לחרוש את הקוטב: מסע אופנועי שלג

כולנו בארץ מכירים היטב את ה"אופנוע" על צורותיו השונות, כולל הטרקטורון ואופנוע הים. בעוד שרוב הכלים הומצאו לצורך תחבורה, חלקם הפך מזמן למקור הנאה וכיף. גם אופנוע השלג החל כאמצעי תחבורה רגיל והיום הרבה מהשימוש בו נועד להנאה טהורה.

היגוי שלא דומה לשום דבר

על גדות נהר הקמיג'וקי (Kemijoki), המחבק את העיר רובניימי (Rovaniemi), נפגשנו עם המדריך מטעם החברה שהשכירה לנו את אופנועי השלג. הסברים של עשר דקות על מה כדאי לעשות ובעיקר על מה אסור בשום פנים ואופן לעשות, ואנחנו עולים על האופנוע, מתניעים ויוצאים לדרך.

אופנוע השלג מורכב מזוג מחלקיים בחלקו הקדמי, וזחל כמו של טנק בחלק האחורי. יש לו מנוע זריז ועוצמתי בן 800 סמ"ק וההיגוי של כלי זה אינו דומה לשום דבר שהחזקתם בחיים.

מנוע זריז ועוצמתי בן 800 סמ"ק. אופנוע שלג (צילומים: רועי גליץ)

תחושת חוסר הבטחון באחיזת השלג, שהשתלטה עלינו בהתחלה, התגלתה כמוצדקת למדי כששמענו שזוג ישראלים נפגשו עם עץ מקרוב וזוג אחר התהפך עם האופנוע שלהם.

ירדנו אל הנהר הקפוא, כשסחיטת מצערת נדיבה שכנעה את שנינו, אותי ואת זוגתי שנאחזה בי בכל כוחה, בעוצמתו של הכלי. שיוט במהירות של 80 קמ"ש, על שכבת שלג דקה מעל הנהר הקפוא, החלה להעלות את רמות האדרנלין, בעוד הרוח מקפיאה את הדמעות ואת הבל הפה מבעד לצעיף. מזל שהתלבשנו פחות או יותר עם כל מה שהבאנו במזוודה.

בין עצים עמוסי שלג

טיפסנו על גדת הנהר לתוך היער הקסום, בין עצים עמוסי שלג המנצנץ כמו אבני יקרות, כשמולנו נופים קסומים שאנחנו מכירים רק מסרטים כמו נרניה ודומיהם. לאחר טיפוס ארוך בשבילים צרים ומאתגרים הגענו לראש הגבעה הצופה על האזור מלמעלה.

נופים כמו שרואים בסרטים. נסיעה בתוך היער

ערכנו הפסקת תה חם ומפנק עם שוקולדים וממתקים שמארגני הטיול אספו מבעוד מועד, והבטנו בשמש שהראתה לראשונה היום את קרניה המלטפות בעדינות רבה.

הבנות החליטו ללכת להפסקת שירותים, שכללה צעידה ארוכה בתוך שלג שמגיע לגובה המותניים, ולבסוף מצאו שורת עצים נאותה. איך הן הצליחו להשתחל מתוך סרבלי הסקי במינוס 10 מעלות, זו תעלומה בעיניי עד עכשיו. אנחנו הבנים פשוט הפנינו את הגב וניגשנו למלאכה. תענוג להיות גבר בתנאים כאלה.

שלג עד המותניים. הבנות בדרך להפסקת שירותים

עלינו שוב על אופנועי השלג והערנו לחיים מחדש את 800 הסמ"ק שלנו. פנינו בחזרה במורד הגבעה אל הנהר הקפוא ולישורות הארוכות והמהירות שלמדנו לאהוב מהבוקר. לאחר עיקול הנהר התגלה לפנינו מסלול ראלי קרח עם מכוניות סובארו טורבו STI שהחליקו על המסלול באלגנטיות ומקצועיות, פחות או יותר.

תצפית של כמה דקות והמשכנו לתוך היער בגדתו השנייה של נהר הקמיג'וקי. אותו מראה קסום של היערות אליו נחשפנו קודם לכן חזר אלינו שוב ושוב, אך עדיין לא נמאס לנו מאותה אווירה מהפנטת. 30 דקות נוספות של רכיבה והגענו לקוטה (kota), אוהל לאפי מסורתי עשוי מעור איילים, הנמצא על שפת הנהר. עצרנו לארוחת צהריים שכללה מרק חם ולחם, כמיטב המסורת הלאפית. נחנו מעט וחילצנו עצמות מהרכיבה הארוכה.

מתחת לשלג מסתתר נהר

על גדות הנהר ניסינו גם את מזלינו בדיג דרך חורים בקרח, באמצעות מקדחת קרח ידנית. קידוח מהיר ואינטנסיבי של חצי דקה גם מחמם את הגוף וגם מגלה שהמדריכים צדקו ומתחת לכל הקרח והשלג אכן מסתתר נהר.

מי הנהר מתפרצים מתוך הקרח. דיג בחוג הקוטב הצפוני

הטלנו פנימה חכה קטנה וחיכינו. חיכינו עוד קצת ולפתע צעק אחד המדריכים מאחורי שהוא מצא משהו. לפני שהספקנו להבין מה קורה התעופף לו פתאום דג באוויר, מפרפר את נשימותיו האחרונות. רצנו על מנת להתקרב למחזה שהתגלה כתרמית בדמותו של דג צעצוע מפלסטיק שהמדריך שמר כנראה למקרה שכישורי הדיג שלנו לא יבואו לידי ביטוי.

אחרי שסיימנו עם הצחוקים עלינו חזרה לאופנועים והתחלנו את המסע חזרה לעבר הציוויליזציה וחדר המלון החמים והנעים. הידיים קצת עייפות ואצל החבר'ה המבוגרים יותר הגב החל לתת אותותיו. לאחר שעה של רכיבה חזרה, תוך כדי ספרינטים על נהרות קרח ומתחת לגשר המפורסם של רובניימי, הגענו לגדה ממנה יצאנו באותו הבוקר, עדיין לא יודעים מה זה "אופנוע שלג".

נפרדים מהאופנוע וחוזרים לציוויליזציה

דוממנו את המנוע וירדנו לאט מהכלי המופלא שליווה אותנו באומץ במשך כל אותו היום. לסיום התאספנו לתמונה קבוצתית שתהיה מזכרת מחוויה קסומה, שרק מדינות הנושקות לקצה הצפוני (או הדרומי) של העולם יודעות להעניק.

רועי גליץ הוא צלם, בעל בית ספר לצילום ומדריך מסעות צילום בעולם.