הא"ב של הטיול הישראלי

א

אטרקציה - תופעת לוואי של תיירות פנים משגשגת. כל שלושה ארנבים הופכים ל"פינת ליטוף", כל ארגז חול הוא "ג'ימבורי", כל בית מלאכה הופך ל"גלריה" וכל ביתן הופך ל"מרכז מבקרים".

אידיאולוגיה - בין אם אתה כנעניסט, פוסט ציוני, ציוני דתי או ירוקיסט, הטיול שלך בישראל תמיד יהיה רווי באידיאולוגיה. זה גם לא משנה איפה בדיוק אתה מטייל, לכל יעד אליו תגיע משמעויות אידיאולוגיות רבות ומגוונות. כך, לעתים נדמה שעצם הטיול באתרים תיירותיים פופולריים כמו הכותל המערבי, מרחבי הגולן או בעין הוד, מהווה הבעת עמדה אידיאולוגית (ע"ע טיולו של אריאל שרון להר הבית, או הטיול של בנימין נתניהו במנהרת הכותל).

ב

בגאז' - אין מכונית משפחתית ישראלית שבמקרה של טיול לא יישלפו ממנה הפריטים הבאים, כולם הוכנסו אליה ככל הנראה בשנות השבעים: שמיכת פיקה צבעונית ומלאת קוצים מהטיול הקודם, שני כסאות מתקפלים (רצוי בגובה חמישה ס"מ מעל פני הקרקע), זוג מטקות בלי כדור, ותמיד, אבל תמיד, בקבוק מים חם.

בעקבות לוחמים - צירוף המילים הזה, המתאר באופן המדויק ביותר סוג טיול אהוב במיוחד, הוא המשך ישיר של האידיאולוגיה המלווה את הטיולים בארץ ישראל. ושוב, אין זה משנה מהי אותה אידיאולוגיה, הטיול בעקבות לוחמים לוקח את המטייל לכל פינה ברחבי המדינה ומאפשר לו להתרשם מיופייה, ממורשת הקרב, מסיפורי הגבורה, ולהרגיש לרגע קל שהטיול כאן אינו כל כך מובן מאליו.

ג

ג'יפים - כאילו מדובר בהפגנה מודרנית של אהבה לטבע, טיולי הג'יפים הולכים וצוברים פופולריות בישראל. במקביל לכך הולכים ומתרבים הג'יפים בכבישי ישראל, כשחלקם מאובקים ומלאי בוץ לאחר הטיול שלקחו בו חלק בשבת האחרונה וחלקם מצוחצחים ומבריקים לאחר השופינג בכיכר המדינה והדבר הכי קרוב לשטח שהם פוגשים הוא החול בדרך לחוף הצוק בצפון תל-אביב.

ללכת ברגל זה פאסה. ג'יפים (צילום: גלית קוסובסקי) 

ד

דרוזים - לא רק פיתה עם לבנה ומאכלים דרוזים מסורתיים כשאתם בדרך למקום אחר וכבר מזמן לא מדובר רק בקניות בדלית אל כרמל. האירוח הדרוזי האותנטי בכפרים הדרוזים הפכו ליעד תיירותי למטייל בישראל ומהווים אלטרנטיבה למי שהשתעמם כבר מהצימרים (ע"ע).

ה

הארחה קיבוצית - הפתרון האידיאלי למשפחה המטיילת שלא מסתדרת עם יתדות ושירותים בטבע. בדרך כלל מדובר בסדרת חדרים אחידה בקצה הקיבוץ שפעם גרו שם קיבוצניקים, אחר כך מתנדבות ועכשיו תיירנים מקומיים. בתפריט: מגב במקלחת, ערכת קפה נמס במטבחון, וילונות פרחוניים, ארוחת בוקר סגפנית בחדר האוכל ורשת נגד זבובים שיש בה חור.

ו

ואדי - קלט, ניסנאס, ערה ובעצם כל ערוץ נחל ברחבי הארץ נקרא בפי הערבים המקומיים, וכיום גם בפי כל, ואדי. אם מים זורמים בוואדי, הופך המקום אטרקציה תיירותית של ממש.

ז

זבל - בין אם הוא צועד בעוז בוואדי (ע"ע) או סתם רובץ על שפת הכנרת עם מנגל ונפנף, המטייל הישראלי נוהג לסמן את הטריטוריה שלו בזבל שהוא מייצר לגמרי בעצמו. על שהייתו במקום יספרו עוד דורות אחריו שקיות החטיפים, שאריות המדורה, שקיות הניילון ושאר מיני פסולת וג'יפה.

מסמנים טריטוריה (צילום: יצחקי גל)

ח

חרמון - גם לנו יש אלפים! גם אצלנו אפשר לעשות חופשת סקי בחורף! אפילו סנובורד יש! כן, כן, אנחנו ממש מעצמת סקי, ואוטוטו הישראלים יככבו באולימפיאדת החורף. אבל למה לשלם כל כך הרבה כסף על ציוד כשאפשר פשוט להתיישב על שקית ניילון ולהחליק על התחת?

