הרופאים רצו לנתח את הראש, הכירופרקט מצא פתרון ידידותי

הפעם הראשונה שבה רן מיכאלי (60) הבין שהוא בצרה גדולה הייתה בשבת בצהריים לפני 20 שנה. רן, איש שיווק ואב לשלושה מקיבוץ גונן, שישב וצפה בטלוויזיה כמו בכל שבת, רצה לקום מהספה כדי להכין קפה, חטף סחרחורת איומה ומצא את עצמו שוכב על הרצפה. ”התרוממתי קצת ושוב, בום, סחרחורת, אני על הרצפה", הוא מספר.

עד אותו הרגע היה רן בריא לגמרי וחשב שהמקרה חד־פעמי, אבל הוא חזר שוב. רן: "בדרך מהעבודה הביתה פתאום, תוך כדי נהיגה, אני מרגיש שאני מאבד שיווי המשקל ולא רואה בעיניים. זה היה מבהיל וברגע האחרון לפני התרסקות, ממש כך, הצלחתי לעצור את האוטו בכביש צדדי. הרגשתי בחילות איומות, סחרחורת, טשטוש ותחושת שיתוק, ואז התחלתי להקיא. ככה נשארתי בצד הדרך, שוכב ומקיא את נשמתי, עם אורות דלוקים, בלי יכולת לעשות כלום, מצב של חוסר אונים מוחלט. למזלי, אחרי כמה שעות, עברה בכביש הנטוש הזה משטרה. הם הזמינו אמבולנס שלקח אותי ישר לבית החולים בצפת".

בבית החולים החליטו לשלוח את רן לסדרת בדיקות. כולם היו בטוחים שיש לו גידול בראש. למרבה הפלא כל הבדיקות יצאו תקינות, אבל מצבו הלך והחמיר. "בכל כמה ימים בדרך לעבודה הייתי חייב לעצור בצד הכביש כי לא היה לי שיווי משקל והייתי מקיא את נשמתי. אחרי שישנתי כמה שעות הרגשתי טוב, כאילו כלום, ואז – בום וחוזר חלילה".  

האיזון הופר, שיווי המשקל אבד (צילום: פוטוס)

רן החליט לטפל בבעיה ופנה לשורת מומחי אף־אוזן־גרון. לאט־לאט הסתמנה אבחנה שהוא סובל ממחלת מנייר, הצטברות נוזלים באוזן שפוגעת במרכז שיווי המשקל בגוף. "כל הרופאים נתנו לי כדורים נגד בחילות וסחרחורות", הוא מספר, "ואמרו לי שהפתרון היחיד הוא ניתוח שבו מנתקים את מרכז שיווי המשקל. לא הבנתי ממה מנתקים אותו, אבל לאחר שבדקתי את הנושא התברר לי שמדובר בעצם בניתוח ראש לכל דבר, כלומר משהו שאתה יודע איך אתה נכנס אליו אבל לא יודע בדיוק איך תצא ממנו. נבהלתי והחלטתי שאני לא ניגש לניתוח".

באותה תקופה ההתקפים התחזקו ורן הרגיש שהוא מאבד את השמיעה באוזן שמאל. "חיי הפכו לגיהינום", הוא נזכר, "סחרחורות איומות, לחץ באוזן שמאל, לחץ בעין שמאל, הרגשה איומה, אי אפשר לפקוח את העיניים, אי אפשר לעשות כלום, הקאות איומות, ומה שהכי נורא - שההתקף לא צפוי. לאט־לאט התחלתי להרגיש איך כל הקיום שלי מתערער והביטחון העצמי נעלם. פחדתי לתכנן פגישות עבודה ונסיעות, הרגשתי שבעצם אני לא שולט יותר על גורלי".

הפסקתי לפחד

רן המשיך לפקוד רופאים שהמשיכו לתת לו כדורים שלא עזרו. הוא גם ניסה את כל סוגי השיטות האלטרנטיביות וכלום לא עזר. "הייתי על סף ייאוש. כל מי שהכיר אותי, לא האמין איך מבן אדם אופטימי, שמתמודד עם אתגרים ויכול להם, לא הייתי מסוגל יותר לסבול. הייתי שבר כלי".

בשלב הזה הוא החליט ללכת לד"ר יוסי דבוש, כירופרקט, עליו שמע ניסים ונפלאות, "ומאז חיי השתנו", הוא אומר. "קודם כל הוא היה מאוד אופטימי. הוא עשה לי כל מיני בדיקות תרמו־דינמיות של מערכת העצבים, בדיקות ידניות, בדיקות יציבה ומה לא. אחר כך הוא התחיל לטפל בי בנגיעות קלות ועדינות בצוואר ובראש, בגפיים התחתונות ובקרסול. בהתחלה הייתי מאוד סקפטי, אבל כבר אחרי ארבע פגישות התחלתי לחוש בהבדל משמעותי ביותר".

