שומר הסף בסופרמרקט

לפני כמה חודשים ערכה א' את קניותיה במרכול של רשת מגה, תת-רשת של קו-אופ הריבוע הכחול, במזרח כפר סבא, במתחם של עתיר ידע. כשבתה הפעוטה בעגלה ומעט המצרכים שרכשה בידיה, שילמה וביקשה לצאת מהמרכול. אלא שאז עצר אותה השומר וביקש לראות את הקבלה. באותו רגע היא לא זכרה מה עשתה בה, וחשבה שייתכן כי הכניסה אותה לארנק או פשוט השאירה אותה בקופה. היא הסבירה זאת לשומר וביקשה שיאפשר לה לצאת.

באותו רגע, היא מספרת, עבר במקום בחור בעל לבוש מרושל, שלא ענד כל תג זיהוי. המאבטח הציגו כ"אחראי הביטחון", ואמר לא' לדבר איתו. כל אותו זמן, היא מדגישה, המאבטח עצמו לא איפשר לה לצאת מן המרכול. "אחראי ביטחון", שגם הוא המשיך למנוע את יציאתה, ניסה לברר באיזו קופה שילמה, וביקש שתבוא איתו לשם כדי שהקופאית תזהה אותה.

עוד השיחה המוזרה הזאת מתקיימת בדלת המרכול, הגיע לשם לקוח עם עגלה. גם אליו פנה השומר וביקש לראות קבלה. אלא שלקוח זה הרעים עליו בקולו, והודיע לו שאין בכוונתו להציג קבלה כיוון שאינו חייב לעשות זאת. "אחראי הביטחון" – זה שעשה שרירים על א' - פנה מיד לשומר והורה לו: "זה בסדר, תן לו לעבור".

א', שחשה מושפלת מכל המעמד, נאלצה לגשת עם "אחראי הביטחון" אל הקופאית שאצלה שילמה עבור הקנייה – והכל לנגד מבטיהם הסקרנים של הקונים שעמדו בקופה. למרבה המזל, הקופאית זכרה את א', ובזאת תם הסיפור בשלב זה. א' והתינוקת העייפה יצאו מהמרכול.

למשך כמה שבועות הדירה א' את רגליה משם. כשחזרה, דווקא נהנתה מחוויית הקנייה. אלא שזו עתידה הייתה להימחק בתוך דקות ספורות. הפעם, עם עוזבה את הקופה, תלשה מתחתית סרט הקופה את שובר כרטיס האשראי המשמש לה למעקב אחרי הוצאותיה, והכניסה אותו לארנקה. את סרט הקופה שמרה בידיה.

את הסרט הזה הושיטה לשומר ביציאה, אך זה לא הספיק לו. משהבחין כי חלקו האחרון של סרט הקופה חסר, שאל היכן הוא. "אצלי בארנק", ענתה לו א', והוא ביקש שהיא תוציא אותו. הפעם א' סירבה בתקיפות, והודיעה לו שאינה מתכוונת להתעכב בעניין זה. "הרשימה הזאת מספיקה לך", אמרה לו, ונפנתה לצאת מהמרכול. אלא שהשומר הזה לקח את משימתו צעד אחד יותר מדי: "הוא אחז בעגלה שלי וסובב אותה לתוך הסופרמרקט חזרה ולא איפשר לי לצאת החוצה", מספרת א', חודשים אחרי הפרשה, עדיין כולה פגועה וזועמת.

אך הפעם זה כבר היה עבורה יותר מדי. היא צעדה אל הקופה הראשית ("השומר גם שלח אותי לקופה הראשית כדי שאקבל מהם אישור יציאה" – היא נזכרת בהתרגשות ובכעס), הודיעה שהיא מחזירה כל מה שקנתה, ודרשה שיחזירו את כספה. את הזיכוי קיבלה בו במקום באמצעות כרטיס האשראי, אך איש לא חשב להתנצל בפניה.

למגה זה עלול לעלות ביוקר, ומיד נסביר. אך תחילה, על התפר שבין זכויות צרכנים לזכויות האדם בישראל. קראו היטב, הפנימו, שמרו את המידע הזה, והפיצו אותו.