ט

י

יטבתה - יש תחושה שרק בשנים האחרונות הפך הקיבוץ הזה גם לחברה מסחרית. ועדיין, לשוקו שקונים בסופר לעולם לא יהיה את הטעם של השוקו ההוא ששתינו שם כשחזרנו מאילת והיה נורא חם.

שוקו מאז ועד היום. יטבתה ב-1980 (צילום: משה מילנר, לע"מ) 

יער - נכון, לא מדובר ביערות עבותים כמו באירופה או בדרום אמריקה, אבל היי, יש כאן כמה עצים שמטילים צל על הקרקע, מה צריך יותר מזה?

ירושלים - המטייל בישראל ולא מטייל בירושלים כאילו לא טייל כלל. כל סיבוב בעיר הבירה של ישראל, גם אם הגעתם רק בשביל לראות משחק כדורגל בטדי ולחזור, הוא טיול בעל ערך היסטורי ותרבותי, ומאפשר למטייל ליהנות ממראות אחת הערים העתיקות והיפות בעולם. כמובן שלמטיילים בעלי זיקה דתית כלשהי הטיול בירושלים טומן בחובו גם חוויה רוחנית ראשונה במעלה, ואין זה משנה כמעט לאיזו דת הזיקה הזו, רוב הסיכויים שהעיר הזו קדושה גם עבורך.

יש עצים? יש צל? יש יער! (צילום: אייל בר טוב, קק"ל) 

כ

כביש - אחת, שתיים, שש וכל השאר חוצים לאורכה ולרוחבה את הארץ הקטנה הזו. מצד אחד, רבים יטענו שהכבישים משחיתים את הטבע, מצד שני, קשה מאוד להגיע לטבע ללא הכבישים וכך כל טיול בישראל מתחיל בנסיעה בכבישים. המזל הטוב הוא שבמהלך נסיעה בכבישים רבים בישראל אפשר לגלות נופים מרהיבים. בסופו של דבר רוב הדרך אל הטבע מתבצעת על הכביש ובתוך המכונית, וזה החלק המרכזי של הטיול, שכולל את האתגר הפסיכולוגי של ארבע או חמש נפשות בעלות רצונות שונים לחלוטין שדחוקים במכונית אחת. או בשני משפטים: "מתי מגיעים"? "כבר, כבר".

ל

ללכת - נכון שבעיניי רבים מאיתנו הטיול המושלם כרוך בעיקר בישיבה ברכב ממוזג, בין אם זה אוטובוס ובין אם הרכב הפרטי, אבל את ישראל צריך להכיר דרך הרגליים. מי שהלך בשבילים, טיפס על הגבעות, צלח את הכנרת או סתם טייל ברחובות היישובים בישראל, יודע שבארץ הזאת מתאהבות קודם כל כפות הרגליים ורק אחר כך העיניים ושאר האיברים. 

מה שלא נכנס דרך הראש נכנס דרך הרגליים (צילום: טל שגיא) 

מ

מיני ישראל - תיירים רבים שיגיעו לארץ בפעם הראשונה יתפלאו לשמוע שהמדינה עצמה אינה הדגם המוקטן של אותה מדינת ישראל הגדולה והחזקה ששומעים עליה ללא הרף בחדשות ברחבי העולם. אז זהו, שיש את זה אפילו במידה קטנה יותר, מיני ישראל, ליד לטרון (ע"ע בעקבות לוחמים), המדורדאם של ישראל, שפרשה לפניכם דגם מוקטן של כל הארץ והפכה למוקד תיירותי נוסף בדרך לאבו גוש, אה, סליחה, ירושלים.

מפה - תמיד לא תהיה מדויקת, או שתהיה מדויקת אבל זה שלצד הנהג יתבלבל, או שהוא לא יתבלבל, אבל הנהג יחליט שהוא יודע יותר טוב ולא יירד בירידה הנכונה. 

גם אם הוא יבש, נחל זה נחל (צילום: אביטל רן)

נ

נהר/נחל - ולמעשה גם בריכה או סתם שלולית, או בכלל ערוץ יבש שבשיא החורף מסכימים לעבור בו שלושה מילימטרים של מים, אבל לנו זה מספיק. ככה זה בארץ שחונת מים - כל זרזיף הופך לאטרקציה, וזו בתורה הופכת לחלק הכי טוב של הטיול.

ס

סימון שבילים - אין ספק שהבחירה של שומרי הטבע דווקא בגרפיטי לסימון שבילים היא תמוהה, אם לא מקוממת. האם באמת לא קיימת דרך טובה יותר לסמן עבורנו את השביל מאשר להשחית סלעים ועצים בשלושה פסי צבע? ועדיין, למרות כל המאמצים, אין מטייל אחד שהצליח להתחיל ולסיים מסלול אחד באותם צבעים, גם אם לא הייתה שום הצטלבות בדרך.

