערב לא רוצים לעלות ואילו יהודי ברית המועצות ומזרח אירופה לא יכולים לעלות. אך כ-200 אלף עולים הגיעו. בשנות ה-80 טענו שגם אם ייפתחו שערי ברית המועצות, לא תהיה עלייה גדולה מסיבות תרבותיות, חברתיות, כלכליות, טכנולוגיות וביטחוניות. אך עוד מיליון עולים הגיעו. ב-2008 ממשיכה הלמ"ס להמעיט בתחזית העלייה ולהתעלם מפוטנציאל העלייה הגדול שעדיין טמון בברית המועצות לשעבר, וכן בארה"ב, צרפת, אמריקה הלטינית, בריטניה, גרמניה, הונגריה, דרום אפריקה, וכדומה.
"הצוות האמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפים" מצביע על שגיאות מבניות ועובדתיות המכשילות את תחזיות הלמ"ס (למרות שהיא מדייקת בנתוני הרגע). מ-1948, מתייחסת הלמ"ס ליהודים כאילו מדובר בחברה מערבית נורמטיבית בעלת פריון נמוך, אך הם אינם כאלה גם בהיבט הדמוגראפי. הלמ"ס גם ממעיטה בתחזית הפריון היהודי ויוצרת ממוצע מלאכותי בין הפריון החילוני והדתי / חרדי, מתעלמת ממגמת העלייה בפריון העולים מברית המועצות ומנתוני הפריון היהודי הגבוהים ב-2006-7.
הלמ"ס מאדירה את תחזית שיעור הפריון הערבי. היא מתעלמת ממחזוריות הדמוגרפיה הערבית, שהגיעה לשיא בשנות ה-60 בתחומי הקו הירוק וב-1990 ביהודה ושומרון, ומאז היא במגמת ירידה משמעותית, כצפוי מחברת עולם שלישי המתחברת לחברת עולם מערבי.
הלמ"ס מקלה ראש בהשפעת האורבניזציה, תכנון המשפחה, צמצום הריון בגיל הנעורים, נסיקת הקריירה הנשית והשתלבות גוברת בתשתיות החינוך, הכלכלה והבריאות בישראל על התמערבות הפריון הערבי. המודרניזציה הופכת את החברה הערבית למבוגרת יותר, ולכן שיעור המוות שבה עולה, שיעור הלידה יורד ושיעור הריבוי הטבעי מצטמצם, בעוד הפריון היהודי זוחל מעלה.
בניגוד ללמ"ס, חטיבת האוכלוסין של האו"ם טוענת שצניחת הפריון בחברות מוסלמיות וערביות – בתמיכת מנהיגי הדת, היא החדה והמהירה בעולם. למשל, הפריון האיראני קרס ב-25 שנים מ-10 ל-1.8 ילדים לאשה. מצרים וירדן ירדו מתחת ל-2.5 ו-3 ילדים לאשה.
הפטאליזם והפסימיות של הלמ"ס משוללי-יסוד. המציאות הדמוגרפית היא מקור לתקווה ולאופטימיות. אבל תחזית 2008 של הלמ"ס מעלה את החשש שאנשיה נחושים ללמוד מההיסטוריה על ידי חזרה שגיאות סדרתיות, ולא על ידי הימנעות מהן.
יורם אטינגר, יורם אטינגר, חבר "הצוות האמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפים" (צמ"ד)
לפנייה לכתב/ת 
