החתיכה החסרה

שעת לילה מאוחרת בלאס וגאס. ג'ון בוביט עוצם לרגע את עיניו, לוקח אוויר לנשימה, רוצה מאוד לומר משהו עמוק על החיים, על האהבה, על הרומנטיקה ועל קו האופל האכזרי שעובר ביניהם. הקעועים שעל שרירי זרועותיו מתנפחים יחד עם חזהו, תוצאה של כמעט 20 שנות העמסת משאיות לפרנסתו.

"אתה יודע, אחרי כל השנים הללו אני עדיין אוהב אותה", הוא אומר לבסוף. "היו יכולים להיות לנו חיים טובים יחד, אם היינו מתקשרים טוב יותר. כן, אני עדיין אוהב אותה. ובאותו לילה, כשהיא חתכה חלק ממני - אתה לא חושב שזה מראה הרבה אהבה גם מצידה? תחשוב על זה, מדובר באקט הרומנטי האולטימטיבי: היא הייתה צריכה לאהוב אותי מאוד כדי לפגוע בי ככה".

זה קרה בלילה שבין 22 ל-23 ביוני 1993. לורנה העידה אחר-כך במשטרה שבעלה, שעימו הייתה לה מסכת יחסים קשה, שוב אנס אותה. ג'ון הודה שרצה לקיים עימה יחסי מין, אך טען שלא הצליח. "אני זוכר שהיא קמה למטבח וחזרה עם סכין", הוא משחזר את הרגע שהפך אותו למפורסם, "לפתע הרגשתי מעין משיכה, ואני פותח את העיניים ורואה אותה רצה מחדר השינה, כשאני מדמם בכל מקום. ואני מסתכל ותופס. חלק מהגוף שלי פשוט נעלם. אני אדם די אמיץ, הייתי במארינס באימוני גזים ובתאונת דרכים ב-140 קמ"ש - ולא פחדתי כמו שפחדתי באותו רגע".

• הראיון המלא - בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"