מלכת הקרח: מסע של פעם בחיים לגרינלנד

אומנם מבחינה אתנוגרפית גרינלנד שייכת לאירופה, אבל מבחינה גיאוגרפית זוהי אמריקה. גרינלנד היא האי הגדול ביותר בעולם (אם נחשיב את אוסטרליה בתור יבשת) ו-‭84%‬ משטחה מכוסה קרח. החלק הצפוני ביותר של האי לא מכוסה על ידי קרחון משום שהאוויר באזור זה יבש מדי מכדי שייווצר שלג, שהכרחי ליצירתו ולשימורו של קרחון.

ארבע שעות טיסה לפנינו, רובם מעל צפון האוקיינוס האטלנטי. השירות במטוס מעולה, הדיילות חייכניות והאוכל מצוין. אחרי שלוש שעות טיסה מתחיל להיפרס מתחתינו מעטה סמיך ולבן של קרח ושלג, ובו טבועות לסירוגין נקודות שחורות המציינות סלעים ענקיים - חלק מהמסד הקרקעי המרכיב את האי הענקי. כמה סיבובי הנמכה ואנחנו נוחתים בשדה התעופה הבינלאומי של גרינלנד, נקודה קרקעית העונה לשם קנגרלוסואג (KANGERLUSSUAQ). ‬

בקנגרלוסואג הקטנה (בסך הכל מתגוררים בגרינלנד ‭57,000‬ תושבים) אין הרבה מה לעשות, אבל זהו כמעט המקום היחיד שאפשר היה להכשיר בו שדה תעופה גדול ורחב דיו כדי לקלוט את מטוסי הסילון החדשים. מכאן מפוזרים התיירים המגיעים מאירופה, כמו גם התושבים המקומיים, במסוקים ובמטוסים קטנים, כאלה המסוגלים לנחות ולהמריא גם ממסלולים קצרים ביותר. ככה זה כשאתה חי במדינה המכוסה קרח כמעט עשרה חודשים בשנה, כל שנה.

נכנסים לטרמינל הקטן של שדה התעופה, שמיד מכניס אותך לאווירה המקומית. יש כאן שניים-שלושה ספסלים, חנות קטנה של דיוטי פרי, מזנון ומד טמפרטורות גדול ומואר. בחוץ שמש קרה, שמיים תכולים ונקיים ומינוס 29 מעלות. לא רע. כרזת ברוכים הבאים גדולה ובולטת מקדמת אותנו בהגיענו לגרינלנד, ארץ האינואיט (בשפת המקומיים - "העם"). ‬ 

האי הכי גדול בעולם, מכוסה ברובו בקרח (צילום: איי פי)

היעד הראשון שלנו הוא העיר השנייה בגודלה במדינה, סיסימיוט ‭- (SISIMIUT)‬ רק ‭5,200‬ תושבים היושבים לחופו של נמל קטן. חשיבותה של העיר, ובעיקר של הנמל, לכלכלת גרינלנד - עצומה. זהו אחד הנמלים היחידים באי שמימיו אינם קופאים לעולם ומאפשרים תנועה סדירה של אוניות לאורך כל חודשי השנה. כמעט כל חומרי הגלם, המזון והדלק לסוגיו מיובאים לגרינלנד מאירופה, ובעיקר מארץ החסות דנמרק, בעוד שבאי עצמו אי אפשר כמעט לגדל מאומה. יש אומנם כמה מכרות פעילים של זהב ואבץ בחלקה הדרומי של המדינה, אבל את זה ממש קשה לאכול‭...‬

לא ידוע מתי בדיוק הגיעו מתיישבי גרינלנד לאי, או מדוע החליטו להתיישב בו. בכל מקרה, ברור כי באלף הראשון גופם כבר הסתגל לתנאים החדשים והפך נמוך יותר ובעל רקמות שומניות רבות יותר, כדי ליצור בידוד מפני הקור העז. מתיישבים שהגיעו מאיסלנד בתחילת האלף השני הקימו שלוש מושבות חדשות בדרום-מערב האי, מושבות שהתפתחו במהלך מאות השנים הבאות. השם גרינלנד מקורו כנראה באותם מתיישבים סקנדינבים. באגדות עם שונות נאמר כי הוויקינג אריקר ראודי (הוא "אריק האדום‭,("‬ שהוגלה מאיסלנד, יצא לחפש את האי שלפי השמועות היה בכיוון צפון־מערב. לאחר שהתיישב בו, הוא קרא למקום הקפוא גרינלנד ‭")‬הארץ הירוקה‭,("‬ כדי למשוך אליו מתיישבים נוספים. הרעיון הצליח, והמתיישבים הסתדרו היטב עם האינואיטים שהגיעו זה מכבר.

