"ישראבלוף" אאוט. קבלו את הקריצה

כל מי שתמהים לאן נעלמו מראית העין והבושה במדינה, יכולים להירגע. הן חיות ובועטות מאחורי קריצת העין, השוכנת בסמוך מאד ל"כאילו" ול"ישראבלוף", בני דודים שכבר באו בימים עם המדינה ונס ליחם. בשונה מהם, קריצת העין הינה יעילה ורב-תכליתית יותר. היא מניחה מו"מ על הרגלים ונורמות, אף שהתוצאות ידועות כמעט מראש: גלישה לתחום האפור בין מותר לבין אסור, כשר אבל מסריח. קריצת העין מכשירה אקלים סובלני לעבריינים ולסטייה מן הנורמות.

אפשר וקריצת העין השכיחה ביותר שייכת לנהג הישראלי אשר חוצה פעם אחר פעם צומת ברמזור צהוב ואפילו אדום. בקריצת עין המריאו גם מאות מאליטת ההון לנמיביה, כדי ליטול חלק בחגיגת בר מצווה ראוותנית שערך עבריין נמלט לבנו.

קריצת העין מתגמשת ומסתגלת לכל מצב, קל כחמור, ומספקת בכל מקרה מענה משביע רצון. אפשר ושורשיה עוד בניכר, עת נדרשו היהודים להסתדר עם הגויים ובמקרים מסוימים גם להערים עליהם. אולי לא במקרה היא פורחת בקהילות אחדות שטרם השתחררו ממסורת העבר. מיהם הקורצים ולמי הם קורצים? כמעט כל אחד עושה זאת לכל אחד. קריצת העין הייתה לנורמה שנייה בחברה וכמעט אין בלתה. 

רק בזכות קריצת העין הולך ומתבסס עבריין מועד כסלב מבוקש בצמרת הכלכלית והפוליטית של ישראל. רק בזכותה הוא יכול לקנות קולות בבחירות עתידיות ולרכוש לגיטימציה תמורת מחוות צדקה סמליות.

בקריצת עין אישרו שרים בממשלות לדורותיהן הקמת מאחזים בלתי חוקיים. בשל כך הם גם נותרים על כנם. גם המשך הבנייה בשטחים אפשרי בזכות קריצת עין לטיעון הדמוגרפי, הרי חייבים לדאוג לריבוי הטבעי של המתנחלים.

תודות לאותו מנגנון החרישו שנים ארוכות עיתונאים רבים ולא פרסמו דבר על הרגלי הטרדה מינית של נשיא לשעבר, ואולי בשל כך הם עדיין אוצרים מידע דומה על אישים נוספים.

אגב כך, קריצת העין ממש חוגגת בקהילת התקשורת, ודווקא בשידור הציבורי. בזכותה נרמסים כללי אתיקה עיתונאית, כאשר אחדים מזפזפים חופשית בין יחסי ציבור לבין עיתונות, או מתירים לחשודים בפלילים להמשיך ולשדר כרגיל.

ערב יום הולדתה העגול, ישראל הופכת למדינה קורצת עין: מנהיגיה ותושביה מתמחים בכך. לעיתים היא הופכת יחד עם הספין לתחליף מדיניות. הכל מתבשמים מתוצאותיה המיידיות ואינם מודעים לנזקיה בעתיד. אך ככל שהיא נעימה ונסבלת לרגע קט, היא עלולה לקבור לחלוטין את הבושה ואת מראית העין: בכביש כמו בכל מקום אחר, מי שלא עוצר באדום, עלול להזיק לזולת.

פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת ומרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן-גוריון