להוציא את מצרים מתוכנו
אולי מחזקת עבדים כבר יצאנו - אך לחזקת בני חורין אמיתיים טרם נכנסנו. עולם כוחני רווי תקשורת, פרסומות, לחץ חברתי, תרבות צריכה ותאווה לעוד ועוד - דוחק אותנו בעל כורחנו לעבדות כלכלית, צרכנית, מעמדית, וחברתית. אבי רט על החירות האמיתית
מהו בעצם עומק ההבדל בין מי שהוא עבד לבין מי שהוא בן חורין ? אם נתבקש לצייר בדמיוננו עבד - נראה אולי לנגד עינינו איזו דמות כפופה וכנועה, יושבת לה במרתף טחוב וחשוך, או נושאת על גבה שקים כבדים בעבודת פרך, או נתונה למכות ומלקות של נוגש עריץ המצליף על גבה. כך נראה עבד בדמיון ראשוני.
אם נתבקש לצייר בדמיוננו בן חורין, יש כאלה שיראו לנגד עיניהם תמונה של גבר נאה ושזוף,שרוע לצד בחורה נאה,על סיפונה של יאכטה,המשייטת לה לאיטה בין האיים הקאריביים, משקה צונן בידו האחת, שעון יוקרתי ענוד על פרק ידו השנייה, וכל כולו אומר חופש,דרור, חירות ואושר.
אלא שאם נצליח להשתחרר קצת מערוץ "החיים הטובים" הדמיוני, ומאותם דימויים של עבדות, אושר וחירות הצרובים בדמיונם של מיליונים, אולי נצליח להתמודד, ובמיוחד ערב פסח-חג החירות עם שאלת העבדות והחירות בעולמנו.
האם איש ההיי-טק, או איש העסקים לדוגמא - הטס לקצות עולם, לסגור עסקים ועסקאות, הלבוש במותגים הנכונים, ובחליפות תואמות והיודע להתאים את סוג היין הנכון לסוג הבשר - הוא אכן בן חורין? או שמא גם עולם ההיי-טק, שוב כמשל, הוא בעצם איזה מודל מודרני של בית עבדים - של שיעבוד לעבודה, לבוס, לקריירה, לרכב, ללחץ החברתי, לפוזה, לשעות עבודה מטורפות, להיעדרויות ממושכות מן הבית?
המחירים שהעולם המודרני משלם בעבור "החופש" - הם מחירים של עבדות. החל מפגיעה בזוגיות ועליה באחוזי הגירושין, דרך שחיקה נפשית והזדקקות לכדורים, רופאים, וטיפולים, וכלה בחיים אינטנסיביים של לחץ מתמיד ושוחק, כאשר לא תמיד ברורה המטרה ונקודת הגמר של המרוץ הזה.
נוקבים וחדים הם מילותיו של המשורר והפילוסוף הגדול, רבי יהודה הלוי, שכתב לפני קרוב לאלף שנים, בספרד, את המילים הבאות: "עבדי הזמן-עבדי עבדים הם. עבד ה'- הוא לבדו חופשי!".
מיהו בן חורין?
אולי לאור מילים אלו נוכל להבין את דבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, מגדולי וחשובי הוגי הדעות של דורנו (נפטר בארץ ישראל 1935), שכתב את הדברים הבאים, בספרו 'עולת ראיה':
"ההבדל שבין העבד לבין בן החורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד.אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך - בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנישאה שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו...מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות,שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא..".
בן חורין הוא מי שמצליח לשמור על עצמו,על עצמאותו,ועל עצמיותו. חייו,ערכיו ומידותיו אינן תלויות בגורם חיצוני לו המכתיב לו את דרך התנהלות חייו. בן חורין הוא מי שיש בו איזה שאר רוח, נאמנות לדרכו וערכיו, משהו המרומם את חייו ואת מגמת חייו לטפח מעל הקרקע, למשהו מעבר לריצת החיים של בית-משכנתא-חובות-מכונית-קניות-טלוויזיה-ילדים וחוזר חלילה.
עבד הוא זה שחייו תלויים באחרים. מה הם חושבים עליי, מה הם לובשים, באיזה מכונית הם נוסעים, כמה כסף יש להם,אילו נעליים הם נועלים, באילו חנויות הם קונים, ומה המותגים שהם צורכים. איש אשר כזה אין לו משל עצמו כלום אלא כל חייו נמדדים ביחס לאחר. אושרו מותנה בדברים חיצוניים לו. הוא עבד לחוץ, לסובב, ולא מצליח להישאר נאמן ועצמאי לשורש נשמתו ואישיותו שלו. הוא עומד מול המראה ושואל את עצמו למי כדאי לו להיות דומה. מה העולם חושב שזו הצלחה, ומה עליו לעשות כדי שכולם ימחאו לו כפיים.
מדי פעם אנו נתקלים בכל מיני אנשי מערב שנוסעים למזרח, להודו למשל - וחוזרים מוקסמים. הם פוגשים שם שקט,פשטות, שלווה. הם פוגשים שם כל מיני נזירים ש'מכרו את הפרארי שלהם', ומחפשים סוג אחר של חירות.
העולם והאדם ממשיכים לחפש את הדרך לחירות . ניסו ומנסים קומוניזם,קפיטליזם,סוציאליזם,פאשיזם,, ושאר 'איזמים' למיניהם וסוגיהם. מנסים ריכוזיות ומנסים הפרטה, מנסים חיי כרך סואן וחיי כפר שלווים - מנסים ומחפשים, מחפשים ומנסים.
יציאת מצרים צרבה ב-D.N.A של האנושות את השאיפה לחופש. את האמירה הערכית והמוסרית שלעולם לא ישעבד יותר אדם אדם אחר. מני אז רצופים קורות ימי העולם בעמים וביחידים- לוחמי חופש ,חירות וזכויות אדם. את ההשראה הם קיבלו מה'שלח את עמי' של יציאת מצרים.
במובנים רבים וטובים, העולם מתקדם ומתפתח. יש כבר הרבה פחות עבדות קלאסית של עבדים כבולים בירכתי הספינה וחותרים יומם ולילה, מוכים על גוום השפוף.
אלא שאולי מחזקת עבדים כבר יצאנו - אך לחזקת בני חורין אמיתיים טרם נכנסנו. עולם כוחני רווי תקשורת, פרסומות, לחץ חברתי, תרבות צריכה ותאווה לעוד ועוד - כל אלו דוחקים אותנו בעל כורחנו נגד טבענו הבסיסי לעבדות כלכלית, צרכנית, מעמדית, וחברתית. יותר ויותר חלקים שבנו תלויים ומותנים באחר, במה שמחוצה לנו.
חג הפסח והחירות - על ביעור החמץ שבו, המצה הפשוטה שבו, המפגש המשפחתי שבו, וכל ערכיו,ניחוחיו וניגוניו - יש בו כדי להשיב אותנו אל מסלול החירות האישי והלאומי שלנו.
יצאנו ב"ה ובשעה טובה ממצרים. עתה הגיע העת להוציא את 'מצרים' מתוכנו. חג כשר ושמח, קיץ טוב ובריא, וחירות אדם ועולם בנו.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
