כל העולם ספה

כעבור שעה בלבד, אחרי חמישה צלצולים בדלת וערימת תרמילים בצד החדר - ואנחנו כבר בעיצומו של טקס התה השני לאותו יום ‭10 -‬ אנשים בני חמישה לאומים, שלא נפגשו קודם מעולם, מנהלים שיחה ערה בתערובת משונה של שלוש שפות. המשותף לכולנו? אנחנו חסידיה של תורת טיולים חדשה ששבתה אותנו, ומאותו שבוע סוער בברייטון כבר אינה מרשה לנו להניח רגל במלון או באכסניה עד אחרון ימינו. אנחנו גולשי ספות.

וזו התורה כולה: בני אדם רחבי לב מארחים בני אדם אחרים בביתם, ללא כל דרישה כספית, מתוך אחווה אנושית בלבד. 40 יורו ללילה? פקידי מלונות מפוהקים? תיירים עמוסי מצלמות שנגררים מאטרקציה בנאלית אחת לשנייה? הצחקתם את גולשי הספות. אנחנו פה לחוויית תיירות אחרת, אותנטית לגמרי, הרפתקנית בהרבה וחינמית לחלוטין.

חנה, פֵיה מקומית נוספת, התנדבה לספר לנו - אגב הכנת כתרים מפוארים ממנקי מקטרות צבעוניים, שכולנו עתידים לחבוש בזמן הסעודה המתבשלת - מה כדאי לעשות בברייטון. "אפשר להתחיל לטייל בשוק של ההיפים, אחרי זה לנסוע לאורך קו המים לצוק 'שבע האחיות' לפיקניק ליד הים, לשחות למזח הישן ההרוס ובערב לעשות סיבוב פאבים בין הכפרים הקטנים שמאחורי הגבעות ולשתות את הסיידר החם הכי טוב שתפגשו בחיים שלכם‭,"‬ היא פתחה ברשימה הולכת ומתארכת. "ובערב‭,"‬ הוסיפה, "אם עוד יהיה לכם כוח, אנחנו יוצאות לרקוד עד הבוקר עם חברים מהאוניברסיטה‭."‬

הקדשתי דקת מחשבה תוקפנית במיוחד לזכר מדריך הטיולים היוקרתי שהבאתי איתי מישראל, אותו ספר יקר שתחת הערך "ברייטון" המליץ לי בחום ובהתלהבות לא לפספס את חנויות התכשיטים המרתקות של עיר החוף האנגלית השלווה. מדהים עד כמה קרוב הייתי לכלות את ימי חופשתי בחברת שרשראות זהב.  

גלישת ספות - חוויה בלתי צפויה (צילום: index open)

באותו רגע כמעט התפתיתי להשליך את הספר הקטן לתנור, שבו בישל ידידי החדש מטרינידד מאכלים מבית אמא, ולהיפטר אחת ולתמיד ממדריכי טיולים שנכתבו בידי אנשים שאין להם באמת מושג. כבר ראיתי בעיני רוחי את החוברת המיותרת נאכלת בתאווה על ידי הלהבות, אבל בסופו של דבר החלטתי לדחות את טקס שריפת הספרים הפומבית למועד מאוחר יותר.

אימקה, גרמנייה חביבה ושותפתי החדשה לחדר, בדיוק החלה לספר לי על משא רגשי האשמה שעומסים צעירי גרמניה על גבם כלפי העם היהודי עקב השואה, ולא היה לי עניין להעלות זיכרונות משותפים של שריפת ספרים שעלולים לקלקל בגסות כזו את היחסים הדיפלומטיים העדינים שנרקמו בינינו.

