העסקת עובדי קבלן: נגמרה עצימת העיניים?
מעסיקים נוטים להעלים עין מניצול של עובדי קבלן, תוך גלגול האחריות על החברות הקבלניות. אבל פסיקות חדשות של בתי משפט, שלא הסכימו לשחחר את המעסיקים מאחריותם, וערנות גוברת של המעסיקים הגדולים לנושא, גורמים להם להתחיל לקחת אחריות. הבעיה: השינוי חל עד כה בעיקר במגזר הפרטי, ועדיין לא חלחל למגזר הציבורי
לא מעט מעסיקים של עובדי קבלן מעדיפים להעלים עין מניצול העובדים ולרחוץ בניקיון כפיהם, תוך אמירה כי לא הם מעסיקיהם של אותם עובדים ולא הם אלו שמפירים את החוק.
מעסיקים כאלה הפכו לאחרונה לכתובת מרכזית לביקורת על ההעסקה המנצלת. הביקורת מתמקדת בעיקר בארגונים שסוג כזה של ביקורת עשוי היה להציק להם: מעסיקים גדולים במשק, ובראשם, מי שאמור להגן על העובדים ועל קיום החוק בכללו - המדינה.
ביקורת זו קיבלה לאחרונה תוקף מעשי, כאשר בתי משפט החלו לדרוש מהמעסיקים השוכרים את חברות הקבלן "הרמת מסך", והפסיקו לאפשר להם לשחרר את עצמם ממחויבותם לעובדי הקבלן. השופטים במקרים הללו החליטו לראות בארגון כמעסיק של העובדים המנוצלים, ולא קיבלו את מאווייו של הארגון - להסתתר מאחורי גבו של הקבלן.
השבוע עשתה הפסיקה כיברת דרך נוספת. שופטת בית משפט לעניינים מינהליים ביטלה התקשרות של עירייה (בת ים) עם חברת כוח אדם בהסכם, שעלה ממנו בבירור כי קיומו כרוך בקיפוחם של עובדי הקבלן. ואם לא די בכך, השופטת גם הורתה לבטל את המיכרז כולו - בשל תנאיו, שאינם מאפשרים להציע הצעה שאינה יוצרת קיפוח.
גם הארגונים משתנים
במקביל לבתי המשפט, גם ארגונים רבים במשק משנסים את מתניהם ומתחילים להתערב באופן העסקתם של עובדי הקבלן. הארגונים מבקשים להראות כי הם אזרחים הגונים וכי הם ראויים לכך שלקוחותיהם ימשיכו להזרים כספים לקופתם ושעובדיהם יגילו על כך שהם מעסיקים אותם.
ארגונים אלו אינם ממתינים לפסקי הדין המביכים, אלא מתחילים לצאת בהצהרות מפורשות, לפיהן הם עצמם יוצרים מסגרת של פיקוח על העסקת עובדי הקבלן. מסגרת הפיקוח כוללת סעיפים בחוזי ההתקשרות עם חברות כוח האדם, המאפשרים לקנוס, או אף להפסיק התקשרות במקרה של הפרת חוזים. לא זו בלבד: המסגרת אף בוחנת באופן מעשי את תלושי המשכורת של אותם עובדים. הארגונים מבינים כי התחשיבים שלהם ממילא צריכים לכלול את עלויות ההעסקה המתאימות. הם מבינים ממילא כי במקרים מסוימים כדאי להם להעסיק ישירות את אותם עובדים.
אבל הגישה הזאת ננקטת בעיקר בסקטור הפרטי, שבו גמישות הניהול וההעסקה גבוהים לעין שיעור מאשר בסקטור הציבורי. לא כך הדבר במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות: מסגרות תקציביות מגבילות ומערכת יחסי עבודה מורכבת עדיין גורמות לרבים מגופים אלו ליצור מסגרות התקשרות עם חברות כוח אדם שבבסיסן העלמת עין מכוונת מקיפוחם של עובדי קבלן. גופים אלו גם חרדים פחות לתדמיתם: הם אינם פועלים בשוק תחרותי.
אפשר שהפסיקה שניתנה השבוע תהווה צעד משמעותי ראשון לתיקון המתרחש בתחום זה גם בשירות הציבורי. אם מרכיב ה"לא נעים" אינו קיים, ייתכן שיש לכפות את כללי המשחק הראויים מכוח המשפט.
לאתר האישי של שוקי שטאובר הקש כאן.