ע

על האש - בתשעים אחוז מהמקרים "בילוי בחיק הטבע" הוא פשוט מילה נרדפת למנגל בחורשה עם שלושה עצים, כאשר ההליכה היחידה הכרוכה בכך היא לסחוב את הצידנית והכסאות מהאוטו ובחזרה.

חיק הטבע (צילום: אביהו שפירא) 

פ

פקקים - איך זה תמיד קורה שכל הישראלים מחליטים לצאת לטיול בדיוק באותו יום, באותה שעה? ובסופו של דבר כולם זוכים לראות בעיקר את הרכבים שתקועים לפניהם, מאחוריהם ומצדדיהם בפקק.

פריחה - איך שמגיע האביב נדמה שאין בית אחד בישראל בו לא נשמע בבוקר שבת שמשית המשפט הבא: "בואו נלך לראות פריחה!". לא משנה גם אם זה רק עשר דקות מהבית או שיש שם יותר ג'יפים מפרחים, כל מרבד צבעוני מתקבל בברכה. ומה יגידו אלה שפריחה עושה להם פריחה?

צ

צידנית - לא חשוב שהנסיעה היא רק חצי שעה או שנוסעים לאכול, אין משפחה ישראלית שתצא מהבית בלי שלושה סנדביצ'ים לראש, ארבעה ליטר קולה וחמישה אשכולי ענבים.

צימר - אם פעם הסתפקנו באוהל או התפנקנו באכסניית נוער, הרי שהיום רוב הטיולים הישראליים, בין אם זוגיים ובין אם משפחתיים, יסתיימו במה שקרוי "צימר". במקרה הזוגי זו תהיה בדרך כלל בקתת עץ מפנקת עם ג'קוזי בחוץ וארוחת בוקר מעשה ידי המארחים. בטיול מרובה ילדים, לעומת זאת, התקציב בדרך כלל ייאלץ את המשפחה להעדיף הפעם הארחה קיבוצית (ע"ע). 

צפרוּת - מתישהו במהלך השנה עוברות מעל ישראל אלפי חסידות. ובכלל, מסתבר שיש המון זנים שונים של ציפורים בישראל. ויותר מכך, מישהו גם החליט לערוך בחירות כדי להחליט איזו ציפור הכי מייצגת את ישראל. כלומר, יש כמה אנשים בישראל שמאוד מעניינים אותם היצורים המעופפים וטיוליהם סובבים סביב צפיה בעופות במעופן. איך שלא יהיה, גם אם זה לא תחביב שלכם, הרי שלא משנה היכן תטיילו בארץ, אם תשאו מבטכם אל הרקיע רוב הסיכויים שתראו איזו ציפור מעופפת בשמיים, ומראה כזה, אם מתרכזים בו לכמה רגעים, צובט גם את הלב הקשה ביותר.

סליחה, מה הכיוון לאיקאה? (צילום: אורן יהודה)

ק

קברים - החל מקברי צדיקים, דרך קברי גדולי האומה ועד לקברים של אנשי תרבות ורוח, המטייל בישראל, בכל כיוון שבו יבחר ללכת, יוכל למצוא לו איזה קבר חם (או קר, תלוי בעונה או בשעה של היום) להשתטח עליו.

קניות - כמו בתי הקברות גם בתי הקניות (להלן - קניונים) נפוצים עד מאוד בארצנו הקטנה וגדושים עד מאוד קונים ומוצרים לרכוש אותם, ובעת האחרונה, כך מתברר, גם מטיילים. כלומר, כאלה שלא ממש צריכים לקנות משהו, אלא באו רק כדי לטייל בקניון, ליהנות מהמזגן, לשתות משהו, לאכול ולחזור הביתה. כעת רק נותר להמתין ליום בו יקצו מקום ל"על האש" בשטח איקאה.

גם זה סוג של טיול (צילום: מאיר פרטוש) 

ר

רחוק - אם אתה גר בארצות הברית, נסיעה של שעה ,נראית לך כמו קפיצה למכולת מתחת לבית. בישראל, לעומת זאת, שום דבר אינו ממש רחוק. ניתן להגיע באותו יום מקצה אחד של הארץ לקצה השני, ובחזרה. ולמרות זאת, כל יציאה עם האוטו למרחק של יותר מחצי שעה נסיעה נדמית לנו כמסובכת יותר להפקה מאשר טיול בטורקיה.

ש

שירותים - תמיד כשיש אומרים שלא צריך, ודווקא באמצע כביש הערבה נזכרים שממש ממש חייבים. ולא, אנחנו לא מדברים על הילדים, אנחנו מדברים על האישה.

ת

תחנות דלק - חיוניות לתדלוק, וממש לא רק של האוטו. חברות הדלק כבר מזמן הבינו שהתחנות שלהן לאורך כבישי ישראל הן השקעה כלכלית משתלמת - גם אם בכלל לא היו מוכרים בהן דלק - וכיום אפשר למצוא שם סופרמרקטים לכל דבר, מסעדות פאר (טוב, נו, שיפודיות), גלידריות ואפילו מרכזי קניות שלמים (ע"ע) שצמחו סביבן.