סין, זה טוב ליהודים
אם הייתם נתקלים בספר שנקרא "היהודים - למה הם עשירים?" בכל מקום אחר בעולם, הייתם בטוחים שמדובר בפרסום אנטישמי. אם מדובר בספר סיני, אתם יכולים להירגע. רונן מדזיני מספר על ההערצה העיוורת של הסינים למוח היהודי
כאשר אני מציג את עצמי בפני הסינים, זה תמיד נחמד מאוד לאגו. "יהודי? מאוד חכם!" היא התגובה המיידית, "אתם טובים בעסקים", לרוב באה מייד אחריה. אך ללא ספק, התגובה החביבה עלי היא "אתה כמו איינשטיין!". אכן יש דמיון מסוים ביני ובין איינשטיין. ולראיה - רק השבוע תיקנתי בכוחות עצמי דליפה בצנרת של מכונת הכביסה.
מאז ומתמיד, וגם כיום בחלקים נרחבים מהעולם, סובלים היהודים מאנטישמיות ואפליה. גם בסין יש דעות קדומות כלפי היהודים וישראל, אבל באופן מפתיע – דווקא חיוביות. על אף שרובם הגדול של הסינים מעולם לא פגש ביהודי, הדעה הרווחת בסין משבחת ומפארת את היהודים ומדינת ישראל. פניני חוכמה נוספות אשר שגורות בפי הסינים: "ישראל קטנה ומוקפת באויבים, אבל מצליחה לשרוד ולהצליח", ו"סין והיהדות הן היחידות אשר שמרו על צביונן במהלך ההיסטוריה".
"ישראל וסין – חברות קרובות" נוהגים להתפאר הסינים, ומפגינים בקיאות מרשימה בהיסטוריה של יהודי סין. אכן, חבים היהודים הרבה מאוד לסין, אשר שימשה כחוף מבטחים ליהודי התפוצות במהלך המאה הקודמת.
בית כנסת בשנחאי (צילום: איי פי)
הבועה היהודית בסין
תיעודים היסטוריים מעריכים כי ראשוני היהודים בסין הגיעו כבר במאה ה-8 לספירה, בדרך המשי, מפרס. הקהילה היהודית הראשונה בסין נוסדה בשנת 1163 לספה"נ בעיר קאי-פאנג שבמחוז הנאן, שם נבנה גם בית הכנסת הראשון בסין. בסוף המאה ה-19 התיישבו יהודים מרוסיה בטיאנג'ין ודאליאן שבצפון סין. אך הקהילה הגדולה ביותר דאז, אשר בשיאה מנתה כ-25,000 יהודים, הוקמה בעיר חרבין, אליה הגיעו היהודים בעקבות הרחבת קו הרכבת הטראנס-סיבירית.
טדי קאופמן, יו"ר איגוד יוצאי סין, נולד בעיר חרבין בשנת 1924, ועלה לארץ בשנת 1950. ילדותו בעיר הייתה שקטה ונורמטיבית. היו לו מספר חברים סינים, אשר למדו יחד עמו בבית הספר, והוא נטל חלק בחיי הקהילה הפעילים והשגרתיים. "לא ידענו דבר על המתרחש באירופה, היה ניתוק מלא מהעולם היהודי" סיפר לי. כאשר שאלתי אם נתקל אי פעם בגילויי אנטישמיות, אמר "בוודאי, מצד הרוסים שבעיר". ומצד הסינים? "מעולם לא". כאשר התעניינתי אם הוא מכיר לסינים טובה, על יחסם ההוגן כלפי יהודים, ענה בחדות: "ללא ספק".
בשנת 1931, ובעקבות השתלטות היפנים על חבל מנצ'וריה בצפון סין, הורע מצבם של היהודים. הם נאלצו לחיות תחת פיקוח והגבלות על עסקיהם, ולציית לחוקי היפנים. בשנים הבאות, גל הגירה של כ-4,500 יהודים נדד מצפון סין לשנחאי, אשר באותה התקופה עדיין לא הייתה תחת שלטון היפנים.
צילום מימי "הגטו היהודי" בשנחאי (צילום: אמיר ודנה מן)
חוף המבטחים בשנחאי
"עושה רושם שהעולם מתחלק לשניים: מקומות בהם יהודים לא יכולים לחיות, ומקומות אליהם היהודים לא יכולים להיכנס", כתב חיים ויצמן ב-1936, בעקבות עליית הנאציזם באירופה, ומדינות העולם אשר סגרו דלתותיהן בפני הגירה של יהודים. יוצאת מן הכלל הייתה העיר שנחאי, אשר בשנות ה-30 הייתה המקום היחיד בעולם אליו לא היה צורך באשרת כניסה. בשנות ה-30 ובמלחמת העולם השנייה, כ-18,000 יהודים אשר ברחו מאירופה הנאצית מצאו מפלט בעיר.
הם הצטרפו לשני גלים של הגירה יהודית שכבר הגיעו לשנחאי. הראשון ב-1848 של יהודים אמידים מבגדד, אשר צברו הרבה כוח ונכסים בעיר, והשני של יהודי רוסיה בשנות ה-30. רבים מהמהגרים היהודים הגיעו חסרי כל, ונתמכו כלכלית על ידי יהודי בגדד העשירים, ותרומות שאסף ארגון הג'וינט בארה"ב. הקהילה היהודית פיתחה חיים אוטונומיים בשנחאי, אשר כללו בתי ספר, בתי חולים, בית קברות, תיאטראות ואפילו קבוצות ספורט.
