התייקרות האורז: משבר מזון עולמי חמור

100 מיליון איש בסכנת רעב 

אתמול שבר מחיר האורז שיא חדש והגיע ל-24.7 דולר למאה פאונד (היחידה המקובלת למדידת אורז). מאז תחילת השנה עלה מחיר האורז, המהווה את המזון הבסיסי ביורת לכמחצית מאוכלוסיית העולם, ב-68%. במקביל נמצאים גם מחירי מזונות בסיסיים נוספים, כגון חיטה, תירס וסויה, בעלייה מתמדת ומתקרבים לשיאי מחיר חדשים. האו"ם הודיע כבר בסוף השבוע שייאלץ לקצץ בסיוע המזון המוענק לעניי העולם, וכתוצאה מכך לא יזכו עוד 400 אלף ילדים לאוכל. מנהלי תוכנית המזון העולמית הזהירו כי עד 100 מיליון בני אדם צפויים לסבול מרעב.  

מדינות העולם החלו לנקוט צעדים כדי להתמודד עם המשבר. ממשלת סרי לנקה הורתה למשטרה לפשוט על חנויות ובתים שבהם נאגרו כמויות גדולות של אורז ולהחרים אותו. מהמשרד למסחר וצרכנות של סרי לנקה נמסר כי הממשלה מתכוונת לתבוע סוחרים ואזרחים שיאגרו אורז או ימכרו אותו במחיר גבוה מהמותר. העונש על העבירה, הזהירו, עלול להגיע לכ-2,900 דולר ולחצי שנת מאסר. המדינה נקלעה למחסור באורז לאחר שמגדליו החלו לאוגרו בציפייה לעלייה במחירים. מלחמת האזרחים בין הממשלה למורדי הנמרים הטמילים בצפון האי רק הגבירה את החשש מפני מחסור חמור במזון.

"האורז הוא הבסיס לכל הארוחה"

במערב אפריקה כבר ניתן לחזות בתוצאותיה של עליית המחירים, שמומחים הומאניטריים באו"ם הזהירו כי תוביל ל"צונאמי שקט" של רעב. מהומות על רקע עליית המחירים פקדו כמה ממדינות האזור ואילצו ממשלות להגביל את ייצוא המזון, להקל במיסוי על הייבוא ולהגביר את התמריצים לייצור מוצרי יסוד. אפריקנים רבים מרגישים את המשבר על בשרם. "זה באמת קשה. קילוגרם אורז שקניתי פעם ב-300 פרנק (73 סנט), עולה כעת 350. הכל התייקר. אי אפשר כבר לגמור את החודש", אמרה אודילה זונגו, עובדת משק בית בבורקינה-פאסו.

אחדות ממדינות אפריקה, כמו בורקינה פאסו, הקפיאו את המסים על ייבוא אורז לשישה חודשים. מאלי הסירה את המסים על ייבוא אורז כליל ובגינאה נאסר לייצא מזון. סנגל, המייבאת יותר מ-80% מהאורז, הודיעה על תוכנית שאפתנית להגדיל פי 5 את תפוקת האורז שלה. "כאן לא יהיה רעב", הבטיח נשיא המדינה, עבדוללאיה וואדה. ליבריה הקצתה אדמות חדשות לגידול אורז וגינאה פתחה בשיחות על חילופי סחורות עם מלזיה, במטרה לקבל ממנה אורז תמורת מינרלים.

אריק הזרד, מנהל אזורי בארגון הבינלאומי "אוקספם", אמר כי מרבית תושבי האזור הוציאו בין 50% ל-80% מהכנסותיהם על מזון עוד לפני שהאורז התייקר, ולכן העלייה במחירים כה קשה עבורם. "מי שחי על הקצה, פגיע במיוחד לעליות המחירים הללו", אמר. בסנגל, שכמו ניגריה וחוף השנהב, נמנית על יבואניות האורז הגדולות בעולם, מאיימת עליית המחירים להפוך את המנה, הנחשבת לארוחת הצהריים המסורתית, לבלתי ניתנת להשגה לעניים. "זה קשה, מפני שהאורז הוא הבסיס לכל הארוחות שלנו. אנו אוכלים אותו עם בשר, עם עוף ועם כל דבר", אמרה נפיסאטו נדאיה, מנהלת מסעדה קטנה בדקאר, "נאלצתי כבר להעלות את המחירים, אך אני לא מעז לעשות זאת שוב, כי אאבד את לקוחותי".

לחקלאים לא כדאי לגדל את האורז

מחירו של אורז מתאילנד, יצואנית האורז הגדולה בעולם, גדל השנה יותר מכפליים. מומחים מצביעים על מספר גורמים לכך, ביניהם פגעי מזג האוויר ומחיריו המאמירים של הדלק. עליית המחירים אילצה אפריקנים רבים לצמצם את צריכת האורז או לשנות את הרגלי התזונה שלהם. "אנשים אוכלים יותר לחם. יותר ממה שזול", אמר ז'אן פטומה, שמוכר אורז בשוק בקינשאסה שבקונגו. חלק מהצרכנים אמרו שייאלצו להצטמצם ומשפחותיהם יאכלו ארוחה אחת ביום בלבד. "אני לא יכול להאכיל אפילו את עצמי למרות שאני עובד עבור המדינה", אמר ג'יימס ארתור וויליאם מסיירה לאון.

ואולם, חרף העלייה החדה במחירי האורז, לחקלאים רבים כלל לא משתלם לגדל אותו. למבויונג בורנג מהפיליפינים, הוא דוגמא חיה לכך. במקום לגדל אורז בחלקת האדמה שירש בצפון המדינה, הוא מצטלם בבגדים מסורתיים עם תיירים, כדי לגייס כסף לקניית האורז הזול, שהממשלה מחלקת לעניים. "אנו לא יכולים להיות תלויים בחוות הקטנות שלנו לשיפור חיינו", הסביר. הוא כבר מבוגר ומתקשה לעבוד בשדות, אך גם הצעירים נוטשים את הענף. בין הגורמים לכך נמנים מחירי הדשן הגבוהים והתשלום הנמוך שחקלאים מקבלים עבור יבוליהם ממתווכים, שלרוב הם המרווחים מהעסקאות. "לילדים שלנו יש דברים אחרים בראש. הם כבר לא מתעניינים בחקלאות במרפסות האורז, ולא מגדלים מספיק אפילו לתצרוכת אישית".

בישראל האורז יתייקר אחרי החג

מחיר האורז בישראל דווקא ירד בחודש מרץ ב-1.5%, אבל ההערכות הן כי אחרי החג יעלה מחירו ב-50%. כך או כך, הקונים בישראל, בעיקר מהשכבות החלשות, חשים היטב בגל ההתייקרויות העולמי של מוצרי היסוד. מדד המחירים לצרכן לחודש מארס, שעלה ב-0.3%, כולל בתוכו התייקרות של 1.6% במחירי מוצרי המזון. בישראל אין רעב כמו בחלק ממדינות אסיה, ובוודאי שלא כמו באפריקה, אך השכבות החלשות בישראל, שגם הן נאבקות על כל קילוגרם של מזון, יכולות להבין היטב את מה שעובר על העניים בעולם כולו.