"אז אתה גרוש?" – חריצת משפט בשלוש מילים
מאוד ייתכן שמשרד הפנים לא שומר מרשם של הנשואים פעם שנייה (או שלישית ורביעית, רחמנא ליצלן), אבל אין ספק שיד שנייה מורידה ממחיר המחירון שלך בשוק ההיכרויות
"אז אתה גרוש?" שאלה היא פתאום, לאחר מספר דקות של התכתבות סוערת במסנג'ר, שבמהלכן העברנו זה את זה את התחקיר הבטחוני הרגיל: מה את/ה עושה בחיים, איפה את/ה גר/ה, מה זאת אומרת "אני לא צופה בסרטים" וכדומה. רגע לפני החלפת הטלפונים המסורתית, נפל לה האסימון.
שלוש מילים בסך הכל. כמה עלבון כבר אפשר לרכז בשלוש מילים? אז זהו שאפשר. אוהו כמה אפשר.
לשבריר שנייה עוד ריצדה במוחי הדילמה הקבועה (הדילמה הראשונית היתה אם לציין באתר ההיכרויות "רווק", אבל זנחתי את הרעיון מהר מאוד. אמנם עורך דין אנוכי, אבל לא שקרן) – האם לפרט כיצד ולמה קרה הדבר, או שמא לשחרר "חיובי" קצרצר ולהעביר את הכדור למגרש שלה.
למרות הפיתוי בבחירה באפשרות הראשונה, הלכתי על האפשרות שנייה; כבודי העצמי לא אפשר לי להחליט אחרת.
התשלום היה, כמו שאומרים בשכונה, מהר ובמזומן.
כחוזה את הנולד, הכנתי את עצמי לחץ שעמד להיות משוגר אלי, הישר ללב. היא לא שווה את זה, החדרתי למוחי היוקד. אם מה שאכפת לה זה מה כתוב לך בתעודת הזהות, היא באמת לא שווה את זה, שטפתי את מוחי בלהט חסר טעם.
לאחר שניות ספורות היא שיגרה את מנת הארס הממיתה לכיוונה של מערכת היחסים הטריה שאך החלה להיטוות בינינו, בציינה, ביובש מרוכך: "אז זה לא רלבנטי, סורי".
את התחושה שלאחר קריאת אותן שלוש מילים הייתי מתאר כשילוב בין בעיטה לבטן לסטירה לאגו, ובשורה התחתונה - נעלבתי עד עמקי נשמתי.
למותר לציין שגם שלוש הנקודות שהוסיפה הגברת בסוף המשפט לא היוו כל נחמה עבורי.
אני מצידי ניסיתי להיות הכי נונשלנטי שיכולתי: "לא נורא. המשך ערב נעים", איחלתי בלבביות, מצליח אך בקושי לחשוק את שפתיי מלסנן לעברה קללה עסיסית.
אבל באותה הנשימה רציתי לכתוב לה: "אני לא מה שאת חושבת. אני בסך הכל בחור טוב, אוטוטו בן 29, שעשה טעות. טעות, שעל-פי הסטטיסטיקה שליש מהאוכלוסיה עושה כמותה. טעות שאולי עלתה לי כמאה אלף שקל וסלוטייפ עקשן במיוחד שסירב לרדת לי מהאוטו במשך חודשים, אבל היי – בכל זאת טעות בתום לב".
מצד שני, איך באמת יכולתי להסביר לה, בכמה איבחות מקלדת, שכל הנישואים האלה היו טעות מלכתחילה, שהם נמשכו פחות מחצי שנה, ושלמרות שאהבתי אותה יותר משאהבתי את עצמי, לא יכולתי עוד להיות חלק מהם.
מצד שלישי (כן, יש גם צד כזה), מדוע בכלל הייתי צריך לגולל את כל קורות חיי האישיים בפני דמות כה שטוחה מבחינתי, מישהי שהכרתי רק דקות ספורות קודם לכן ושאותה מעולם לא ראיתי (אפילו תמונה היא לא צירפה, החוצפנית).
מה, לאנשים גרושים יש קרניים?
זווית נשית:
הקדוש המעונה והזונה הגדולה מבבל
שרית פרקול
לא נורא אם אתה גרוש, כולנו עושים טעויות לפעמים, וזאת לא בושה. מצד שני, בתחום ההיכרויות זה גם לא כבוד כזה גדול. ואם אתה גרוש, לפחות אל תלכלך באוזניה על האקסית שלך
ובכלל, מדוע זה משנה לה מה הסטטוס האישי שלי. מה, לאנשים גרושים יש קרניים?
תשובה: מאוד ייתכן שמשרד הפנים לא שומר מרשם של הנשואים פעם שנייה (או שלישית ורביעית, רחמנא ליצלן), אבל אין ספק שיד שנייה מורידה ממחיר המחירון.
במילים אחרות: אם אתה בסוף שנות ה-20 לחייך, אתה יכול לשכוח מהתעניינות מצד נשים בשכבת הגיל שלך, וככל הנראה תיאלץ להסתפק, לפחות למשך השנתיים-שלוש הקרובות ברווקות לחוצות-חתונה בתחילת שנות ה-30 לחייהן, או בבנות 20 שמבקשות לראות בך את דמות האב שכנראה מעולם לא היה להן.
הסבר נוסף לסלידתה של אותה גברת מגרושים יכול היה להיות מבוסס על הסברה שנישואים קודמים מגדילים את הסיכוי לגירושים עתידיים. כלומר, לשיטתה, אם התגרשת פעם, אתה מועד להתגרש פעם נוספת (גם לכם זה מזכיר את גליון ההרשעות הפלילי?).
אבל מסקר קטן שערכתי בקרב מכריי עולה שרוב הנשואים בפעם השנייה נותרו עם בני זוגם שנים רבות לאחר מכן. יוצא איפוא שגירושים כנראה אינם מחלה כרונית, אלא לכל היותר וירוס של כמה חודשים (או כמה שנים, תלוי בנסיבות).
ובכלל, מדוע אתרי ההיכרויות מחייבים את הנרשמים לציין את המצב המשפחתי שלהם, ואם הם כבר מחייבים, בנימוק אפשרי שמדובר במידע "רלבנטי שעשוי לעניין את החברים", מדוע אין הם מחייבים לציין פרטים נוספים שעשויים לעניין את יתר החברים, כגון בנוגע לעברם המיני?
האם מספר הפרטנרים הקודמים שלי הוא פרט מוצנע יותר מהמעמד האישי שלי? ייתכן.
האם הוא רלבנטי פחות לשאלה אם אני מבקש להכיר מישהי כזו או אחרת? - לא בטוח, לפחות במקרה של לא מעט גברים שאיתם למדתי, שירתתי ועבדתי.
האם אותה גברת שאיתה התכתבתי היתה נעלבת אילו הייתי שואל אותה "את בתולה?"
אני די בטוח שכן.
לפנייה לכתב/ת 
סורי, אז זה לא רלבנטי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