באמת גלובלי

מיותר כמעט לציין שהשבוע בברייטון היה אחד המרתקים בחיי. כמו כל אחת מעשרות ההתנסויות שלי בגלישת ספות, הוא התנהל בצורה בלתי צפויה, תוך כדי הצצה מרגשת לחיים אמיתיים בארץ זרה, כפי שחווים אותם המקומיים, ולא כמו שהם נשקפים מבעד לחלון מצוחצח מדי של איזה בית מלון. נכון, לא תמיד מתנהל האירוח כמו אצל חמש הפיות הבריטיות - בצורה של קייטנה שיצאה משליטה - אבל השהות אצל אנשים זרים, טובי לב, שמכניסים אותך לביתם מתוך אהבת אדם ורצון לעזור, מספקת תמיד ערך מוסף עצום לטיול.

כך טיילתי מספה לספה, מעיר לעיר, מבתי משפחות מהוגנים למאורות סטודנטים עלובות. את זרם ההרפתקאות היה קשה לעצור, וגם לא רציתי: סיורים מודרכים למקומות שאף מדריך תיירים אינו מכיר - מסעדה מצוינת, מועדון ריקודים מחתרתי או שביל טיול קסום - שיחות פוליטיות מרתקות, ומעל לכל היכרות עם אנשים מגוֹני גיל, רקע, עיסוק ועניין שלא הייתי זוכה לפגוש בצורה מעמיקה בשום הזדמנות אחרת.

הפרויקט המבורך הזה יצא לדרך בתחילת העשור, כשסטודנט אמריקאי בשם קייסי נסע לחופשה באיסלנד והחליט לצאת מנעליו הבלויות של מר תייר ולהכיר באמת ומקרוב את החיים באי הקרחוני. הוא שלח ‭1,500‬ מכתבי דוא"ל לסטודנטים מקומיים וביקש להתארח אצלם לסופשבוע. ההיענות הייתה רבה, החוויה פוקחת עיניים, וכשחזר לארה"ב היה לו ברור שייעודו החדש הוא להפיץ את הבשורה. כך הוקם האתר שמשמש היום יותר מחצי מיליון איש הפזורים בכל רחבי הגלובוס.

המטרה המוצהרת של הפרויקט היא למוטט את המחיצות שבין בני לאומים שונים, שכנים לכאורה באותו כפר גלובלי שבעצם לא יודעים כמעט כלום זה על זה, ולאפשר להם להכיר ולהתחבר תוך כדי טיול באופן בלתי אמצעי.

בניגוד לשמועה רווחת, קאוצ'סרפינג אינו פועל תחת כללי השוק - אין פה "תן לי ואתן לך‭."‬ התארחות אינה מחייבת אירוח גומלין, משלמים רק ברצון טוב ובחיוך.

אז איך מתחילים לגלוש? נכנסים לאתר האינטרנט של הפרויקט ‭,‬ פותחים פרופיל משתמש ומשוטטים בין הכרטיסים של בעלי הספות הפנויות ביעד המבוקש. לאחר שמצאתם אנשים שמעניינים אתכם, קראתם המלצות והתעמקתם בקורות חייהם, זה הזמן לשלוח בקשת אירוח (ולא לשכוח לתבל אותה בפנייה אישית ובקצת מידע מפתה שמבטיח שתהיו אורחים מסעירים במיוחד‭.(‬ עם בוא התשובה החיובית קובעים מועד ופשוט מגיעים.

אין ממה לפחד

כאזרחי מדינה קטנה ומוקפת אויבים, צצים מיד החששות: זה לא מסוכן? עד היום, ככל הידוע לנו לפחות, התנהל הפרויקט כשהוא חף מכל מעשה אלימות. מדובר בהחלט בנתון מרשים בהתחשב בכך שבכל יום כ-‭2,000‬ מטיילים ישנים על ספה בעזרת האתר.

כגולש ספות טירון ואכול חששות ביטחוניים כבדים, הגעתי פעם לדירה בברלין. במשך כל העלייה המפרכת במדרגות ראיתי חזיונות מוות מוזרים, אבל כשבלמתי בדירה המבוקשת קיבל את פניי פוסטר ענק עמוס סיסמאות בעברית של הנוער העובד והלומד. וואלה, שיחקו אותה החבר'ה מחיזבאללה עם שיטות ההסוואה שלהם, חשבתי לעצמי, וכבר תיכננתי מנוסה מהירה. לא, למלכודת הזאת אין סיכוי שאני נופל.