ב-1386 הפכה גרינלנד לחלק מאיחוד קאלמאר ולאחר מכן לחלק של המלוכה הכפולה דנמרק-נורבגיה. לאחר כ-500 שנה נעלמו המתיישבים לחלוטין. סביר להניח כי היעלמות זו היא תוצאה של רעב ששרר במהלך המאה ה-‭,15‬ בתקופה הקרויה "תקופת הקרח הקטנה‭,"‬ שאופיינה בהידרדרות ובהתקררות האקלים העולמי.

דנמרק שמרה על בעלותה על האי בהסכם שנחתם ב-1815 ושומרת עליו עד היום. ב-1979 קיבלה גרינלנד אוטונומיה תפעולית מדנמרק, ובעקבותיה החליטה לפרוש מהאיחוד האירופי שאליו שייכת דנמרק. תושבי גרינלנד הם ברובם נוצרים פרוטסטנטים הנמנים עם הכנסייה הלותרנית הלאומית הדנית.

סירות תקועות בנמל הקפוא

המדריך שלנו, יוהאן, דני יליד קופנהאגן שעובד בשירות התיירות המקומית, מקבל את פנינו במנחת הקטן של סיסימיוט. הרכב עומד מוּנע מחוץ לצריף הקטן (בטמפרטורה של מינוס 31 מעלות אף אחד לא מכבה את המנוע, שמא לא יידלק בשנית‭,(‬ ואנחנו עולים בדרך האספלט הקפואה אל העיר הקטנה. זהו בוקר של חג בסיסימיוט - סוף סוף חונכים כאן את בית הקולנוע הראשון. כל התושבים מכונסים לטקס חנוכת המבנה המודרני ושומעים בסבלנות רבה, למרות הקור העז, את דברי הברכה הממושכים.

לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש כאבים ודקירות חדות בכל חלק בגוף שאינו מכוסה כראוי. יוהאן מסתכל עלינו בחיוך ומסנן כלאחר יד שרק שבוע לפני הטמפרטורה צנחה למינוס ‭,39‬ ושאנחנו בעצם הבאנו את האביב.  

קראו למקום "הארץ הירוקה" כדי למשוך מתיישבים (צילום: איי פי)

ממשיכים לסיור קצר בעיירה: הרחוב הראשי, הכנסייה, הרובע העתיק בו מתגוררים התושבים המקוריים והרובע החדש שנבנה עבור הדנים שהגיעו בשנים האחרונות. גגות הבתים צבועים בגוונים של צהוב, תכלת, ירוק ואדום, הכל כדי לשבור את הצבע הלבן השליט לאורך חודשים ארוכים. סיסימיוט, השוכנת על החוג הארקטי, היא עיר שלווה, ותושביה המעורבים מתגלים כמנומסים ואדיבים. אגב, ממשלת דנמרק מעניקה ‭1,000‬ יורו בחודש לכל תושב, ובלבד שיתחייב על שהות קבע בגרינלנד של מינימום שלושה חודשים.

ביקשנו לראות את הסופרמרקט המקומי, זה שצמוד לשוק הדייגים הקטן. בשוק, אגב, מוכרים סוגים שונים של דגה שניצודה בשעות הבוקר, שרצי ים שונים, בשר כלב ים וגם עופות אוקיינוס הניצודים על ידי הדייגים והציידים המקומיים. לסופרמרקט מגיע מיטב הסחורה מדנמרק, המדפים מסודרים ונקיים, ואפשר למצוא כמעט הכל. אבל המחירים, המחירים - בשמיים! על כריך פשוט עם פחית קולה לקחו מאיתנו 12 דולר.

השמש באמצע השמיים, אבל האוויר קפוא. בימים אלה (הדברים נכתבים בתחילת מארס) הזריחה היא בערך ב-7 בבוקר והשקיעה מתחילה לאיטה בערך ב-5 אחה"צ ונמשכת כשעה וחצי לפחות. האוויר נקי, ללא כל זיהום, והשקיעות מדהימות.

יורדים אל הנמל, הלב הפועם של סיסימיוט הציורית. חלק מהסירות, אלו שלא הוזזו מבעוד מועד, תקועות בין גושי קרח בחלקו העליון, אבל רוב הצי המקומי שמיש וכשיר לאורך חודשי החורף. הדייגים משלימים למול עינינו את גלגול הרשתות ומדוממים את המנועים הכבדים.

לעצום עיניים ולהתפלל

עוד טיסה קצרה לפנינו, אל מה שמוגדר בפי יודעי דבר "פנינת התיירות של גרינלנד‭,"‬ העיר השלישית בגודלה במדינה - אילוליסט ‭.(ILULISSAT)‬ העיר היא בסיס יציאה נוח וזמין לשתי אטרקציות תיירותיות. האחת עוסקת במורשת של תושבי המקום, מזחלות וכלבי האסקי. אם אתם מחפשים הרפתקה ייחודית של ישיבה זוגית על מזחלת עץ הרתומה ל-15 כלבים לבנים - זה המקום. האטרקציה השנייה היא הפלגה מדהימה אל עבר הקרחון הגדול, הנמצא כ-5 קילומטרים דרומית לעיר, בתוך פיורד מקומי, המכונה בפי המקומיים ‭.ICEFJORD‬

