נפגעת מטיפול ברפואה אלטרנטיבית? יש תרופה משפטית

הטיפול בשיטות הרפואה המשלימה בישראל כבר מזמן הפך כמעט לנחלת הכלל. תחת ההגדרה של רפואה משלימה ניתן למצוא שלל שיטות טיפול, כמו הומיאופתיה, מדיטציה, עיסויים שונים, רייקי, רפלקסולוגיה, דיקור סיני, דמיון מודרך, הילינג, שיאצו ועוד.

היקף הדרישה ומגוון השיטות הגדול הביא לפריחה בענף. שיטוט קצר באינטרנט מעלה כי קיימים אלפי מטפלים: הן במסגרת עצמאית, הן במסגרת מכונים שנותנים שירותים אלו והן במסגרת המרפאות לרפואה משלימה של קופות החולים.

אז כיצד מוכיחים שהמטפל התרשל?

מבחן המטפל הסביר

על מנת להוכיח שהמטפל חרג מהסטנדרטים המקובלים והסבירים בתחום הרלוונטי והפר את חובת זהירותו, יידרש בית המשפט לבחון את סבירות הפעולה של המטפל ביחס לפעילותם של מטפלים אחרים. למשל - האם מטפל סביר היה נותן טיפול שיאצו לאישה בהריון, או האם מעסה סביר היה מטפל באדם שהצהיר שעבר לאחרונה ניתוח בעמוד השדרה וכו'.

מטופל באבנים חמות. להיזהר מכוויות

נכון עושים המטפלים שמאמצים נורמות אלו. סביר להניח שבית המשפט יראה בסטנדרטים המפורטים בו כאבן בוחן גם בתחום הרפואה האלטרנטיבית, ולפיכך העקרונות הקבועים שם מחייבים גם את המטפל האלטרנטיבי. כך למשל, יחיל על המטפל את חובת מסירת המידע למטופל לפני מתן טיפול לרבות אזהרת המטופל כי הטיפול עלול לגרום נזק, קבלת הסכמתו המודעת של המטופל לטיפול הניתן לו, ועוד. לא עשה כן המטפל - הוא צפוי להיות מחויב בפיצוי הנפגע.

הוכחת הנזק

מעבר להוכחה כי המטפל התרשל והפר את חובת זהירותו, נדרש המטופל להוכיח כי נגרם לו נזק. בתי המשפט קבעו כי המונח "נזק" כולל בחובו נזק מכל סוג, לרבות נזקים פיזיים, נזקים נפשיים והוצאות. כך למשל, כוויות הנגרמות כתוצאה מעיסוי באבנים חמות או כאבי גב כתוצאה מעיסוי - ייחשבו נזק.

הקשר הסיבתי

מלבד ההוכחה כי המטפל התרשל ואף גרם לנזק, קיימת החובה להוכיח לבית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין הפעולה הרשלנית של המטפל לבין הנזק שנגרם. המטופל צריך להוכיח קשר בין הכוויות האמורות לבין העיסוי באבנים החמות, ועל הסובל מכאבי גב להוכיח כי הכאבים הינם תוצאה של העיסוי שעבר.

קיימים מקרים בהם קל יותר להוכיח בהם את הקשר הסיבתי, למשל – תביעת מעסה באבנים חמות שגרם לכוויות, אם בשל העובדה שהאבנים היו בטמפרטורה גבוהה ולא סבירה, או שהמטופל הינו רגיש מאוד לחום והמטפל לא שאל את המטופל אם סובל מרגישות שכזו.

עילת תביעה יכולה לקום למטופל אשר הטיפול האלטרנטיבי לא הזיק לו במישרין אלא בעקיפין, באופן שמצבו הרפואי הידרדר מאחר ובהנחיית המטפל האלטרנטיבי הוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי קונבנציונאלי מקביל.

בבית המשפט העליון נדון מקרה בו הומיאופת טיפל בקטין שסבל ממחלה רב מערכתית קשה והתנה את הטיפול בהפסקת הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי. דבר זה גרם להידרדרות במצבו הרפואי של הקטין. ביהמ"ש קבע כי פעולתו זו של ההומיאופת מהווה רשלנות.

הנערכות בבית על ידי "דולות" (מיילדות שלא לכולן הסמכה של אחיות, ואשר נוקטות בשיטות אלטרנטיביות בבצוע הלידה). מבלי להיכנס לוויכוח בעניין זה, כבר דובר רבות על הסיכונים שבלידות אלו שלא מתבצעות בבית החולים אלא בביתן של היולדות. הסיכון, כמובן, נובע מאותם מקרים בודדים בהם הלידה מסתבכת והעובר עלול להיפגע.

דוגמא תיאורטית אחרת הינה טענה של מטופל שעבר טיפול בדמיון מודרך ולאחר מכן נכנס למתח נפשי קיצוני עד כדי פגיעה בתפקוד. מקרה זה יהיה קשה מאוד להוכחה בבית המשפט, שכן יהיה על המטופל להוכיח כי המטפל עשה מעשה לא סביר כלשהו במהלך הטיפול, כי אותה פגיעה נפשית היא תוצאה של הדמיון המודרך וכי היה על המטפל לצפות כי המטופל ייפגע.