הדבר החשוב ביותר שיש להבינו בהקשר זה הוא, שכל השומרים למיניהם בפתחי המרכולים ובתי העסק למיניהם הם אזרחים, כאחד האדם. אין להם סמכויות שיטור, וכל תפקידם הוא לאבטח את המקום. משום כך, חלה עליהם הוראת החוק הבאה, שרק במסגרת מה שכתוב בה מותר לאזרח שאינו שוטר לעכב אדם:

"כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר אם נתקיים אחד מאלה: (1) האדם חשוד כי ביצע בפניו עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש לרכוש; (2) אדם אחר הקורא לעזרה מצביע על אדם החשוד שביצע בפניו עבירה, כאמור בפסקה (1), והכל אם יש חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה". חשוד שעוכב בדרך זו יש להעביר לידיו של שוטר ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב לא יעלה על שלוש שעות.

אם כן, כדי שמאבטח יוכל לעכב קונה במרכול צריך שהוא עצמו יראה כי הקונה גנב, או שמישהו יאמר לו כי ראה שהקונה גנב. ולכן, אם לא התקיים מצב שכזה – של עד ראייה לגניבה – אין לשומר סמכות לעכב קונה; ואם קונה מתעלם מפניית שומר להציג את סרט הקופה ופונה ללכת – אסור לשומר בתכלית האיסור לעכב אותו בכל צורה שהיא. שומר שיעכב אדם בצורה כזו מבצע לכאורה עבירה של כליאת שווא, עקב שלילת חופש התנועה של האדם המעוכב שלא כדין. ואל נשכח, חופש התנועה הוא מזכויות האדם הבסיסיות ביותר.

כדי להמחיש את הדברים נציין, שלפני כמה שנים חיוותה האגודה לזכויות האזרח את דעתה, בעקבות פניית המועצה לצרכנות, כי גם כאשר מזמזם גלאי המתכות המוצב ביציאה מן החנות, דבר המלמד על חשד לגניבה, אסור לעכב אדם. והסיבה: הגניבה, גם אם אכן בוצעה, לא בוצעה בפני המעכב, כלומר השומר או מי שניצב ליד גלאי המתכות. ומשכך, וראו שוב את נוסח הסעיף, אסור לו לעכב את האדם החשוד. כאמור, צריך שיתקיימו נסיבות חמורות מאוד על מנת לפגוע בזכות היסוד הזאת.

בהקשר זה מן הראוי לציין שני דברים. האחד, בידי הנהלות המרכולים שורת אמצעים לגילוי גניבות – מראות הפזורות בשטח החנות, מצלמות סמויות, ואף אנשי ביטחון הסובבים בחנות במסווה של קונים רגילים. כיוון שכך, והיות שקיימים אמצעים טובים למניעת גניבות בלא לפגוע בזכויות היסוד של הקונים, הרי שעיכוב קונים בידי השומרים הוא חמור עוד יותר.

הדבר השני: השומרים הם בסך הכל קורבנות של בעלי החנויות והרשתות. בלא יודעין הם מבצעים לכאורה את העבירה הזאת, כיוון שכך הורו להם הבעלים והמנהלים. ולכן, הנהלות החנות והמרכולים רק מוסיפות חטא על פשע כאשר הן גורמות לשומרים לעבור על החוק. אם תרצו, גם זה הוא סוג של העסקה פוגענית.

ומכאן למחיר שעלולים לשלם מגה – וכל מי שיפעל כלפי קונים כפי שנהגו בא'. עיכובו של אדם בחשד שביצע גניבה, בפומבי, כאשר מסביב צופים במתרחש אנשים אחרים, גורם לו השפלה והלבנת פנים. ודאי כאשר הדבר נעשה שלא כדין. למעשה, יש כאן פגיעה בשמו הטוב של האדם, בפרטיותו ובכבודו. ומי שעושה זאת עלול למצוא עצמו מחויב בתביעת לשון הרע, ממש כפי שקרה לרשת ג'אמפ במצב דומה.

א' בהחלט שוקלת את האפשרות הזאת.

הרבוע הכחול: הבקשה להצגת חשבונית - לגיטימית

מהרבוע הכחול נמסר בתגובה, כי "הבקשה להצגת חשבונית ביציאה מהחנות היא לגיטימית ונובעת מזכותו של בעל העסק למנוע גניבה מחצריו ולהגן על רכושו, במיוחד כאשר מדובר בעסק של ממכר טובין. אין בבדיקה שגרתית זו, משום עיכוב לקוחות ו/או פגיעה בהם, וממילא אינה מהווה עבירה על החוק.

"בכל מקרה, אנו מתנצלים בפני הלקוחה ונשמח להעניק לה שי".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות