איום על העורף בהיקף שלא הכרנו
התרחיש שבמוקד התרגיל הגדול - מתקפת טילים כוללת - הוא לא עתידני או פרי הדמיון. איך נערכים לאיום החדש, שעלול לנחות על העורף הישראלי מצפון ומדרום במקביל?
מה נשתנה בעורף הזה? כדי שלא לעורר פאניקה בציבור מצניעות הממשלה ומערכת הביטחון את האיום. אבל כשבוחנים את מה שמכונה בעגה הביטחונית "תרחיש הייחוס", מתברר שתרגיל ההתגוננות האזרחית שנפתח היום
(א') הוא אירוע היסטורי - לא פחות. לא רק מפני שהוא נועד ליישם את לקחי מלחמת לבנון השנייה, אלא בעיקר מפני שהוא אמור לאפשר לנו להתמודד עם מצב שהעורף הישראלי מעולם לא עמד בו: מכות טילים ורקטות רצופות ומתמשכות, קונבנציונאליות ואחרות, כמעט על כל שיטחה המיושב של מדינת ישראל ועל מתקניה הצבאיים - איום שהפצצת העורף במלחמה האחרונה נתנה לנו רק דוגמית ממנו. מדובר במצב שיימשך, על פי ההערכות, יותר משבוע - עד שצה"ל יצליח בהדרגה לשתק את מקורות הירי. למעשה, האזור היחיד במדינה שכנראה לא יחטוף טילים, לפי התרחיש הזה, הוא משולש קטן מדרום לדימונה ועד אילת.
מטחים ברצף מהיר לעבר יישובים, ערים ומתקנים צבאיים בשטח ישראל. הטווח נע בין שבעה ל-700 קילומטרים, חומר הנפץ (או חומר הלחימה הכימי) נע בין כמה עשרות קילוגרמים לטונה. על אלה נוספים מאות טילי הקסאם ועשרות הגראדים של עזה. מתקפה כוללת ומתואמת על ישראל עלולה להתרחש כתוצאה מכל הסלמה-רבתי באזור: אם כתוצאה מתגובה ישראלית קשה על פיגוע נקמה בעקבות חיסול מורנייה, ואם כתוצאה מפעולה גדולה של צה"ל בעזה. איראן והשתלהבות הרוחות בעולם הערבי עלולות לדחוף את חיזבאללה ואולי גם את סוריה לסייע לחמאס הנמצא במצוקה. אלה הם תרחישים שישראל צריכה להתכונן אליהם כבר בזמן הקרוב.
"תרחיש ייחוס" אימתני זה, שאפשר להגדירו כ"מגה-פיגוע תלול-מסלול", אינו פרי דמיונם החולני של ראשי מערכת הביטחון; אף לא תרחיש עתידני, שעלול להתרגש עלינו בעוד כמה שנים. מדובר במשהו שעלול להפוך למציאות כבר בזמן הקרוב. הסיבה לו היא מלחמת הטילים והרקטות, שהאויב מתכונן אליה במרץ. ההכנות בסוריה ואצל חיזבאללה כמעט שהושלמו. חמאס עדיין בונה את כוחו, אך הוא מסוגל כבר היום לתרום את חלקו. תרגיל העורף הנוכחי לא אמור להכשיר את העורף הישראלי להתגוננות מפני מתקפה אטומית איראנית, שהיא סוגיה בפני עצמה שצריכה להיות מטופלת באמצעים אחרים. אבל די במה שיש כבר בסוריה, בלבנון ובעזה כדי להעמיד את מדינת ישראל בפני איום מסדר גודל ופוטנציאל הרס לא מוכרים עד כה.
כבר עתה יש בידי סוריה וחיזבאללה עשרות-אלפי טילים בליסטיים ורקטות ומאות משגרים ניידים ונייחים, שמאפשרים להם לשגר
ביקורת
"לא מובן ולא יעיל"
אחיה ראב"ד
"תרגיל כזה עורכים אחרי שהמקלטים משופצים, אחרי כמה תרגילי הכנה", אומר ראש העיר שלמה בוחבוט, יו"ר פורום יישובי קו העימות. שנה וחצי אחרי מלחמת לבנון, הוא קובל: "עדיין לא יודע עם מי אני בקשר בחירום, מי עוזר לי בפינוי אוכלוסיות מוגבלות, מאיפה אני מקבל מזון ואיך מחלק אותו"
במקום 15 דקות: 15 שניות
השוני העיקרי בתרגיל הנוכחי, לעומת תרגילי התגוננות אזרחית שכבר נערכו כאן, נובע מזמן ההתרעה - שהתקצר דרסטית: בעבר התכוננה ישראל להפצצות ממטוסים על העורף, בהתרעה של 15-10 דקות עד לנפילת הפצצות. זה הספיק אפילו לנכים ובעלי מוגבלויות, כדי לסור למקלט הביתי או למחסה הציבורי. בתקיפת טילים ורקטות, זמן ההתרעה הוא 15-10 שניות עד 4 דקות, לכל היותר. פרק זמן זה לא בהכרח מאפשר לשוכנים בבתי קומות להגיע בזמן למקלט, או לנמצאים ברחוב להגיע למחסה ציבורי. לכן, בהישמע אזעקה, עליהם לתפוס מחסה בביתם או במקום עבודתם, ואם ברחוב הם - במבנה הקשיח הקרוב ביותר, או בהשתטחות על הארץ. החדשות הטובות הן שהניסיון שכבר נצבר אצלנו מוכיח, שהפגיעות בנפש היו בעיקר בשטחים פתוחים. עכשיו רק צריך שכל אזרח בישראל - ובמיוחד תלמידי בתי-הספר - יפנימו מידע זה ויתרגלו ליישם אותו כתגובה כמעט אינסטינקטיבית בהישמע האזעקה. לשם כך נועד התרגיל.
מרכיב נוסף באיום החדש, שמחייב היערכות אזרחית אחרת, הוא האופי הכוללני והרציף שלו. אם בעבר תורגלו מצבים כגון הפצצה אווירית באזור מוגבל בתוך יישוב, הרי שעתה מדבר התרחיש על פגיעה באזורים רבים בעת ובעונה אחת - מה שיחייב לפצל וליעל את הקצאת יחידות ההצלה, שיחושו לכל אתר. יתרה מזאת: צריך להיערך למצב שבו, תוך כדי פעולות ההצלה, ימשיכו לנחות טילים ורקטות באזורים שנפגעו. מכאן שההיערכות לחילוץ ופינוי, כמו גם לאשפוז ושמירה על הסדר הציבורי, חייבת להיות על בסיס לאומי - ולא מקומי או אזורי. הממשלה ופיקוד העורף הם שחייבים להיות ערוכים לקבל עליהם אחריות לטיפול באזורים הפגועים, מתוך ראייה כוללת של חזית העורף הלאומית, ולא להטיל את המלאכה על הרשויות המקומיות והמרחבים המשטרתיים. תפקידן של הרשויות המקומיות יהיה בעיקר לפני המתקפה: להכין מקלטים ומלאי חירום זמינים של מים, מזון, תרופות, שמיכות ואלונקות, למצב של שהות ממושכת תחת אש.
מה שלא יהיה בתרגיל - אבל מחייב היערכות נפרדת - הוא הכנת האוכלוסייה האזרחית לספיגה באזורים המועדים. לתל-אביב, למשל, צפוי להגיע מספר מוגבל יחסית של טילים ארוכי-טווח, עם זמן התרעה ארוך יחסית. לכן שם יכולים התושבים להמשיך בשגרת החיים, תוך כוננות לאזעקה. אבל ביישובי הצפון (עד קו חדרה-בית שאן) ובעוטף עזה, בגלל זמן ההתרעה הקצר וכמות הטילים והרקטות, צריך להיערך לשהות ממושכת במקומות ממוגנים היטב. פינוי המוני מאזורים אלה, בעיצומה של מתקפת טילים כוללת, יסכן את המפונים. לכן יש לבנות ולהכין מבעוד מועד מקלטים ביתיים וציבוריים מרווחים ומצוידים, שיאפשרו לתושבי הצפון והנגב המערבי לחיות בתוכם כשבוע-שבועיים. על התושבים - לא רק הרשויות - לדאוג שמקלטים אלה יהיו במצב שמיש ונקי, מוכנים לקלוט משפחות שלמות שיעברו להתגורר בתוכם עד יעבור זעם.
אולמרט יכול לומר כמה שירצה: "לא נמגן עצמנו לדעת". אבל האמת היא ששדרוג מערך המקלטים והרחבתו עשוי להציל חיים של רבים במקרה של מתקפת טילים כוללת, וגם להעניק למדינה מרכיב הרתעה וחופש החלטה ביטחוני, שאין לה כיום.
מגה-פיגוע תלול-מסלול
צילום: לע"מ
מומלצים
