מושכים זמן בעזה, משגרים איום לאסד
היחידות הלוחמות כבר מוכנות למבצע ממושך ברצועה - לא כך גופי הממשל הצבאי וההסברה. זו רק אחת הסיבות לצ'אנס, שמוכנה ישראל לתת להפוגה בחסות מובארק. בחזית הצפון היא מבטיחה "תגובה חסרת פרופורציה". ההסדר המדיני יחכה למערך הגנה מטילים
שני יעדים אסטרטגיים עומדים כיום בראש סולם העדיפויות של מערכת הביטחון: הדחוף שבהם הוא נטרול איום הטילים והרקטות על כל שיטחה של מדינת ישראל; השני - סיכול איום הגרעין האיראני. אם יימצא מענה טכנולוגי, מבצעי ומדיני לשני אלה, יישארו אויביה העיקריים של המדינה בלי מנופי הלחץ האלימים, שבאמצעותם הם מקווים להכניעה במלחמת התשה או למחוק אותה מעל פני האדמה. או אז תוכל ישראל לעבור לשלב הבא, שבו תגיע במשא-ומתן, מעמדה של כוח, להסדרים מדיניים עם הפלסטינים וסוריה, בהם יותוו סוף-סוף גבולות הקבע תוך הסכמה ערבית וגיבוי בינלאומי.
ביטחוני נוח יותר בעוד כמה שנים ללא הקזת דם מיותרת ושחיקה של צה"ל, כושר העמידה של האזרחים והלגיטימציה הבינלאומית, ובמצב כלכלי בו אפשר לתקצב את המשאבים העצומים הדרושים למימוש היעדים האסטרטגיים הנ"ל? ובמונחים קונקרטיים: האם צה"ל ייצא למבצע גדול ברצועה, להפסקת ירי הרקטות והתעצמות חמאס - או שישנה דרך אחרת לשחרר את תושבי עוטף עזה מאימת הקסאמים, עד ש"כיפת ברזל" (אם יתממשו הבטחות המפתחים) תגונן עליהם? האם יש דרך למנוע התלקחות בצפון בעקבות פיגוע נקמה על חיסול מורנייה? ומה תעשה ישראל אם תצליח איראן לחצות כבר השנה את הסף הטכנולוגי בדרכה לפצצה? שאלות אלו כבר מהוות נושא לחילוקי דעות חריפים בקרב הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל.
או מתמשכת תזכה ל"תגובה חסרת פרופורציות" בשטחן של סוריה ולבנון. במילים פשוטות: ישראל תסב פגיעה הרסנית ושיטתית לא רק לאתרי השיגור ומחסני הטילים, אלא גם לתשתיות השלטון והצבא ולתשתית האזרחית והכלכלית. המסר הזה, שהועבר ליעדיו בצינורות שונים ובלשון ברורה, אינו מילה ריקה; הוא מגובה בתוכניות מוכנות באגף המבצעים של צה"ל. ההערכה היא שאם תיאלץ ישראל להוציא איום זה לפועל, היא תוכל להביא להכרעה שתפסיק את שיגורי הטילים והרקטות בתוך כמה ימים. הבעיה היא שבכמה ימים אלה ייגרם גם לה נזק כבד ואולי גם אבדות רבות יחסית בקרב אזרחים.
זו תמצית החזון שמציע שר הביטחון למדינת ישראל. החזון הזה מקובל כנראה גם על ראש הממשלה, שרת החוץ, הקבינט, המטה הכללי וראשי קהילת המודיעין. הבעיה היא שגם אם בסופו של דבר תצליח ישראל להשיג יעדים שאפתניים אלה, יעברו בין שלוש לחמש שנים עד שתהיה בידיה מערכת רב-שכבתית יעילה ליירוט טילים בליסטיים ורקטות מכל הסוגים. פרק זמן דומה יידרש גם כדי לבנות יכולת עצמאית - מבצעית וטכנולוגית - לסכל ולהרתיע ביעילות את האיום האיראני.
השאלה הבוערת כעת היא: מה עושים עד אז? איך מטפלים באיומים הפעילים כבר כעת, כדי שנגיע למצב
סוגר שנה בביטחון
כאן זה לא אמריקה
חנן גרינברג
שר הביטחון והרמטכ"ל נפגשו השבוע עם מתגייסים טריים, חלקם עולים חדשים. רב-אלוף אשכנזי: "גם בשנתה ה-60 זקוקה ישראל לצבא חזק". ברק: "זה אזור קשה עם הרבה אויבים"
מניתוח ההתבטאויות של ברק ואשכנזי בעת האחרונה אפשר ללמוד על המענים האסטרטגיים, שמציעים השניים לבעיות הביטחון הבוערות (ולפי ההחלטות האחרונות של הקבינט, עמדותיהם מתקבלות כמעט ללא עוררין). הצרה היא שקיים פער בלתי נסבל בין ההחלטות לתקצוב ולביצוע. אבל זו בעיה כרונית, המאפיינת את ממשלת אולמרט לכל אורך הדרך ובכל התחומים. אף-על-פי-כן ראוי לבחון, כיצד מתכוונת מערכת הביטחון לטפל בכל אחת מבעיות הביטחון המיידיות.
