מכתב לטרוריסט הבא

הנה מגיע יום העצמאות השישים וכבר כמה רבנים וראשי מועצות מיו"ש קוראים לשחרר את האסירים היהודים הבטחוניים. שהרי חגיגות ה-60 עת רצון ומחילה הן, ואם משחררים מחבלים ערבים עם דם על הידיים, למה שלא ישחררו גם וגו'. אפילו הרב עובדיה וש"ס הצטרפו לקריאה. לאסירים שלנו יש הרי משפחות ואישה בהריון ואנחנו יודעים מניסיון העבר שהמשוחררים היהודים לא שבים לרצוח, ובינינו, על רקע מה שהיה באותה תקופה שהם עשו מה שעשו, אפשר בהחלט להבין גם אם לא להסכים וכולי וכיוצ"ב וגו'.

אני מתנצל על הניסיון שלי לקלקל את המסיבה, מסיבת השחרור. איך אפשר לדבר נגד שחרור יהודי שכבר שילם את חובו לחברה (אפילו פעמיים שילם חובו. פעם אחת כשרצח ופעם שנייה כשישב בכלא). אבל בהזדמנות לא-חגיגית זו כדאי להבהיר איזה עניין מטריד.

אצלנו, בציבור הדתי, מאוד כועסים על הרוצח "משלנו" ובעיקר כשמדביקים אותו אלינו. הוא הרי לא פעל בשמנו, בטח לא בשליחותנו. אדרבה, אנחנו יודעים להסביר, הוא אפילו גרם נזק אדיר למפעל ההתיישבות, לציונות הדתית, לציבור חובש הכיפה. אבל רבע שעה אחרי שאנחנו מתנערים ממנו לגמרי, והאסיר מתמקם בכלא, מתעוררים אצלנו הרחמים. רחמונעס, יהודים. כי יש לו משפחה או כאבי-גב, ובעיקר כי אנחנו מכירים אותו והוא מה-זה בחור טוב. לקראת חג הפסח תשמ"ח או יום העצמאות תשס"ח אנחנו מתחילים לעבוד בשבילם. הם אמנם לא מייצגים אותנו, אבל אנחנו צריכים לייצג אותם. כל חצי-מופרע שניסה להרוג ערבים הוא פתאום בעיה של כל הציבור הדתי. כל אחד שלא חשב שנייה נוספת לפני שהלך לפגע בערבים, תופס פתאום ימי עבודה שלמים של ח"כים ורבנים בעניינו הדחוף בבית הכלא. ממש אסיר ציון.

מילא שקהילות שלמות מסייעות למשפחותיהם של האסירים. המשפחות הרי לא אשמות שהאבא גילה חוסר אחריות קיצונית והטיל אותם על כתפי הציבור. התמיכה במשפחות שלהם היא מעשה סולידריות נאה של הקהילה הדתית, כמו לגבי כל משפחה בקשיים. אבל למה, למען השם, צריך להתאמץ למען שחרורם של עברייני-טרור כבדים? האם רק בגלל שהם "משלנו"? האם רק בגלל שהם כולה ניסו או הצליחו להרוג ערבים? הרי לא מדובר בעזרה למישהו שנקלע לסיטואציה בה נאלץ לירות או שהסתבך עם מערכת משפטית שמאלנית ונקמנית, אלא באנשים שבאופן אקטיבי ומתוכנן יזמו פגיעה בערבים. שיילכו לבקש תמיכה ממי שהם ביקשו ממנו אישור למעשה.

אני פונה מכאן לטרוריסט הדתי הבא. להסביר לך את איסור "לא תרצח" לא אסביר. זה נראה לי מעליב שבכלל צריך לדון בדברים שכאלה. אפילו לשכנע אותך בדבר הנזק העתידי לך, למשפחתך, לקהילה ממנה אתה בא ולעם כולו – לא אנסה. גם לא אשעשע אותך בחשיבות השמירה על החוק. אולי זו תמימות מצדי, אבל אחרי המחתרת היהודית מלפני כמעט 30 שנה, ואחרי עוד כמה מעשי אלימות של אנשים משלנו, אני לפחות מצפה שהלקח יילמד. אם אחרי עמי פופר ובן שימול (שהם לא ממש משלנו, אבל פרשנו עליהם את חסותנו הנדיבה), ואחרי גולדשטיין ובת עין ויגאל עמיר אתה עוד לא מבין את המשמעות והמחיר הכבד של המעשה - אל תבוא לבקש הקלות וחנינות. לפחות אל תצפה שרבנים וחברי כנסת וסתם אנשים מהרחוב שהתנערו ממך כשנתפסת, ישתדלו בעתיד בשמם ובשמנו למען שחרורך המוקדם. אנחנו לא עובדים אצלך.

שים לב, הטרוריסט הבא. אם תעשה מעשה של אלימות קשה, ואם תיתפס - לא ישחררו אותך לחגים, או לברית או לסופשבוע רגוע בגלגלצ. תחושת ההזדהות האוטומטית שלנו לגבי אנשים מסוגך יוצאת לחופשה. משאבי הסולידריות של הקהילה הדתית-לאומית הם מוגבלים, ואתה באמת לא שווה שנבזבז עליך את האמפתיה שלנו. את האנרגיות הציבוריות והאישיות שלנו עדיף להשקיע באלף מטרות חשובות יותר. ואם אתה מחליט, אחרי כל מה שכבר קרה, להשתולל עם נשק, אל תבקש שנדאג לך לחנינה. זו בעיה שלך.