אנחנו בוחרים תחילה במזחלת הכלבים. המדריך שלנו הוא אינואיט מקומי, לא דובר מילה באנגלית (אבל עם הכלבים הוא מתקשר חופשי‭.(‬ בין לבין אנחנו מצליחים להבין ששמו ליגונד. 15 כלבים חדורי רוח קרב מחוברים בחבלים צבעוניים אל מזחלת העץ, מחכים בקוצר רוח ליריית הפתיחה. עטופים במעילים מיוחדים העשויים מעורות של כלבי ים, אותם קיבלנו ממשרד התיירות המקומי, אנחנו יושבים על המזחלת אחד אחרי השני ומחזיקים חזק, בכל מה שאפשר. כל זמן שהמזחלת מתחככת עם הקרח הקשה, הכל טוב ויפה, אבל לעתים מבצבצים סלעים שחורים וקשוחים על פני האדמה - שלא נדע. הכלבים מתעלמים מהסלעים לחלוטין, אבל אנחנו, יחד עם המזחלת, מרחפים כמה פעמים לגבהים שמעולם לא שיערתי שאפשר להגיע אליהם ללא מנוע. בכל קנה מידה, זוהי חוויה מדהימה.  

בכוח ובסבולת אין שני להם. כלבי האסקי (צילום: איי פי)

השליטה של ליגונד בכלבים מושלמת. קריאות קצרות מזיזות את הכלבים המסומנים מצד לצד תוך כדי יצירת שיווי משקל אופטימלי ומשיכה אחידה של המזחלת הכבדה. לעתים, בעליות הקשות, אנו נאלצים לרדת מהמזחלת ולעזור לכלבים לדחוף, אבל בסך הכל הם עושים את העבודה מצוין. הקטעים המפחידים הם בירידות התלולות, או אז פוקד ליגונד על הכלבים להתייצב מאחורי המז־ חלת, והם משמשים כבלמים חיים. אנחנו, על המזחלת, ראש בראש עם המדרון התלול. כל מה שנותר לעשות הוא לעצום עיניים ולהתפלל שלא יצוץ פתאום איזה סלע מאיים או בור פתוח.

כלבי האסקי בגרינלנד שונים במעט מאלה של צפון סקנדינביה ולפלנד. הם קטנים יותר, קצת יותר פרוותיים, ואין להם עיניים כחולות. אבל בכוח ובסבולת אין שני להם. לכל המעוניין, אפשר לבצע מסע מזחלות שכזה לפרקי זמן של בין שעתיים עד עשרה ימים. רק תזמינו מראש ותרפדו את עצמכם היטב.

שעה קלה של מנוחה, ואנחנו בדרכנו לחזות בקרחון הגדול, זה שחוסם את פתחו של הפיורד המקומי. אפשר להפליג אליו במשך ארבע שעות בינות לגזרי הקרח הפזורים במפרץ ואפשר גם ללכת ברגל כ-10 קילומטרים בנוף ירחי, לבן ומדהים. משום מה, אנחנו בחרנו בהליכה. אף שמזג האוויר התחמם בצורה ניכרת (רק מינוס 19 מעלות‭,(‬ אנחנו מצטיידים בגרביים עבים, נעלי קרח שאינן מחליקות, כמה שכבות של מעילים, כפפות וכובע מתאים.

יוצאים מפרברי אילוליסט וצועדים דרומה. כל דריכה ופסיעה משמיעות קולות צורמים של שבירת הקרח הקשה. מעבר לזה - דממה! אין חיות, אין ציפורים ואפילו הרוח קופאת במקומה. שעה וחצי של הליכה, ואנחנו ניצבים מול הקרחון האדיר. ייתכן שכדור הארץ מתחמם, אבל כאן זה לא בא לידי ביטוי: הקרחון הענקי, גוש אדיר של קרח צף שנבנה לאורך עשרות אלפי שנים קרות, ממלא כמעט את כל אפיקו של הפיורד הרחב.

על אחד מהצוקים המשקיפים אל הקרחון נטוע ספסל צר בנוי עץ. זה נראה כמו מקום לפיקניק (אולי בקיץ הקצר של יולי ואוגוסט‭.(‬ אנחנו מפנים את מעט הקרח ומתיישבים לתצפית מדהימה. מזג האוויר ממשיך לשחק לטובתנו, ושמי תכלת בהירים מלמעלה מתמזגים עם הכחול למטה. תמונה שלא תישכח.

בערב אנחנו צופים בשקיעה נהדרת של שמש נמוכה-נמוכה, ובלילה מצטרפים גם שמיים מדהימים המכוסים בשלל אורות הצפון. עוד לפני ששמש חדשה זורחת, אפשר לסכם: גרינלנד, מסע של פעם בחיים.

• הכותב, גיורא לוין, מדריך בחברת "דרכים‭"‬