למה היא לא נותנת? למה הוא לא מתחייב?

אשה רצה מרומא עד איסטנבול ואז קופצת על גבו של בחור, שצריך לקחת אותה שק קמח סביב כדור הארץ במשך שנות ההנקה. ב-15 השנים הבאות הם חייבים לרוץ זה לצד זה סביב העולם, עד שישרפו עוד 13-10 מיליון קלוריות. אם עוצרים לנוח, הילד גווע ברעב. אז פלא שמהססים? מתוך ספר חדש ומומלץ

ג'ו קווירקפורסם: 27.03.08 , 10:57

גבירותיי, מה עדיף בעיניכן: לרוץ מרומא עד איסטנבול, או לעבור הריון? שתי הפעילויות האלה שורפות 80 אלף קלוריות. אשה המסתכנת בקיום יחסי מין מסתכנת, למעשה, בריצה מרומא לאיסטנבול, ורק כשתגיע למחוז חפצה יתחילו חבלי הלידה.

רבותיי, מה הייתם מעדיפים: לצפות במשחק כדורגל שלם מהספה, או לקיים יחסי מין עם אשה? מבחינת שריפת הקלוריות, מדובר במירוץ צמוד. אם אתם רוצים גם לספק את האשה, הוסיפו למשוואה גם את תוכנית הסיכום שאחרי המשחק. המשותף לשתי הפעילויות האלה הוא שהן מגיעות לסיומן.

עכשיו תגידו לי, העסקה הזאת נשמעת לכם הוגנת? אשה רצה מרומא עד איסטנבול ואז קופצת על גבו של איזה בחור, שצריך לקחת אותה שק קמח סביב כדור הארץ בשנות ההנקה - בין שנתיים לארבע שנים בקרב עמים מלקטי מזון, שלא שמעו על משאבות חלב עדיין. ב-15 השנים הבאות חייבים הגבר והאישה לרוץ זה לצד זה סביב העולם, עד שישרפו עוד 13-10 מיליון קלוריות. ואגב, אסור לנוח. אם עוצרים לנוח, הילד גווע ברעב, ואתם, הגברים, לא רוצים שזה יקרה, כי אתם די בטוחים שהילד הזה שלכם. נשמע טוב? האם הנשים והגברים יכולים להסכים על העסקה?

למה היא לא מוכנה לשכב איתך? למה הוא לא מסוגל להתחייב?

נשים אינן רוצות לרוץ מרומא עד איסטנבול; גברים אינם רוצים לרוץ סביב העולם כשעל גבם אשה הרה.

נשים סקסיות, מגיל ההתבגרות עד נישואיהן הן אף פעם לא לבד. בני זוג באים והולכים. ניסיון לצאת עם אשה סקסית דומה לניסיון למצוא חניה בסן-פרנסיסקו. אין כזה דבר מקום פנוי. אתה מסתובב ומסתובב עד שמקום אחד מתפנה ממש מולך. בעיר שבה אני גר, לא אתה בוחר מקום חניה, אלא מקום החניה הוא שבוחר אותך, ואתה צריך לשלם על כל דקה.

הביטו לרגע בשוּק שסביבכם. כפית שלמה של 100 מיליון תאי זרע שווה 50 דולרים. כלומר, צריך 20 אלף תאי זרע כדי להרוויח סנט אחד; ביצית אחת תעלה לכם בשוק הפתוח 50 אלף דולרים, ועוד לא דיברנו על השכרת הרחם, שמחיריה מרקיעים לשחקים.

בקפיטליזם כוחות השוק הם הקובעים, והשוק אמר את דברו. נשים אינן דואגות מפני מחסור בזרע. הן דואגות שלא ימצאו סבלים אמינים. הגברים הם המודאגים מכמות הביציות המוגבלת בעולם.

גם אם היה לכן רחם עשוי זהב טהור, עדיין היה מחירו נמוך ממחיר הרחם האמיתי. אין פלא שנשים מקפיצות את מחירן של מערכות יחסים רומנטיות. תמורת חיים שלמים של יחסי מין קבועים חייבים הגברים להבטיח חיים שלמים של אהבה ושל עבודה. בסוואנה הפלייסטוקנית לא היתה שום דרך אחרת לגדל את גושי הבשר חסרי הישע עד שייעשו למתבגרים ציניים.

כל בעלת רחם חייבת להיות צרכנית נבונה

לאשה, גבר ראוי כמוהו כמחט בערימת שחת. כל בעלת רחם חייבת להיות צרכנית נבונה. כל יצרן זרע חסר ערך חייב למצוא דרך ייחודית לבדל את עצמו מההמון, והדרך הטובה ביותר היא להפגין פוטנציאל קינון.

