שתף קטע נבחר
 

עבדי דת ומצוות

בליל הסדר הקרוב, לבושים לבן, עטורים כיסויי ראש, יתחילו הקושיות: מתי סיימתם היום שחרית? איך נפטרתם מהחמץ? איך יצאתם ידי סעודה שלישית של שבת שחל בערב פסח? ויהיו כאלה שיבלעו במבוכה את תשובותיהם, כי הם לא ממש ביטלו בשבת את החמץ באקונומיקה. יעל משאלי מסבירה לכם למה הדתיים יכולים ללמד את החילונים פרק בעבדות

יודע כל מי שנולד עם כיפה (מכל סוג, צבע וגודל) על ראשו: החילונים הפושטקים, נוסף על כל הצרות האחרות שלהם, הם גם עבדים. ולא סתם עבדים אלא עבדי עבדים ודוגמאות לא חסרות: הם עובדי אלילים (כי מי לא יודע שכסף, למשל, הוא אליל חילוני?), הם עובדי כוכבים ומזלות (ע"ע נינט), הם עובדי המודרנה והליברליזם (הבורסה נפלה בגלל ההומואים החילונים. זה ידוע) ובכלל, החילונים האלה עבדים של הזמן החדש על תחלואיו השונים (חילונים הם בכלל בעצמם המצאה של הזמן החדש, הרי). מותגים, טלוויזיה, שופינג. והכי גרוע אצל החילונים המופקרים האלה, זו העבדות שלהם לחופשיות. לכן, ברגע שדתי נולד, בא מלאך ושותל לו את הידע הזה במוח:

 

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי". וכמובן גם ההמנון: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

 

בכל לבי אני מאמינה ב"עבד ה' הוא לבדו חופשי", אבל מה הקשר בין עבדי ה' ל"דתיים"? מה הקשר בין מי שיראת שמיים לבדה מנהלת את חייו לבין אלה הקוראים לעצמם "דתיים"? הרי הדתיים של היום (ולהלן יהא ידוע שגם בעניין זה רלוונטי כל גודל, סוג וצבע של כיפה, או אפילו כובעים שחורים עטורי פרוות או לא).

 

העבדים הדתיים גרועים אלפי מונים מאחיהם החילונים.

 

כל מה שהחילוני הממוצע הוא עבד לו – גם הדתי שותף באותה עבדות. כולל עבדות לכסף, מעמד, כבוד, תאוות, מותגים, שופינג (מספיק להתבונן יום אחד בנשות בני ברק ברחוב ר' עקיבא, ובכל בית כנסת ביישוב דתי לאומי כדי לראות במה מדובר), כולל הכל בכל מכל.

 

ועל כל הרשימה המשותפת הזו צריך להוסיף את העבדויות הייחודיות ל"דתיים":

 

ההשתעבדות ל"מי יותר צדיק" - היא ריאליטי ההישרדות של כל הקהילות הדתיות באשר הן. לא היינו צריכים את נשות הטאליבן מבית-שמש כדי להבין שחצאית ג'ינס עד הריצפה היא גם סוג של עבדות.

 

ההשתעבדות ל"תדמיות" הדתיות (הכיפה שלי יותר גדולה, הפיאות שלי, הישיבה שלי, לי יש יותר ילדים, הילדים שלי נשארו כולם דתיים, כולם כבר התחתנו, גם הנכדים שלי כולם מתנחלים).

 

ההשתעבדות ל"שאלת רב" בכל הדרכים שבעולם.

 

השאלה האחרונה שדתי שואל את עצמו לפני שהוא מחרים מישהו, משמיץ אותו, מלבין את פניו, שופט אותו לחומרה, מפריד בין תלמידות בבית יעקב ספרדי או אשכנזי או משבית את בית-הספר של הילדים שלו, זה "מעניין מה ה' חושב על זה...". הדבר האחרון שדתי חושב עליו בסיטואציה הזאת זה שהוא עבד ה'!!! הפחד והאימה והדין וחשבון הוא רק מ"מה יגידו" השכנים, הילדים, ההורים, הרב, "הקהילה"...

 

בליל הסדר הקרוב, לבושים לבן, עטורים כיסויי ראש, הנרות דולקים, יתחילו הקושיות: אז מתי סיימתם היום שחרית? איך נפטרתם מהחמץ? איך יצאתם ידי סעודה שלישית של שבת שחל בערב פסח? ויהיו כאלה שיבלעו במבוכה את תשובותיהם, כי הם לא ממש ביטלו בשבת את החמץ באקונומיקה, ועכשיו יחשבו עליהם שהם לא יודעים הלכות פסח שחל במוצ"ש, ומי יודע מה יגידו עליהם בקהילה (עבדי הרכילות כבר אמרנו? והלשון הרע?) ואיך זה ישפיע על קבלת הילדים לישיבה היותר טובה ועל השידוך....

 

החילונים הם עבדים, זה ידוע. אבל הדתיים?... חג חירות שמח!

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עבדי נינט
צילום: תמר מצפי
ועבדי האקונומיקה
צילום: ablestock
מומלצים