בשנת 1937 נכבשה שנחאי בידי היפנים, וב-1942, בעקבות לחץ על שלטונות יפן מגרמניה הנאצית, הורו היפנים על כל "תושבי שנחאי אשר אין להם נתינות" (ניסוח פוליטי שהיה מכוון ליהודים) לעבור לשטח צפוף בגודל של מעט יותר מקמ"ר אחד, ברובע העני הונג-קו. הרובע, אשר כיום ידוע בכינויו "גטו שנחאי", היה נחלתם של עניי העיר, והיהודים חיו שם עם הסינים במשותף. תנאי המחיה בגטו היו קשים מאוד, היה מחסור גדול באוכל, ומחלות פרצו עקב תנאי התברואה הקשים. עם זאת, בשנחאי, בניגוד לשאר העולם, כמעט כל היהודים שרדו את המלחמה.
אנדרטה לזכר תושבי גטו שנחאי, כתובה בעברית, אנגלית וסינית (צילום: רונן מדזיני)
גם הסינים באותה התקופה נרדפו ונטבחו בידי היפנים. "בין הסינים ליהודים הייתה אחווה מיוחדת, אחווה של נרדפים", סיפר לי שלום גרינברג, רב העיר שנחאי. "גם כיום, מוקירים היהודים טובה לסינים על שהתייחסו אליהם כשווים, כבני אדם". עם הקמת מדינת ישראל, ובעקבות עליית הקומוניזם בסין, אשר לא היטיבה עם מיעוטים ודתות שונות, עזבו את העיר כמעט כל היהודים. רובם עלו ארצה, היתר התפזרו בעולם. כיום ניתן לערוך סיורים בעקבות הקהילה היהודית בשנחאי, בהדרכתו של דביר בר-גל.
הקהילה היהודית בשנחאי כיום מונה כ-2,000 יהודים, כולם פנים חדשות בעיר. בשבוע הבא, לא פחות מכ-500 אנשים ייקחו חלק בסדר פסח אשר יערוך בית חב"ד בעיר, בהנחייתו של הרב גרינברג.
"הדרך היהודית אל העושר"
הנחת בסיס שכיחה בסין ובעולם, היא שליהודים יש כסף וכוח. ההבדל הוא בגישה כלפי ההנחה הזו. בזמן שבחלקים נרחבים בעולם מסתכלים על עסקי היהודים ועל הדומיננטיות שלהם בעין סולדת, בסין התפתחה הערכה גבוהה, שלא לומר הערצה עיוורת, למוח היהודי. מהי הסיבה העיקרית לכך? סין לא מרגישה, ומעולם לא הרגישה, מאוימת על ידי היהודים, נהפוך הוא. סין רואה ביהדות תרבות עתיקה וחכמה כמו שלה עצמה, ומכבדת את ערכי המוסר והמשפחה הגבוהים, עליהם יש דגש רב במקרא.
כך, החשדנות/שנאה/קנאה עולמית כלפי הכסף והדומיננטיות של היהודים, התחלפה בסין בתופעה אחרת: סקרנות. השאלה "מדוע היהודים הם כה דומיננטיים בעולם?" מעסיקה סינים רבים. ביטוי לכך, מצאתי בחנות הספרים המקומית. באגף העסקים, תפס את עיני ספר אחד, המתהדר בכותרת המעניינת: "הדרך היהודית אל העושר". כאשר שאלתי את המוכרת אם יש ספרים דומים, היא הפנתה אותי לאגף שלם של ספרי עסקים אשר משתמשים במוטיב היהודי בשביל למשוך את הקורא.
אגף ספרים שלם לעסקים של יהודים (צילום: רונן מדזיני)
ספר נוסף אשר מייד תפס את עיני, מתהדר באיור של משה רבנו אוחז בלוחות הברית, נשא את הכותרת: "כתבי היהודים העתיקים והכבירים ביותר להתעשרות". כששאלתי את המוכרת איזה ספר מבין אלה הוא הנמכר ביותר, הושיטה לי את הספר "חכמת העסקים של היהודים ואמנות ההתנהגות הנאותה על פי התלמוד". לא זכור לי משיעורי התנ"ך בבית הספר שלמדנו איך להתעשר, אבל זו ללא ספק דרך מקורית להפוך את השיעורים לפיקנטיים יותר.
ספרים נוספים אשר מצאו עצמם על המדף: "השיטות האפקטיביות ביותר לעסקים של היהודים", "פיענוח הסוחרים היהודים – איך הם מוכרים ומצליחים" ו"היהודים – למה הם עשירים?". קרוב לוודאי, שאילו ספרים בעלי כותרות דומות היו מתפרסמים בכל ארץ אחרת, הם היו נחשבים לאנטישמיים וגזעניים. בסין, לעומת זאת, ניתן לראות בהם כמעין מחמאה מעוותת למורשתנו. אחרי הכל, כשסיפרתי למוכרת שאני יהודי, היא ישר פלטה: "וואו, אתה חכם!".
תודה מקרב לב ל: טדי קאופמן, הרב שלום גרינברג, דביר בר-גל ואתי פריש