כשסיימתי את לימודי בקולג' - תואר בספרות אנגלית - התחילו הוריי לנדנד לי שאמצא עבודה ואתחיל להרוויח קצת כסף. אבל אני הייתי מעל כל זה. האם שוויו של גבר נמדד בדולרים שבכיסו? האם אפשר לצמצם את הפוטנציאל האין-סופי של אישיותי לכדי שווי כלכלי, ותו לא? בחיים לא! אני אהיה משורר!

אף לא אחד משירי הגדולים השיג לי עד עתה דייט. כן, היו לי כמה רגעים אינטימיים עמוקים, וכמה נשים אפילו הפגינו הערכה למטאפורות שלי (או שאולי היו אלה דימויים? אני אף פעם לא זוכר מה ההבדל). שירים משיגים אולי מחמאות בעל פה, אבל בבחירה בין שירים לבין מרשרשים, הנשים - וליתר דיוק, הוואגינות שלהן - כבר אמרו את דברן.

גבר לובש עניבה לא רק משום שהיא חץ ענקי המצביע אל מפשעתו, אלא משום שהיא גם סמל להצלחה. תלוש המשכורת מייצג את הקן. השיר מייצג את ההבטחה.

אל תשכחו לעולם את כוחה האבולוציוני של הבחירה הנקבית לעצב את יצרני הזרע לפי דרכה. זכרו תמיד את עקרון זנב הטווס: אם לנקבות יש כוח כלשהו בבחירת בן הזוג, הרי שתוך דורות לא רבים כבר יתבטאו העדפותיהן בגופם של הזכרים ובהתנהגותם.

הרווקים הראויים מנתרים ומפזזים מול הרווקות

בני שבט הטוטסי ברואנדה ובבורונדי עורכים טקס המזכיר מעט את טקס מלכת היופי, אלא שאצלם הגברים הם המתחרים, והנשים הן השופטות. זהו פולחן חיזור פנטסטי - צריך לצפות בו כדי להאמין שהוא קיים - ובו הרווקים הראויים מנתרים ומפזזים מול הרווקות, ואז מחכים להחלטתן. נשות הטוטסי מעדיפות מבנה גוף גבוה, עיניים בהירות, אפים ארוכים, שיניים בריאות, וחשוב מכל - גברים שיודעים לקפוץ גבוה. העדפותיהן של הנקבות גרמו לזכרי השבט לפתח עיניים לבנות ובולטות, שיניים צחורות וגדולות, אפים סוסיים וארוכים וגוף גבוה ורזה. אחדים מהם מתנשאים לגובה 2.40 מטרים ויותר. כולם נראים כמו מאנוּטֶה בּוֹל, הכדורסלן המפורסם, בן השבט השכן דינקָה, שגובהו 2.31 מטרים, ויש להם גם ניתור - שלא נדע. אם בני הטוטסי יגיעו לאולימפיאדה, כולנו בצרות.

שבט הטוטסי חי באזור המזרחי של מרכז אפריקה, אבל באזור המערבי של מרכז אפריקה, בסצינת הפנויים-פנויות של שבטי הננסים, לאיש לא אכפת מגובה. לפני דורות אחדים החליטו הזכרים והנקבות שאמת המידה המושלמת לבריאותו של אדם היא ישבן בריא. ההחלטה גרמה לתופעה המכונה בפי הביולוגים "סטֵאָטוֹפּיגיה", אבל אנחנו מכירים אותה בשם "תחת שמן". אם אתם נמוכים וסובלים מסטאטופיגיה, בקרו באחד מכפרי הננסים ותזכו להצלחה מסחררת.

הגובה הממוצע של בני הטוטסי ברואנדה הוא 1.95 מטרים; הגובה הממוצע של בני השבט הננסי מְבּוּטי בקונגו הוא 1.32 מטרים. בני האדם הגבוהים ביותר בעולם ובני האדם הנמוכים ביותר בעולם חיים רק כמה מאות קילומטרים אלה מאלה, והכל בגלל העדפותיהן של הנשים בעניין הגברים שלהן. התכונות שמדליקות אותנו בונות את גופנו ואת מוחנו.

היתרון הגדול של תחת שמן

לכל טווס ממין זכר יש גנים לבניית זנב ססגוני, אבל רק הטווסים שיש להם כוח להשיג מזון רב יצליחו בכך. הזנב לטווסים כמוהו כבית הגדול לאמריקנים, כמו הגוף הגדול לבני הטוטסי, כמו התחת הגדול לשבטי הננסים. זהו מפגן של צריכה בולטת לעין. הטווס כמו מכריז: "תראי כמה כוח יש לי בקרב הטווסים! בואי נעשה את זה!"

הכוח הזה, לקבוע איך ייבנה גופם של הזכרים, מעניק לנקבות תחושת אלוהות. אנחנו המין הראשון שלמד כי יש לו הכוח הזה. האוֹסטרָלוֹפּיתֶקים, ההומו ארגסטר (האדם העובד), ההומו ארקטוס, ההומו האביליס וההומו ספיינס הקדומים - אצל כולם הביאה בחירתן של הנקבות להצלת האדם.