האישים והחברות שמאיימים על חירותנו
גם בדור הנאור לכאורה שלנו יש מי שמתעקש לנסות לנהל לנו את החיים, לקבוע מה נקנה, לפגוע בפרטיות שלנו ולנסות לשלוט בנו בשיטות הפחדה נלוזות. קבלו את רשימת הגורמים המאיימים על חירותנו, ברשת ובכלל
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים". את המשפט הזה אמרנו בחג הפסח במשך כשבעים דורות, בכל הגלויות ותחת כל משטר אפל. אבל גם בדור הספציפי שלנו, עם כל החירות שמעניקים לנו לכאורה החיים במדינת חוק מערבית וליברלית, המצב רחוק מלהיות אידיאלי.
גם בדור הזה עומדים עלינו "לכלותנו". בכל כיוון שלא תסתכלו יש מי שמנסה לכרסם בזכויות האזרחיות שלנו, לפגוע בפרטיותנו, או סתם לעשות עלינו קופה. אנחנו מבקשים, מסבירים, מתלוננים, מתחננים - והם רק מקשיחים את לבם.
הרשימה להלן היא חלקית מאד. אתם מוזמנים כמובן להוסיף את ה"פרעונים" שלכם בתגובות.
מיקרוסופט ו-Google
ביל גייטס כבר חזר בתשובה וויתר על רוב הונו למען חלכאי ונדכאי העולם. אבל התאגיד שהקים ממשיך להיות אחד הגורמים הכי תוקפניים ושתלטנים בתעשייה. המאמץ הבלתי נלאה לדחוף לנו את ויסטה, לצד האיום בהשתלטות עויינת על Yahoo!, וההבטחות לחסל את Google, מעניקים למיקרוסופט מקום של כבוד ברשימה שלנו.
ולא ש-Google היא מציאה גדולה. יש לה תמיד הסברים משכנעים אבל כולנו כבר יודעים את האמת: גוגל לא באמת מציעה לנו שירותי חינם; היא נותנת לנו אותם תמורת הפרטיות שלנו.
ארגוני זכויות היוצרים
אין לנו שום דבר נגד זכויות יוצרים או קניין רוחני. פשוט, קשה לנו לזהות את הקשר בין ארגונים כמו RIAA ו-BSA לבין יוצרים, ואנחנו לא מוצאים שום דבר רוחני באקו"ם, אלי"ס והפדרציה לתקליטים. משנה לשנה הפעילות של כל הנ"ל הופכת רק יותר אנכרוניסטית ותלושה, ובדרך הם מוכיחים בכל פעם מחדש שהזכויות האחרות, שלנו, לא ממש נחשבות בעיניהם.
אנחנו לא מצפים שייעלמו. כן היינו מצפים מהם להתעסק פחות ברדיפה אחרי קשישות וקטינים, בניסיונות לשכנע אותנו שפיראטיות מממנת טרור, בתביעות נגד בתי-עסק שמעיזים להשתמש במכשיר רדיו, וכיוצא באלו קמפיינים מגוחכים ומציקים. נמאס לנו משיטות ההפחדה שלהם.
היבואנים והמשווקים
כבר הקדשנו לעניין טור דעה אחר, ולא נחזור על כל מה שאמרנו. רק על זה: נמאס לנו לשלם פי שניים מאשר בארה"ב, ולא באמת מעניין אותנו למה זה קורה.
הממונה על ההגבלים העסקיים
אם השם רונית קן לא מוכר לכם, אז אולי זה משום שהממונה העניקה לנו מעט מדי הזדמנויות לזכור שהיא קיימת. חרף פניות ynet בנושא, לא ידוע לנו על צעדים שננקטו נגד המעמד המונופוליסטי לכאורה של מיקרוסופט בשוק מערכות ההפעלה בישראל, או החשד לכאורה לקיום קרטל בענף שירותי האינטרנט. בפעם הבאה שאתם מתעצבנים על הדברים האלה, תזכרו שיש אנשים שמקבלים משכורת כדי לשמור עלינו מפניהם.
ספקי האינטרנט (וספקי תקשורת בכלל)
כן או לא קרטל, ברור שמשהו מאד לא תקין קורה בענף התקשורת הישראלי. אם אכן יש תחרות בריאה, כמו שטוענים ברשות ההגבלים, אז למה קשה כל-כך למצוא ספק אינטרנט שנותן חיבור אינטרנט רצוף ויציב וגם לא חוסם תוכנות שיתוף? ואיך זה שכמעט תמיד כובלים אותנו ל"תקופת התחייבות"? ולמה כשנמאס לנו ואנחנו רוצים להתנתק, מתברר שגם זה עסק לא פשוט (ושימו לב שאפילו לא הזכרנו את שירותי הסלולר והטלוויזיה)?
לפחות במה שקשור לתרגילי התמחיר ולקשיי ההתנתקות, אפשר לקוות שבשנה הבאה המצב ישתפר קצת, בזכות שני תיקונים לחוק הגנת הצרכן, שהכנסת אישרה בראשית החודש. אבל המבחן, אתם יודעים, הוא באכיפה - והרי יש לנו בישראל הרבה חוקים מצויינים שאף אחד לא טורח לאכוף.
חברי-הכנסת שלנו
סביר להניח שאין צורך להציג לכם את "חוק סינון אתרים" (892) של ח"כ אמנון כהן ומפלגת ש"ס. גם לא את "חוק הטוקבקים" של ח"כ חסון (ישראל ביתנו).
מצד אחד, קשה שלא להסכים עם אדר שלו: כבר מזמן הגיע הזמן שכמה מאתנו ייגמלו ממהפכנות-הכורסא שלהם, יעזבו את המחשב ויצאו לרחוב. מצד שני, למה במקום כשאפשר בנוסף? בכל אופן, אם כבר מרימים את הראש מהמקלדת ומסתכלים מסביב, קשה שלא לראות שהצעות החוק של אמנון כהן וישראל חסון הן רק קצה הקרחון. הכרסום בזכויות שלנו נמצא בכל מקום, ורוב הח"כים לא מציעים פתרון - הם חלק מהבעיה.
אם רוצים להיות אופטימיים ברוח ההגדה, אפשר להיזכר בפסוק "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אם אומרים לכם שזו אשמתכם, שהישראלי הוא תחמן, מעתיקן, חובב קומבינות, חסר כבוד לחוק - תענו: שלח את עמי!
