גרוניך חוזר למקורות

לא, גרוניך לא חזר בתשובה, ואם יורשה לי להמר זה גם לא יקרה בגלגול הנוכחי. למי שדואג - הקוקו אולי מעט אפור אבל עדיין קוקו, והעגיל הקטנטן מנצנץ גם ממרומיי השורות העליונות באולם המופעים של מוזיאון תל אביב. דבר במעטפת החיצונית לא זז ממקומו. אבל הקנקן, במקרה הזה, למרות החינניות שבו, ממש לא רלוונטי אל מול הפנימיות המוזיקלית שגרוניך מייצר באלבום ובמופע המלווה אותו.

אל הבמה הוא עלה לקול תקיעת שופר, שם המתינו לו רביעיית מיתרים קלאסית ואמן כלי ההקשה ארז מונק. גרוניך התיישב על הפסנתר ופתח את הערב בנעימה שהובילה לשעה ו-40 דקות שבסופם אף אחד לא הלך הביתה בלי לקחת איתו הביתה מנה הגונה של הקסם הגרוניכי המפורסם.

רשמית, שלוש שנים לקח לגרוניך ולאשתו מיכל להשלים את המסע המוסיקלי הזה. למה רק רשמית? כי כבר בפתיחת המופע, כשגרוניך "שר קדוש קדוש השם צבאות", הוא בעצם הופך את הפטרת הבר מצווה שלו לשיר מצמרר ונותן למסע המיוחד שלו פרספקטיבה של דרך בת 50 שנה במשעולי הרוח היהודית-ישראלית.

כמו באלבום, גם במופע הזמין גרוניך אמנים רבים בכדי לבצע איתו חלק מהשירים. חיים אוליאל השדרותי (שבמקרה, או שלא, התקבל בתופי מלחמה), הכושים העברים מדימונה, גד אלבז, המנצח יענקלה רוטנר, וכמובן להקת שבא המיתולוגית שכבר התגלגלה לה דור מאז ימיה הגדולים.

חיית במה

עבור מי שלא חווה את גרוניך בלייב, אולי צריך לציין שמדובר בסוג של חיית במה. הוא אמנם יושב על הקלידים, אבל הוא כל כך משוחרר שלרגע זה לא עוצר אותו ואת התיאטרליות המוזיקלית. ההתמזגות שלו עם הטקסטים, הלחנים והעיבודים היא

טוטאלית. הוא יקום, יסתובב, ינענע את הישבן בקטע גוספלי של השיר ויעשה קולות שאם הייתם עושים אותם כבר מזמן הייתם בתור לבית החולים הפסיכאטרי הקרוב למקום מגוריכם.

כשאומרים גרוניך מדברים תמיד - ובצדק - על המופע האגדי שלו "מאחורי הצלילים", אי שם ב-73' עם מתי כספי, ועל הדברים המיוחדים ופורצי הדרך שהם עשו שם. נכון, ההשוואה קשה, בטח למי שבאותם שנים לא היה אפילו בתוכניות של ההורים שלו, אבל נדמה לי שלא אגזים אם אגיד שנראה שהחיבור של גרוניך לטקסטים מהמקורות הוא כל כך חזק, שוודאי מחזיר אותו אחורה אל השנים הגדולות ההן.