מפלצות

כמו כל עם ישראל, ביליתי גם אני בימים האחרונים במעקב מתמיד אחר פרשת ההתעללות בבית שמש. כמו כל עם ישראל ראיתי את התיאורים הקשים, סיפורי האימה של הילדים, נגעלתי, הצטמררתי, חטפתי חום, אבל האמת? לא הייתי מופתעת.

מזה זמן רב מתנהלים אנשים כדוגמת זוג ההורים בבית שמש מתחת לרדאר הרווחה והמשטרה. זה לא שהשכנים לא יודעים, זה לא שלא חושדים. פשוט מסתכלים לצד השני, ולא "דוחפים את האף" לעניינם של אחרים. להיות "שטינקר" של משרד הרווחה לא מזכה אותך בשום נקודות בציבור החרדי, להיות "מוייסר" של המשטרה זה אות קלון של ממש. ואם יש נשמות שבאו לעולם לחיות בחברה מוסרית וצודקת כמו המגזר החרדי, נשאר רק להתפלל שלא יפגשו מעבר לפינה את התוקף התורן הבא.

בפעם הראשונה בה נתקלתי באירוע של תקיפה מינית הייתי תמימה מכדי להבין. זה היה בכיתה ו'. בת כיתתנו סיפרה/ליחששה בסודי סודות על איש מסוים מהרחוב שאוהב לחבק ילדות ולהוריד להם את הבגדים. התגובה הראשונית שלי כילדה קטנה הייתה ציחקוק נבוך. בטח סיפור מוזר של ילדה מוזרה, המצאה. דרך להשיג קצת תשומת לב.

כמה שנים אחר כך, כשכבר למדנו בבתי ספר אחרים היכיתי על חטא. איך לא אמרנו שום דבר לאף אחד? איך חשבנו שהיא יכולה לספר דבר כזה שלא היה ולא נברא? אבל במחשבה שנייה, גם אם מישהו מ"המבוגרים" ידע על כך, ספק אם הנושא היה מטופל. הכי הרבה שאפשר לצפות לו זו התארגנות מקומית, שתוציא במכות את "היצר הרע" מהסוטה השכונתי.

קשר השתיקה המפורסם איתו מתמודדים שירותי הרווחה והמשטרה בקרב האוכלוסייה החרדית הוא אות קלון למגזר כולו. מתוך רצון לשמור על תדמית מוסריות בכל מחיר, נופלים לבור שכורים עשבים שוטים בשם התורה, בשם הצדיקות. שטיפת מוח אינטנסיבית שהפכה את הפסיכולוגים "למעבירים על הדת", עובדות סוציאליות "למחזירות בשאלה", ואת המשטרה לשליחו של השלטון הזר. בחממה זו גדלים בינינו, משגשגים במחוזותינו - מפלצות.

כשלא מבינים את המניע האישיותי העמוק וחושבים שמדובר ב"מעשה לא טוב" והאדון או הגברת "יחזרו בתשובה" ויתנהגו יפה. נותר רק להביט בעיניים כלות, איך מתוך תמימות ורצון להאמין בטוב ליבה של נפש מופרעת וחולה - מסתובבים חופשי אנשים מסוכנים לילדיהם, מסוכנים לחברה כולה. מפלצות.

הרב תקף? יעבור לישיבה אחרת

תקיפות מיניות זו תופעה שמתרחשת יום יום במדינת ישראל, לצערי הרב גם במגזר החרדי. זו ילדה שירדה למטה לקפוץ בחבל עם החברות והיה "איש רע" שהכריח אותה לעשות דברים לא יפים מאחורי השיחים. זו אמא שיורדת לזרוק את הזבל ומוצאת את בנה חבוק בזרועותיו של זר. הכול אמת והכול קורה בחצר האחורית הנשכחת של החברה החרדית. כאן אין משטרה ואיש הישר בעיניו יעשה.

מי שקורא את כתב האישום הזה, ייתכן שירגיש כי מדובר בחריפות מוגזמת. שפדופילים וסדיסטים לא מסתובבים ברחובות ועושים בילדים כרצונם, שזו הקצנה, שלא במקומה. צר לי, צר לי מאוד לבשר שזו טעות וכל מי שמסרב לראות את המציאות נכוחה מזמין עצמו לגור בגן עדן של שוטים.

מלמדים או רבנים שידועים כמי שתקפו מינית, ממשיכים בתפקידם כאילו לא היו דברים מעולם. מקסימום החליפו להם ישיבה או תלמוד תורה. הקורבנות שלהם מתביישים אפילו לשתף את הוריהם במה שעברו. במשך שנים, נושאים בשקט את הסבל, ההדחקה וההשפלה. לעיתים קרובות מדי, הופכים להיות התוקפים של המחר.

ברגע שתתקבל ההבנה שאותם סוטים מסוכנים הם אחוז מסוים מכלל האוכלוסייה שפיתח הפרעה נפשית-מינית. ברגע שיפסיקו לטאטא אותם פנימה ולשמור עליהם במקום על הקורבנות, "כי אולי הוא ישתנה", "כי אולי זה רק משבר קטן וזה עובר", תבוא גאולה לכל אותם נפגעים קיימים ועתידיים.

ובינתיים תשמרו טוב טוב על הילדים שלכם וזכרו, מפלצות גם מתפללות בבית כנסת ומלמדות בתלמוד תורה. "הלשנה" לשרותי הרווחה היא אנונימית והיא מצווה.