השינוי הראשון היה במשך ההתקפים. עד שהגיע לד"ר דבוש נמשכו ההתקפים 4־5 שעות, והם החלו להתקצר לשעה וחצי, אחר כך לחצי שעה ולבסוף לכמה דקות. ההבדל המשמעותי השני היה בעוצמת ההתקפים. הם עברו עם סחרחורת קלה ובלי בחילות והקאות. "במשך הזמן הפכה המחלה שלי למשהו שאפשר לחיות איתו, ובהדרגה הרגשתי איך הביטחון חוזר אלי. הפסקתי לפחד.

"היום", הוא מספר, "יש לי פעם בכמה חודשים התקף קל של דקה, סחרחורת קלה וזהו, אבל שום דבר שמזכיר את הגיהינום שעברתי. השינוי דרמטי כל־כך, שאני מרגיש שחיי ניתנו לי בחזרה. בגמרא אומרים שאין שמחה גדולה משמחת הסרת הספק. אחרי 20 שנה של ספק מתמיד אני יכול להגיד שבשבילי, אכן אין שמחה גדולה מזו".

דבר המומחים

מקור הבעיה כנראה לא אותר

ד”ר דרור גילוני, רופא אף־אוזן־גרון: ”אחרי בדיקות חוזרות ונשנות אובחן דן כסובל ממחלת מנייר, מחלה כרונית המאופיינת בהתקפי סחרחורת שמלווים בבעיות שמיעה, בדרך כלל באוזן אחת. למחלה הזאת יש המון וריאציות והטיפול המקובל הוא הדרגתי. במקרים קלים מומלץ על דיאטה האוסרת מלח, קפאין, אלכוהול ועישון. במדרגה השנייה, בדרך כלל, מומלצים כדורים שמשפרים את זרימת הדם לאוזן ותרופות שמפחיתות את לחץ הנוזלים באוזן. במקרים קיצוניים מתבצעת התערבות כירורגית שבה מזריקים לאוזן חומר שהורס את איבר שיווי המשקל. ברגע שאיבר זה לא מתפקד, ההתקפים מפסיקים והמוח לומד לאזן את עצמו עם הזמן. זה לא פשוט, אבל לפעמים אין ברירה.

”מסיפור המקרה נראה שמדובר בשילוב של מחלת מנייר עם בעיה בעמוד השדרה הצווארי. ייתכן גם כי עיקר הבעיה לא הייתה דווקא המנייר, ולכן ברגע שמקור הבעיה טופל באמצעות כירופרקטיקה חלה הטבה ניכרת בסימפטומים שחווה המטופל. מניסיוני אני יודע שפעמים רבות מדובר בבעיות שונות, המשולבות זו בזו וכנראה שזה המקרה”.

הגוף יכול לרפא את עצמו

ד”ר יוסי דבוש, כירופרקט: ”בכירופרקטיקה מה שאנחנו בעצם עושים זה הסרת הפרעות במערכת העצבים. ברגע שמשהו משתבש במערכת הזאת אנחנו רואים בעיה רצינית בתפקוד של הגוף, וכשהוא מתוקן יש לגוף יכולת לרפא את עצמו. זה בעצם הריפוי הטוב ביותר. הכירופרקטיקה מאפשרת למערכת העצבים לעבור ממצב מגננתי, לא תפקודי, למצב תפקוד נורמלי, וזה מה שקרה אצל רן.

”רן הגיע אלי עם סדרה של סימפטומים: התקפי סחרחורת, בחילות, הקאות ולחץ על האוזן והעיניים. בעקבות סדרת בדיקות שערכתי גיליתי בעיות משמעותיות באזור הצוואר, המקום שבו הגולגולת פוגשת את הצוואר, וגם במקום שבו עמוד השדרה פוגש את אגן הירכיים. בעזרת סדרת טיפולים אפשרתי למערכת העצבים לתקן את עצמה. ברגע שמערכת העצבים עברה ממצב של מגננה למצב נורמלי יותר, ראינו שיפור בסימפטומים וזה בא לידי ביטוי גם בבדיקות. בבדיקות התרמיות, למשל, ראינו מעבר ממצב שבו מערכת האינפרא אדום מזהה אזורים בצבע אדום וכתום למצב שבו היא מזהה מצב נורמלי בצבעי ירוק וצהוב. זו למעשה אינדיקציה לשיקום עצמי של המערכת”.

• קוראים המעוניינים לשתף אותנו במקרה שלהם מוזמנים לכתוב למדור "תשמעו סיפור": מגזין מנטה , רח' המסגר 9, ת"א.