כשהמו"מ טובע, יוצאים לטבע
כשהתהליך המדיני תקוע, הערוץ הסורי מדאיג, המציאות מול איראן לא משתנה ושר הביטחון מבטיח בחירות - מה שנותר לאולמרט זה לצאת לחיק הטבע. אולי משם יבוא הנס?
על פניו, נדמה שישראל פועלת נכון אצל הפלסטינים. הסיפור הבא ממחיש זאת: ביום רביעי אחר הצהריים קיבל ברק טלפון. על הקו היה שר החוץ הבריטי, דיוויד מיליבנד - מבקר לא קל של המדיניות כלפי הפלסטינים. הוא התקשר לברך על שורת המחוות. אחרי שבוע בו ספג ביקורת מהפלסטינים, מהאמריקנים, מעמיתיו לממשלה, ממפלגתו שלו - שר הביטחון יכול היה לחייך.
במוצאי שבת עמד ברק במצב לא נעים. מזכירת המדינה קונדוליזה רייס עמדה לנחות כאן שוב, כשבידיה רשימת תביעות. אמריקה דורשת לשנות את המצב בשטח על פי התחייבויות ישראל ב"מפת הדרכים", כי לתחושתה איננו עושים די. על הכוונת הפעם היה שר הביטחון , כמי שמונע הקלות בתנועה, מקדם בנייה בגושי ההתנחלות ועוטף ירושלים ולא מוריד מאחזים. ברק הבין שאין לו ברירה, שחרף החששות - כלו הקיצין. מזכירו הצבאי, איתן דנגוט, התבקש להכין שורת מחוות, שתרצה את הפלסטינים ואת האמריקנים אך לא תסכן את הביטחון.
72 שעות מאומצות נדרשו לתת-אלוף דנגוט להפיק חוברת בת 35 עמודים. נכון, רוב המחוות היו "אטריות מחוממות" - כאלו שכבר סוכמו בעבר והוכנסו למקפיא, כמו למשל הקמת שתי שכונות או עיירות פלסטיניות עם 65 אלף תושבים מצפון לרמאללה; כמו ההקלות על אישים ואנשי עסקים במחסומים; כמו היתרי עבודה וקידום אזורי תעשייה. אבל גם אם חוממו המחוות לתוך חוברת צבעונית עם מפות ותמונות מהשטח, הן היו טובות יותר מלהשאיר את הפלסטינים והאמריקנים רעבים.
התהליך תקוע
נכון, המחוות הללו לא שינו בהרבה את מצבו של אבו-מאזן, המלין על כך באוזני האמריקנים וכל מי שמוכן לשמוע. אבל הוא עצמו, מתברר, אינו עושה הרבה. אולי הוא רוצה, אך ודאי שאינו יכול. לא הוא, ואגב גם לא אולמרט וברק, מרגיעים את החמאס עזה, שומרים אותו על אש נמוכה. כלומר, התהליך המדיני, שבקושי מתקיים בחדרי חדרים, אינו מספק את הסחורה, אינו מדכא את הטרור, אינו עושה שלום. להיפך: ככל שנוקף הזמן, חמאס מחזק אחיזתו בשדרות העם הפלסטיני.
האמת היא שהמצב מול החמאס מתסכל. אחד שהשתתף בדיון מדיני-ביטחוני
למרות זאת, לא נותר לישראל אלא להמשיך בתהליך המדיני מכוח האינרציה. אולמרט יתראה עם אבו-מאזן כנראה ביום שני הקרוב. לבני ואבו-עלא מוסיפים להיפגש בתדירות גבוהה. האמריקנים מתכוונים לשמר מעל אזורנו רצף מדיני בכיר, שיבוא לכאן ברכבת אווירית. רייס נסעה ביום שני, היועץ לביטחון לאומי הדלי יבוא בעוד 12 ימים, בוש יבוא לכאן שוב באמצע מאי. בין לבין יסתובבו כאן שלושת הגנרלים ג'ונס, פרייזר ודייטון, כדי לשמר על איזה שהוא מומנטום.
אבל האמת היא שהתהליך מול הפלסטינים תקוע, לא מתקדם לשום מקום. אמנם יש מחוות ישראליות. אמנם, אולמרט, אבו-מאזן ורייס הודיעו על מחויבותם לתהליך אנאפוליס. אבל מי ששם לב לקטנות, שמע את רייס מעלה בירדן מועד חדש - יישום ההסכם ב-2009. הייתכן שגם האמריקנים מבינים שלא יספיקו לראות שלום ישראלי-פלסטיני בטרם יעזוב בוש את הבית הלבן? עכשיו לך תדע מה יעשה הממשל הבא. אולי הוא בכלל ילחץ את ישראל להידבר עם החמאס דווקא, בעל הבית הפלסטיני החדש.
אולמרט תקוע
מי שנקלע השבוע לכנסת, ערב צאתה לחופשת פסח בת חודש וחצי, יכול היה להתרשם שהחל שם הבזאר הגדול של עונת הבחירות. הן ברק והן נתניהו העריכו שנלך לקלפי מוקדם מכפי שחושבים. בקדימה כבר מדברים על מועמדים שיחליפו את אולמרט, אם המצב בסקרים יוותר בעינו (שמה של ציפי לבני רץ היום במסדרונות ומקדים אפילו מהלכים משלה לקדם את מעמדה כמועדת). אפילו הגמלאים כבר מדברים על פיצול לפני היעלמות בבחירות המתקרבות.
כשכל הערוצים, מעזה ועד איראן, תקועים - אולמרט יודע ש אין לו מה להציע לבוחר. בגבול הצפון מבהירים בישראל שלמרות ההתחממות הקלה השבוע - בעיקר ברמת התקשורת - אין כל כוונה לעימות צבאי. אז אולי שלום, שאלנו. כן, מתנהלת העברת מסרים בין ירושלים לדמשק, דרך גורמים שלישיים - הגרמנים, הטורקים, סנאטורים ושרי חוץ למיניהם שמדגלים בין הבירות. אלא שהמסרים האלה אינם מעלים דבר.
ישראל אומרת שאם אפילו מובארק אחד ופעמיים עבדאללה (הסעודי והירדני) אינם סומכים על אסד - הם הרי החרימו את הפסגה בדמשק - מדוע שאנחנו נסמוך? בשאר אמנם מדבר על רצונו בשלום, אך בפועל ממשיך להחזיק מפקדות טרור בבירתו, מחמש את חיזבאללה, שומר על קשרים חמים עם טהרן, נחשד בניסיון לרכוש יכולות גרעיניות מצפון-קוריאה. בקיצור, אי-אפשר לסמוך עליו.
אולמרט, כפי שהתבטא אך בשבוע שעבר בפני מאות עיתונאים זרים בירושלים, היה מוכן למשא-ומתן לשלום עם סוריה. כשהעסק הפלסטיני תקוע ומי יודע מה ילד יום, כשהעסק האיראני מתפתח לאו דווקא בכיוון הרצוי לישראל, יש בניסיון כזה פוטנציאל להוכיח שראש הממשלה הזה אכן ראוי לעבוד במשרה הכי נחשבת בירושלים. אבל בינתיים זה לא קורה. מה שנותר זה לקיים ישיבת ממשלה בבור מים עתיק בבית שערים, עם הפנים לטבע. אולי מן הטבע יבוא לו הנס.
לפנייה לכתב/ת 