ארבע סיבות להפוגה
בעזה מנסה מערכת הביטחון להרוויח זמן. המטרה היא לדחות, ואם אפשר - להימנע בכלל מהצורך להכניס את צה"ל לפעולה נרחבת ברצועה. השיטה: "הכלת" האיום החמאסי בסיוע פעיל - יעיל מבעבר - של מצרים. תוצאות פריצת ציר "פילדלפי" ומבצע "חורף חם" יצרו זהות אינטרסים נדירה בין ישראל, חמאס ומצרים. האחרונה מנהלת כעת מו"מ עם הפלגים הפלסטיניים, בניסיון למנף את זהות האינטרסים הזאת להפוגה מלאה בלחימה. ישראל מוכנה להגמיש את דרישותיה ולהסכים להפוגה כזו, אם מצרים תבטיח גם לפעול ביעילות למניעת ההברחות. היא הוכיחה בשבועות האחרונים שהיא מסוגלת ואף רוצה לעמוד בדיבורה, כאשר סיכלה, בשיתוף פעולה עם ישראל, כמה פיגועים שעמדו לצאת מסיני לארץ. מה שמעודד את ברק למצות את המהלך הזה עד תום, גם אם הוא ידרוש מישראל להקל את המצור הכלכלי ואת הסגר על הרצועה ולוותר בינתיים על השאיפה להפיל את שלטון חמאס שם.
הגמשת העמדה הישראלית באה בין השאר כתוצאה מהתגובה הערבית והבינלאומית הקשה על הנפגעים האזרחים במבצע "חורף חם". תגובה זו, שכמעט גרמה לאינתיפאדה שלישית ולבידודה של ישראל, ציננה עוד יותר את החשק במערכת הביטחון להיכנס למבצע קרקעי נרחב. סיבה נוספת להגמשה היא התקווה שפריצת דרך מצרית בסוגיית ההפוגה תביא גם להתקדמות בעניין החייל השבוי גלעד שליט. סיבה שלישית - רצון ישראלי לתת לאזרחים לחגוג בשקט את שנת ה-60 להקמת המדינה ולאפשר לבּוש, סרקוזי ושאר מנהיגי עולם לבקר כאן ולהביע הזדהות. סיבה רביעית היא שמלבד הזמן שהיא מעניקה למפתחי "כיפת ברזל", עשויה הפוגה לאפשר לישראל להשלים הקמת מערך טכנולוגי-הגנתי סביב הרצועה. מערך זה, המבוסס על "רובוטים יורים" ביבשה, בים ובאוויר, יחסוך בלוחמים וימזער את האבדות ממטענים על הגדר וחדירות. עם זאת, לא ברור איך מתכוונת מערכת הביטחון למנוע בזמן הפוגה - אם תהיה - בניית מערך חמאסי על הגדר, ובעיקר חפירת מנהרות חוצות גדר.
בינתיים מעניקה ישראל למתווך המצרי, עומר סולימאן, את מלוא החבל. שר הביטחון גם הורה לצה"ל לגלות בתקופה הנוכחית איפוק מרבי ולהימנע מיוזמות התקפיות, כל עוד יש סיכוי למהלך המצרי. מלבד שלוש דרישות מינימום - הפסקת אש הרקטות, הפיגועים והברחת אמצעי הלחימה - לא מעמידה ישראל שום דרישות נוספות לחמאס ולג'יהאד. ובלבד שהם לא יעמידו, כתנאי להפוגה, שישראל תחדל מפעולות סיכול בגדה.
ומה אם מהלך ה"הסדרה" (כך קוראים במערכת הביטחון ליוזמת ההפוגה המצרית) לא יצליח - או שההפוגה תקרוס כעבור זמן לא רב, כפי שמעריכים שב"כ ואמ"ן? גם אז, מתברר, אין ממהרים לצאת למבצע נרחב בעזה. במקום זה יעלה צה"ל מדרגה ויסלים את הלחץ הצבאי על החמאס, באמצעות פגיעות במטרות שבהן נמנע מלפגוע עד כה - למשל בשדרת המנהיגות - לצד פעולות קרקעיות בהיקף נרחב ובאינטנסיביות גוברת. הכוונה תהיה לאיים על יכולתו של חמאס לשלוט אפקטיבית בשטח. הסכנה היא שפעולות כאלה רק יגבירו את התמיכה בארגון, כפי שקרה אחרי "חורף חם". מגרעת נוספת של דרך פעולה זו היא שאינה מבטיחה הפסקה בשיגורי הרקטות, ואם יתמוטט שלטון חמאס עלולים גורמים גרועים בהרבה להיכנס לוואקום. שליחי אל-קאעידה והג'יהאד העולמי רק מחכים לשעת כושר, להיכנס בעוצמה לרצועה.
