למה בלוגים בישראל לא משפיעים על הפוליטיקה?

פוליטיקה ותקשורת הולכים יד ביד בהיותם חלקים מהותיים בטבע האנושי. כך לפחות סבר אריסטו לפני למעלה מאלפיים שנה. אלא שבישראל 2008 מחקרים מציירים תמונה קודרת לפיה הפוליטיקאים מושחתים, התקשורת צינית, האזרחים איבדו את אמונם במערכת הפוליטית ובתקשורת והנוער אדיש. נתונים אלו עשויים להסביר את אחוז ההצבעה הנמוך בכל הזמנים

שנרשם בבחירות האחרונות בישראל.

אך לדעת האופטימיים, בכוחה של רשת האינטרנט לקדם זן חדש של פוליטיקה ולתרום לדמוקרטיזציה של השיח הציבורי. מקורן של תקוות אלו בפוטנציאל של כלי ה-Web 2.0, להפוך מידע נרחב ומגוון מאי-פעם לנגיש לבוחר, לתרום לגידול משמעותי ביכולתו של הפרט להתבטא ואף לזכות ברשת לקהל פוטנציאלי של מיליונים ובהם נבחרי ציבור ואזרחים מהשורה. בנוסף, משמשים יישומים אלו מקור עשיר לגיוס תרומות וסיוע לקמפיין המועמד המועדף, ואמצעי פיקוח ובקרה על עמידתם

של פוליטיקאים בהבטחותיהם ביום שאחרי הבחירות.

ואכן, החל משנת 2004 ועד היום, גדל תפקידה של הרשת במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב. הווארד דין גייס דרך בלוג הקמפיין שלו תרומות בהיקף חסר תקדים מאזרחים מהשורה. לקהל הצופים בתעמולת הבחירות הטלוויזיונית הצטרפו מיליוני צפיות בסרטוני הוידיאו ב-YouTube של ברק אובאמה (Obama Girl, 1984 Vote Different). מועמדים לנשיאות צרפת ובהם סגולן רויאל וניקולא סרקוזי חיפשו את קרבת הבוחרים במרחבי העולם של Second Life, ושלל פוליטיקאים מאיישים את רשימות ה"חברים" ברשתות החברתיות השונות, ובהן הילארי קלינטון המצהירה על חיבתה להליכות מהירות ולאריתה פרנקלין ב-facebook.

במפגש שהתקיים באוניברסיטת תל אביב בחסות פרופ' יורם פרי בשבוע שעבר בין קבוצת בלוגרים ישראלים לבלוגרים אמריקניים מהמפלגה הדמוקרטית במסגרתה סיפרו האמריקאים על מיליוני קוראים בשבוע, על כוחם לשנות את סדר היום הציבורי ולקדם את ההתנגדות למלחמה בעיראק, ועל חשיפות שהובילו לפיטורי אנשי תקשורת ופוליטיקאים הגיבו הישראלים בקנאה מוצדקת. התמונה בישראל שונה למדי. והשאלה המתבקשת היא: למה?

הסכסוך הישראלי-פלסטיני? שולי

התשובה מורכבת למדי וההסברים רבים ומגוונים. ייתכן והדבר נובע מעוצמתן היחסית של התקשורת המוסדית ושל המפלגות בישראל, אולי זה האמון המוגבל של הציבור הישראלי ביכולתו לקדם שינוי, ואולי בגלל שכמו כל תופעה חדשה גם

הפוליטיקה המקוונת צריכה פשוט עוד קצת זמן.

כך או כך, לפי שעה אם לשפוט על פי הבלוגוספירה הישראלית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סוגייה שולית בלבד, ואם זה היה תלוי בבלוגרים אז המנצחת בבחירות האחרונות היתה מפלגת העבודה (כשהמפלגה השנייה בגודלה בכנסת היתה חד"ש). קומץ בלוגרים סוציאל-דמוקרטים ובהם עיתונאים ואנשי-אקדמיה דוגמת "עבודה שחורה", "לחץ חברתי" ו"העוקץ", פועלים בחריצות לקידום סדר-יום חברתי אלטרנטיבי. אלו השכילו לשרת קהילות פעילים הנלחמות בביטול חוק ההסדרים, התומכות במאבקי עובדים, המבקשות לבלום את יוזמת החקיקה לסינון אתרים הידועה גם כ"חוק הצנזורה" של האינטרנט ועוד.

בינתיים הצלחתם של מאבקים אלו מותנית לא פעם ביכולתם לגייס את אמצעי התקשורת המסורתיים, בלעדיהם מתקשים הפעילים לקדם את המודעות הציבורית למאבקיהם ולהשפיע על סדר היום הפוליטי בישראל.

מסיבת בלוגרים

גם הפוליטיקאים מצדם, מתחילים להפנים את העובדה שנפתח ברשת ערוץ חדש לתקשורת עם הבוחרים שכדאי לנצל. בבחירות האחרונות הפעילו המפלגות אתרי-אינטרנט ואף מספר פוליטיקאים בהם ח"כ דב חנין ושלי יחימוביץ השתמשו בבלוגים שלהם לתקשורת ישירה ושיתופית עם הקוראים. למעשה, רק בשבוע שעבר נפתח בתפוז בלוג לברק אובאמה וחבר הכנסת בנימין נתניהו קיים מסיבת העיתונאים עם בלוגרים.

אלא שבהתאם לסקר דעת קהל בנושא שימוש באינטרנט ערב בחירות 2006 עולה כי בעוד 60% מתושבי ישראל מחוברים לאינטרנט מהבית, הרי שכ-5% בלבד גלשו בבחירות האחרונות לאתרי המפלגות המיושנים. בארצות-הברית לעומת זאת מממצאי מחקר שהתפרסם בינואר השנה עולה כי עבור כמחצית (46%) מהצעירים האמריקאים (גילאי 18-29) האינטרנט מהווה מקור מידע עיקרי לחדשות בנושא קמפיין הבחירות, ו-37% משכבת גיל זו מתעדכנת בנושא ברשתות החברתיות.

הדרך לקלפיות

אז נכון שלפי שעה הבלוגים בישראל מתקשים לעמוד בציפיות מהם להוות כוח מתקן לשוק התקשורת, ומשקל-נגד רציונלי לכוח פוליטי, אבל אם רוצים להחזיר את דור-העתיד – המאבד עניין בעיתונות, צופה פחות ופחות בטלוויזיה ומגלה אפתיה ביחס לפוליטיקה בחזרה לקלפיות - כדאי שהפוליטיקאים הישראלים יתעוררו, ורצוי שעוד לפני הבחירות.

ד"ר עטרה פרנקל פארן משמשת כראש מסלול תקשורת דיגיטלית במכללת ספיר ומרצה במחלקה למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.