רק עכשיו אני כבר מבין כמה פגעתי בהן

פתאום הכרתי "אני" אחר, חלש, מיוסר, עד כדי כך שאיני מצליח לעצור את עצמי מלשלוח הודעת עדכון מצב כגון, "ריק לי בלעדייך". ונכון, זה רק עושה את הכל יותר קשה, וכולנו חכמים ויודעים את התורה. אני לא. לא הייתי שם, לא נזרקתי מעולם עד עכשיו. אבל בואו נדבר רגע על "נגמר טוב"

שי מאירפורסם: 28.04.08 , 09:51

יאמרו שאני בחור מקסים, יאמרו שיש לי לב טוב, חלקן אף יאמרו כי למרות שנפגעו ברור להן שאין זה מתוך כוונה רעה, אלא מחוסר ברירה, כי באמת ניסינו הכל ופשוט לא הלך.

ככה אני, מעולם לא יצאתי עם מישהי לתקופת ביניים. זה נגמר אחרי הדייט השלישי מקסימום, או המשיך לקשר ארוך טווח. המוטו שלי מנחה אותי בכל מערכת יחסים: עשה הכל, תהיה מניפולטיבי, תהיה שחקן, אבל לעולם אל תשחק בלב. מה שנראה לך שיכאב לך, אל תעשה לה.

והנה עכשיו, חודשים ספורים מאז הלכת, מצאתי את עצמי בצידו השני של המתרס. אם עד היום הייתי חזק בפרידות, זה שכבר לאחר שלושה-ארבעה ימים כבר נמצא הרחק בחייו החדשים. הפעם אני הוא שהתרסק, אני הוא שלילותיו ממאנים לנוח, שימיו רצופי מחשבות וגעגועים.

פתאום הכרתי "אני" אחר, חלש, מיוסר, עד כדי כך שאיני מצליח לעצור את עצמי מלשלוח הודעת עדכון מצב כגון, "ריק לי בלעדייך". ונכון, זה רק עושה את הכל יותר קשה, וכולנו חכמים ויודעים את התורה. אני לא. לא הייתי שם, לא נזרקתי מעולם, לא נפגעתי מעולם, ועכשיו אני מבין מה עשיתי להן. אם אז כשקיבלתי הודעות כאלו היתה מועקה מבקרת לי בבטן ומתפוגגת כשם שבאה, עכשיו אני יודע אני מה הרגישה מורן, מה הרגישה תהילה, מה הרגישה עדי ומה הרגישה רייצ'ל. וכן יש עוד, אבל הנקודה ברורה.

מתוך המסכנוּת הזאת, מתוך הכאב הזה, פתאום בא לי לחבק אותן, בא לי לומר סליחה, פתאום אני מבין את משמעות ההצהרה המפחידה "לעולם לא אוהב כך יותר", גם אם זה הסוף כי זה מה שהיה צריך לקרות, גם אם זה נגמר "טוב".

אז בואו נדבר רגע על "נגמר טוב".

פגשתי אותה במקרה, הרבה לפני שהייתי מוכן

הטור הראשון:

פרידה - לא מקובלות עלי שיטות הגמילה שלכם

שי מאיר

עם כל הכבוד לכם חבריי היקרים, "מגיע לך הרבה יותר" נשמע רע. אני יודע מה מגיע לי, היא לא היתה איתי שנתיים אילו חשבתי שהיא פחותה מסף שאיפותיי. והעובדה שנפרדנו לא נותנת לאף אחד מכם רשות לקרוא לאהובתי "זונה"

פרידה: לא מקובלות עלי שיטות הגמילה שלכם

ממש במקרה פגשתי אותה, הרבה לפני שהייתי מוכן. חשבתי שניפגש כשכבר אהיה חזק, שאוכל לצחוק בפניה, שאצליח לגרות בה את חוש הקנאה, את אותו דגדוג לא נעים של ההחמצה. אך לא, מול פניה עמד אדם חולה ועצוב. זה זיכני בליטוף מעורר רחמים, מעצבן עד כאב. והיא עמדה שם, האמת? כבר פחות יפה משזכרתי, פחות רזה משרציתי, פחות מתוקה מתמיד. ובחילופי הדברים היא אמרה, "לפחות זה נגמר טוב, לא?"

ומכאן, היכן שחשבתי שלבי לא יכול לרדת נמוך יותר, אפשר היה להרגיש את החבל נקרע, אותו חבל דק שקשר אותי אליה בתחושה שאולי לא טוב גם לה, שאולי היא ספוגה בייסורי מצפון למול ייסורי לבי. נגמר טוב? מה, זה שנפרדנו מסיבה שאינה בגידה או אלימות חלילה, זה עושה את זה טוב? זה שהלכת כי אינני "שווה את המאמץ יותר" זה טוב? זה ש"מגיע לך הרבה יותר ממני" זה נחשב טוב? זה שאת "חייבת לבד, כי את מרגישה תלותית, כי את כבר לא יכולה לעשות כלום לבד, כי אני לוקח חלק בלימודים שלך, בלבטים שלך, בבילויים שלך, במשפחה שלך, זה נחשב טוב? וזה שלא היה לך כוח להילחם?

נכון, "נגמר טוב" הוא ביטוי יחסי, אבל האם הוא יחסי לסיטואציית הפרידה, או יחסי ביני לבינך? אם עצם העובדה שליבך שקט עלייך והפרידה "רכה ונעימה" לך מעידה על כך שזה נגמר טוב, אז טוב שאיננו יחד. כי אגואיזם, גם אם לא ראיתיו במערכה הארוכה שלנו, הרי שהכרתיהו עכשיו. ואם לא עכשיו אחרי שזה נגמר "טוב", לבטח הייתי פוגש בו בנקודה כואבת יותר.

אז בעוונותיי, גם אני חשבתי שגמרתי איתן "טוב". לא שיערתי שבליבן בוערות, יוקדות, האכזבה, הפגיעה, הזילות במערכת יחסים ארוכה ואינטימית. הרי ברור לי שאם מראש יודע הייתי שזה ייגמר "טוב", לא הייתי נכנס לזה. מאותה סיבה שאינני מתחזק קשר ביניים. כמעט שנתיים מדהימות של קשר על כל מרכיביו, לא אמורות להיגמר "טוב".

ועכשיו אני מתכווץ, מתייסר, סובל, בדיוק כמו שהן. ופתאום גם כואב לי עליהן, וכואב לי שזה נגמר "טוב".

חתמתי את שמי בעולם האגואיסטים

גם אם יאמרו שאני בחור מקסים, גם אם יאמרו שיש לי לב בגודל האוקיינוס, עצם העובדה שגמרתי איתן "טוב" מבלי משים, חתמתי את שמי בעולם האגואיסטים. ומגיע לי להיות עצוב, ועל כל לילה שאי-פעם מישהי לא ישנה בגללי, מגיע לי עכשיו שניים. ומגיע לי לרצות אותך לצידי הכי בעולם, לחבק לאובססיביות באובססיביות ולומר ש"נכון, יש המון בחורות בחוץ, אבל מעולם לא אהבתי כך".

כי עד שלא גומרים איתךָ "טוב", לעולם לא תדע מה זה לאהוב.

האימייל של שי