למזלי, אזרתי אומץ, התגברתי על החרדה היהודית, ובפנים הכרתי שלושה שותפים מקסימים שמטרת חייהם היא הקמת הקיבוץ הגרמני הראשון. הם היו נלהבים ביותר לשמוע את דעתי על המיזם הסוציאליסטי המתגבש שלהם, ונראה לי שביום מן הימים יקום במקום כלשהו בגרמניה חדר אוכל על שמי. ובכל זאת עצה לחוששים: שמרוּ על עצמכם והֱיו מודעים לסכנות. מומלץ לבחור מארחים ואורחים בקפידה, לקרוא את כל התגובות החיוביות והשליליות שכתבו עליהם באתר, להודיע תמיד לאן נוסעים ולנצל את שיטות אימות הזהות והכתובת שמציע האתר.

ומה עם החששות של המארחים? אנשים מכניסים אתכם לביתם, גם אם זה ללילה אחד של שינה חטופה על הספה בסלון, ומערבים אתכם בקודש הקודשים שלהם - פרטיותם. לכן קאוצ'סרפינג אידיאלי ופופולרי אצל ישראלים, משום שרובנו נוחים להתיידד וליצור קשרים. עם זאת, מוטב לא לשכוח שיש לנהוג בחרדת קודש אירופאית כלפי המארחים והחלל שהם מקצים לנו. למשל, בסוגיית המפתח. הנוהג הוא שהמארחים משאירים מפתח של הדירה בידי גולש הספות התורן, וכאן הוא צריך להוכיח שהוא אכן ראוי לאמון הנדיר הזה. עוד עצה: עדיף להבהיר דברים בישירות רבה ככל האפשר כדי להימנע מאי נעימויות: מתי מתקלחים, עד איזו שעה אפשר לחזור בלילה, אם מותר לעשן, וכדומה. ומעל לכל, חשוב לזכור שאומנם אתם לא שם על תקן צוות הווי אקזוטי, אבל כדאי שתקדישו להם את תשומת הלב הראויה להם.

רוב האנשים מתארחים למשך שניים־שלושה לילות, אבל אם מסתדרים עם המארח, אפשר להישאר יותר. השיטה הטובה ביותר לשבירת הקרח היא להציע לבשל ארוחת ערב (מומלץ למלמל משהו על ארוחה ישראלית אותנטית ולערבב בזה טחינה. תמיד עובד‭.(‬ כך תשבו עם מארחיכם סביב שולחן כשאוכל טעים נלעס בפיכם ותזכו להכיר זה את זה. בהמשך קְנוּ בעצמכם את האוכל, נַקוּ אחריכם והציעו לשטוף כלים. אף פעם אל תחיו על חשבון אחרים.

פרחים עובדים תמיד (צילום: ויקי בן ארי)

חשוב ביותר גם לא להגיע בידיים ריקות (פרחים הם משפט יפה שמובן בכל שפה) ולהשאיר תמיד שי ומכתב תודה כמזכרת בעוזבכם. כל המיזם הזה מושתת על אמון הדדי בין זרים, מחצב נדיר בימינו, ולכן חשוב להשאיר באתר משוב על המארח בתום תקופת האירוח, אם כדי להמליץ עליו לשאר תרמילאי העולם ואם כדי לחסוך מאחרים עוגמת נפש.

ועוד תשובה לשאלה ישראלית צפויה: כן, לפעמים אנשים עוברים מהספה לחדר השינה, וכבר נרשמו כמה חתונות שהתחילו בקאוצ'סרפינג. מה שבטוח זה שהיום יש לי הרבה חברים בפינות מרוחקות של העולם, וכשאחליט להתיישב במקום אחד, לא אבזבז כסף על ריהוט או על מערכת סטריאו משוכללת. הדירה שלי תהיה מלאה ספות - לאורכה, לרוחבה ואפילו בקומות - כדי שתמיד יהיה מקום לאורח לא מוכר שמתדפק על הדלת באמצע הלילה.