"המדינה אטומה לצרכי בעלי החיים"

בכלי התקשורת מתפרסמים הדיווחים על כלב שהופקר או חתול שעבר התעללות. ברוב המקרים - הציבור קורא וממשיך הלאה בשגרת חייו. בשלוש השנים האחרונות, את העבודה היומיומית של חשיפת המקרים הללו, העלאת המודעות לנושא, והמאבק המשפטי בעבריינים, ניהל עו"ד ראובן לדיאנסקי, מנכ"ל עמותת "תנו לחיות לחיות", שפורש כעת מתפקידו, יחד עם פעילי העמותה.

"פעמים רבות אנו עומדים בפני שוקת שבורה מול הרשויות שלא נותנות מענה - גם לאחר שאנו עושים עבורם את מרבית העבודה של איסוף הראיות והפניות המתלוננים לגופים המתאימים", אמר לדיאנסקי (37) בשיחה עם ynet. "עוד לא הצלחנו להביא לכך שהגורמים במערכות הללו יבינו שבפעולות למען בעלי החיים יש מסר חינוכי שחייבים להעבירו לציבור. כל עוד הרשויות לא יפעלו ביד חזקה נגד המתעללים, לא נוכל ליצור הרתעה ולהוריד את מפלס האלימות כלפי בעלי החיים".

מדי חודש מגישה "תנו לחיות לחיות" עשרות תלונות למשטרה בגין מקרי התעללות בבעלי חיים. האם המשטרה והרשויות המקומיות לא רואות בכם גוף סיטונאי להגשת תלונות?

"לא. כשאדם פרטי מגיע להגיש תלונה על התעללות בבעלי חיים, לעיתים הוא נתקל באנשי משטרה שלא מייחסים לכך חשיבות, כך שסגירת התיק מחוסר עניין לציבור היא רק עניין של זמן". מסביר לדיאנסקי. "המצב לא אחיד ויש פערים תהומיים לעיתים בטיפול בתלונות בין תחנה לתחנה.

"כשהעמותה מתערבת, פתאום היחס משתנה ואנו מקבלים תשובות ענייניות. לא פעם הצלחנו לפתוח מחדש תיקים שנסגרו. המשטרה הבינה שיש לה עסק עם קבוצה נחושה, רצינית והיחס שלה כלפינו השתפר מעט בשנים האחרונות", סבור לדיאנסקי.

מערכת המשפט לא מייצרת הרתעה

ועדיין, התסכול הגדול ביותר מבחינתו הוא המפגש עם רשויות החוק והאכיפה במדינה. "לצערי, משרדי הממשלה ולעיתים גם בתי המשפט נמנעים פעמים רבות מלמצות את הדין עם חשודים בעבירות קשות מאוד נגד בעלי חיים. למרות מקרי התעללות, התאכזרות ולעיתים המתה שגובו בראיות מוצקות, עדיין השלטונות נמנעים מלגזור את דינו של אותו עבריין ולהושיב אותו בכלא למשך תקופה של עד שלוש שנים. תחת זאת הם מסתפקים בקנס כספי או עונשים מגוחכים".

למרות פעילות של ארגונים ועמותות למען רווחת בעלי החיים בארץ, נראה כי מפלס האלימות לא יורד משמעותית. אולי אתם לא חזקים מספיק?

"הארגונים עושים עבודה נפלאה ומבורכת במישור הציבורי, והם יכולים להמשיך ולזעוק את זעקת בעלי החיים. אך חיזוק המאבק טמון בכך שנציגי בעלי החיים צריכים להיכנס לתוך המערכת השלטונית, הממלכתית והמקומית", מוסיף לדיאנסקי. "אלה המערכות שבסופו של דבר קובעות עבור כולנו את העתיד - ואת עתידם של בעלי החיים. זה נושא שזוכה להתעלמות מצד המדינה שלא משקיעה בו תקציבים או יוזמת פעולות חינוכיות כלשהן".

לדיאנסקי פורש מהעמותה כדי לעמוד בראש רשימה שתתמודד בבחירות הקרובות למועצת עיריית תל אביב ותתמקד בשמירה, חינוך ודאגה לזכויות בעלי חיים. אחת השאיפות שלו היא שבישראל תוקם רשות לאומית למען בעלי חיים, בתוכה ירוכזו כל הגורמים המטפלים - החל ממערכת אכיפת החוק, מערך פיקוח וחינוך וכלה בגוף חיצוני שיפקח על פעילות השרותים הווטרינרים.

"מנסיוני, המשאבים כמעט ולא מופנים לנושא. אם משרד החקלאות לא יכול לתקצב סכום של כ-15 מיליון שקל לצורך ביצוע עיקורים וסירוסים של חתולים וכלבים, כשהוא בעל תקציב של קרוב למיליארד שקל, זו בושה וחרפה. חוץ מהסחבת החוקתית, המדינה שמה את הנושא בתחתית סדר העדיפויות, ורק מהלך בו יהיה שיפור משמעותי בהפניית המשאבים מצד השלטון המרכזי והרשויות המקומיות ניתן יהיה לפתור את בעיית הכלבים והחתולים הנטושים בישראל".

המתה - מוצא קל, זול ולא אנושי

על פי הערכות, בכל שנה ישנם מאות אלפי כלבים וחתולים נטושים ברחובות הארץ, ורבים מהם מורדמים למוות. לדיאנסקי סבור כי ההרדמה ההמונית היא בעצם הרמת ידיים וחוסר רצון להתמודד עם המצב מבחינת הרשויות. "זו פעולה לא אנושית, בלתי סבירה ופעמים רבות הרשויות בוחרות בדרך הקלה והזולה של המתה, במקום לטפל בסוגיה ולהקצות משאבים לפעולות של סירוס ועיקור", הוא מציין.  

"אני גאה בכך שהעמותה עמדה ועומדת בראש המחנה של הנאבקים נגד פעולות המתה, ושלא נרתענו לצאת נגד הרשויות וגם נגד גורמים שנוקטים במדיניות. הדרך הקשה היא להסביר ולחנך את הציבור, כדי להגדיל את המודעות לחיבור בין בני האדם לחיות כדי לאמץ יותר חיות", הוא מסכם. "ברגע שנבין כי בעלי החיים תורמים לשיפור איכות החיים שלנו, מורידים את מפלס האלימות, נוכל לתת להם לא רק אהבה, אלא גם לספק להם את ההגנה המגיעה להם".