עזבו את המחשב, צאו לרחובות / דעה

בשבוע שעבר נערכה ההפגנה הראשונה החוץ-אינטרנטית נגד הצעת החוק 892 של ש"ס, לפיה ייחסמו אתרים "פוגעניים" על פי שר התקשורת, למנויי האינטרנט בישראל, עד שאלה יתקשרו לספקית שלהם ויבקשו אחרת. לפי כמויות הטוקבקים, קבוצות המחאה ב-Facebook והבלוגים, אפשר היה לקבל רושם לפיו מאות אנשים ירימו שלטים וידרשו לקבל בחזרה את חירות הפרט שלהם. בפועל הגיעו עשרות בודדות להפגנה, רובם משוייכים לגוף פוליטי זה או אחר.

אי אפשר לומר שהיו קשיים טכניים: האירוע לא התקיים בסמוך לכנסת בירושלים, אלא במרכז תל-אביב, עיר שחרתה על דגלה עקרונות של חופש ותושביה לא היו שמחים לקום בבוקר ולגלות שהאינטרנט מצונזר.

אולי כל אותם מאות מתנגדים, שחתמו וטיקבקו בלהט נגד החוק החונק, העדיפו שלא להראות את פניהם מחשש שיסווגו כמגינים על הפורנו שלהם. אבל סביר יותר שמדובר באדישות גרידא, מה שמכונה בסלנג באנגלית CBA - קיצור של can't be arsed.

כל הזעקות והצעקות ברשת, לעולם לא ישתוו למסה גדולה של בני אדם בשר ודם, שאינם וירטואליים, המוכנים לצאת לרחוק ולהיאבק על עקרון חשוב עבורם, וזה מה שעשוי היה לערער את החוק הפופוליסטי (שכבר עבר בקריאה ראשונה) - אך זה לא קרה.

גם גולשי תפוז נרתמו השבוע למאבק בשינוי עיצובי במערכת הפורומים הוותיקה של האתר, שלטעמם משרת יותר את האינטרס של המפרסמים ומבליט את הבאנרים, על חשבון נוחות השימוש. ה"מחאה" התבטאה בשרשור (thread) ארוך בפורום המוקדש לחוות דעת על המערכת החדשה, וכ-300 מגיבים הגיבו תוך שימוש באמוטיקון של "כן", המלווה בציור של הרמת אגודל. הנהלת תפוז הבהירה כי מדובר בגירסת בטא של העיצוב בלבד, וסביר כי תכניס שינויים בהתאם לפידבקים, אבל לא גנזה את התוכניות ולא התרגשה יותר מדי.

זה לא אקטיביזם

מעצמך עבורו – שעה של זמן פנוי, למשל, או כל פעילות שאפשר לומר עליה שהיא רק קצת יותר תובענית מקליק של עכבר.

אם לא הצלחתם להרים את ישבנכם מהכורסה, כנראה שלא מדובר בעניין של חיים ומוות.  כל אחד יכול לפתוח קבוצה ב-Facebook. אין אפילו הגבלה על מספר הקבוצות שאדם יכול להירשם אליהן, כך שאין צורך להיות בררן לגבי העקרונות החשובים לך. רק תחתום כאן וכאן.

באתר "עצומה", סוג של פורטל עצומות ישראלי, מככבות כמה מאות עצומות שאפילו זכו להד תקשורתי מסויים (אך לא לאפקט של ממש), ביניהן קריאה לביטול חגיגות ה-60 לישראל, עצומה להארכת החופש הגדול, דרישה לשינוי שווי הרכב בליסינג, עצומה נגד הקומבינות בהישרדות ועוד.

על החתום: מיקי מאוס

957,821 חתימות באתר, חלקם של אנשים אמיתיים שבאמת מאמינים שהגעת להקת האיכות טוקיו הוטל לישראל היא משימה בעלת חשיבות לאומית, וחלקן חתימות של של "על החתום, מיקי מאוס" או מיכלוש33. עצם הימצאותם של עצומות שטותיות וילדותיות בדף המקביל לעצומות העוסקות בנושאים רציניים - אינו מוסיף כבוד ורצינות לעצומות האמיתיות.

לא שאין צורך ברשת - להיפך. בנושאים הקשורים לטכנולוגיה, האינטרנט הוא זירת פעילות טבעית. המקרים בהם התארגנויות אינטרנטיות בישראל הצליחות לשנות החלטות ולתקן את המעוות מעטים, אבל לרוב האינטרנט שימש זירת

גיוס מתנדבים ופעילים והפצת הרעיונות באופן זול ויעיל, כשהמחאה עצמה התקיימה גם מחוצה לו.

דוגמה יפה אפשר למצוא ב-Defective By Design שמעבר לים, קבוצת מחאה שמנסה ליצור דה-לגיטימציה לטכנולוגיות מגבילות נגד העתקה פיראטית (DRM) של שירים, סרטים ועוד. אך מעבר לבלוג מחאה, הפעילים מגיעים לארועים של תעשיית הגאדג'טים בחליפות צהובות להגנה מפני סכנה ביולוגית, מחלקים עלונים ומניפים שלטים.

לפעילות של DBD יש אפקט. לא מעט בזכותם, הודיעה אפל בשנה שעברה כי תציע גם גירסאות נטולות הגנות נגד פיראטיות (שגם מנעו מהמשתמש שימוש חופשי בשירים שרכש, העברתם לנגן שאינו iPod ועוד) של השירים בחנות המקוונת iTunes.

אבל הרושם שמתקבל בינתיים הוא שלגולשים באינטרנט הישראלי אכפת אך מעט. האכפתיות שמגלים הגולשים בישראל בנושאים בוערים, לא מספיקה אפילו בשביל להבעיר אפילו צמיג של מכונית צעצוע.