האמצעי האחרון באסטרטגיה העזתית יהיה פעולה נרחבת בעזה. הוא יופעל רק אם יכלו כל קיצין. במצב כזה - כך רואים זאת במערכת הביטחון - תצא ישראל למלחמת אין-ברירה ממושכת ברצועה, גם אם לא תהיה לה "תוכנית יציאה" מוכנה מראש. היחידות הלוחמות בסדיר ובמילואים כבר מוכנות לכך; לא כך מערכת הממשל הצבאי, שתצטרך לדאוג לרווחת האוכלוסייה העזתית. גם המערכת המדינית, שתצטרך לספק לגיטימציה בינלאומית וגיבוי הסברתי לכוחות הפועלים בשטח, אינה מוכנה עדיין. יידרשו עוד חודש-חודשיים עד שישראל תהיה מוכנה בצורה סבירה לצאת למבצע הגדול - בתקווה שלא יהיה בו צורך. בינתיים, בעיקר מתוך הערכה עמוקה לטוני בלייר ורצון לרצות את הממשל האמריקני, מנסה ברק להציג מחוות לאבו-מאזן ולהקל את חיי הפלסטינים בגדה.
תגובה חסרת פרופורציות
בחזית הצפון ניצבת ישראל בפני איום, שהפוטנציאל שלו חמור במאות אחוזים מזה העזתי. כל עוד אין בידי המדינה מערכת רב-שכבתית אמינה וצפופה ליירוט, יכולים עשרות-אלפי הטילים והרקטות, שיש כבר עתה בידי סוריה וחיזבאללה, לזרוע הרס והרג כמעט בכל שטחה. אלו החדשות הרעות; החדשות הטובות הן שההרתעה הישראלית כלפי גורמים אלה גברה עשרות מונים כתוצאה מהלקחים, אותם הפיקו טהרן, דמשק וגם נסראללה מההרס שספגה לבנון במלחמה ומתקיפת המתקן בסוריה. גם הבעיות שגורמת מעורבותה של סוריה בלבנון והמאבק של חיזבאללה על השליטה בממשלה בביירות מרסנות את בשאר אסד ואת נסראללה. עם זאת, בחודש האחרון עלתה הסבירות שחיזבאללה ואולי גם סוריה יתפתו להנחית מכת טילים או לבצע פיגוע רב-ממדים - אם כסיוע לפלסטינים בעזה או כתוצאה מהתלקחות בהקשר לפיגוע נקמה, שיבצע חיזבאללה (בסיוע איראני) על חיסול מורנייה.
כדי להרתיע את הסורים וחיזבאללה מיוזמה תוקפנית, העבירה ישראל לשניהם מסר חד-משמעי: כל פגיעה חמורה
מבט מדמשק
ישראל לא רוצה
רועי נחמיאס ורויטרס
"ישראל עדיין אינה מחזיקה ברצון מדיני כדי לכונן שלום", אמר שר החוץ הסורי בוועידה בדמשק
האמצעי השני למזעור סכנת התלקחות בצפון הוא מדיני. במערכת הביטחון ממליצים שישראל תראה נכונות להיכנס למשא-ומתן על הסדר מדיני עם סוריה כבר עכשיו. בקריה יודעים שדמשק מעוניינת במשא-ומתן כזה כדי להיחלץ מבידודה בזירה הערבית והבינלאומית. אם ישתכנע אסד שישראל רצינית, הוא עשוי להתפתות פחות להפעלת כוח צבאי וגם לרסן את חיזבאללה. לכן תומכים ברק, אשכנזי וראש אמ"ן, עמוס ידלין, ביוזמה. ראש המוסד, מאיר דגן, מתנגד. אולמרט מקבל, לפחות כלפי חוץ, את עמדת הראשונים, ואף עושה מהלכים שישכנעו את אסד לרדת מסולם הדרישות המוקדמות שהציב. אף-על-פי-כן, כל עוד מרחף פיגוע נקמה של חיזבאללה באוויר, המתיחות בצפון גבוהה - וכך גם מאמצי איסוף המודיעין והאבטחה של ישראל.
זוהי פחות או יותר האסטרטגיה לשלב הנוכחי, שמציעים שר הביטחון והרמטכ"ל לממשלה. היא מכוונת כאמור להרוויח זמן, דם ודמים, עד שהמאמץ הטכנולוגי והמדיני שמשקיעה ישראל כעת ייתן את פירותיו ויעניק למדינה - בעשור השביעי לקיומה - כלים טובים ואמינים יותר להתמודדות עם בעיות הביטחון הקיומיות שלה.
כיפת ברזל לפני שלום. ברק
צילום: רויטרס
התשתיות בסכנה. אסד
צילום: רויטרס
מומלצים
