מחקר: למה יש פחות הרוגים בכביש?
מספר תאונות הדרכים - ובעיקר ההרוגים בכבישי הארץ, נמצא בירידה מתמדת. משרד התחבורה והגופים האחראים טופחים לעצמם על השכם - מחקר חדש מגלה את הסיבות האמיתיות לכך: והן לא קשורות לאכיפה
מחקר חדש חושף: הסיבה האמיתית לירידה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים - שיפור בבטיחות כלי הרכב ובמערך הטראומה בבתי החולים. מחקר מקיף בנושא תאונות דרכים המתפרסם היום (ד'), שופך אור על הסיבות העומדות מאחורי מגמת הירידה הקבועה בתאונות הדרכים, שנרשמת בשנים האחרונות בכל העולם וגם בישראל. ובניגוד לטענה כאילו פעילות משטרתית, שפיטה מחמירה או חקיקה ייעודית גורמים לשיפור בסטטיסטיקה, נראה כי הנתונים החיוביים מושפעים בעיקר משני גורמים חשובים במיוחד - שיפור מתמיד וניכר בבטיחות כלי הרכב ובמערך הטראומה בבתי החולים.
מהמחקר, שהוזמן על-ידי עמותת "אור ירוק" ובוצע על-ידי ד"ר קובי פלג ממכון גרטנר, עולה כי בין 2000 ל-2005 חלה ירידה של 26% בתמותת פצועי תאונות דרכים המגיעים לבתי חולים. זאת, למרות שאחוז הפצועים קשה או אנוש מכלל הנפגעים נותר כמעט ללא שינוי. בנוסף מגלים הנתונים כי חל שיפור משמעותי בבטיחות כלי הרכב, התורם גם הוא לירידה במספר ההרוגים. עדות לכך אפשר למצוא בנתון הבא: אחוז התמותה של הנוסעים מלפנים ירד ביותר מ-50% משנת 2000 עד 2005.
שיפור מערך ההצלה והטיפול בבתי החולים - מהסיבות העיקריות לירידה במספר ההרוגים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
שימו לב לנתון המאלף הבא - בשנים 2000 עד 2003, סיכוייו של הנוסע מלפנים להיהרג בתאונה היו גבוהים בכ-25% מאלו של הנהג, ובכ-50% מאלו של היושבים מאחור. אלא שב-2005 כבר לא נמצא הבדל כלשהו באחוזי התמותה בין הנוסעים ברכב - עובדה שעשויה להצביע על שיפור מובהק בבטיחות כלי הרכב, ובעיקר על עלייה במספר המכוניות המצוידות במספר רב של כריות אוויר. חיזוק לכך אפשר למצוא בעובדה כי מקום הישיבה גם אינו משפיע באופן משמעותי על הסיכויים להיפצע באופן חמור.
תוצאות המחקר נמצאות בסתירה לטענות שהעלו בעבר בכירי משרד התחבורה, שבחרו לנכס לעצמם את הירידה במספר ההרוגים. בסיכום תאונות הדרכים בחציון הראשון של 2007, הצהיר שר התחבורה והבטיחות בדרכים, שאול מופז, כי "הנתונים שהוצגו הם עדות לכך שניתן, תוך השקעת המשאבים המתאימים ובדרכים הנכונות, להציל חיים ולצמצם את מספר הנפגעים בתאונות דרכים... מאז קמה הרשות החדשה (לבטיחות בדרכים, ש.ה), יש מי שמרכז ומנהל את האינטגרציה של כל הגופים העוסקים בבטיחות בדרכים".
ליאור כרמל, מנהל ההקמה של הרשות החדשה לבטיחות בדרכים, בחר גם הוא לטפוח על שכם עצמו: "בחודשים האחרונים, הבטיחות בדרכים 'יצאה מהארון', והפכה לדיון לגיטימי במרחב הציבורי. הרשות יצאה בשלושה קמפיינים, שחידדו את האחריות לכל מי שיכול למנוע תאונות: הורים, נהגים והולכי רגל".
רוכבי אופניים חייבים קסדה?
אחד החלקים החשובים במחקר עסק ברוכבי אופניים ומעורבותם בתאונות דרכים. הממצאים מדאיגים, ועשויים לשמש כחיזוק לחוק המחייב חבישת קסדה בכל רכיבה, אותו יזם ח"כ גלעד ארדן: בין השנים 2000 ל-2005 עלה שיעור רוכבי האופניים מתוך כלל הנפגעים בתאונות בקרוב ל-30%. אמנם אפשר לטעון כי אחת הסיבות לכך היא העלייה במספר המשתמשים באופניים, אולם קשה להסביר בכך את מלוא העלייה באחוז הנפגעים.
עוד עולה מהמחקר כי כ-60% מרוכבי האופניים הנפגעים בתאונות הם ילדים עד גיל 16, ומקרב הרוכבים הנהרגים בתאונות - שיעור הקשישים עולה על 30%. שלא במפתיע, מספר הרוכבים הנפגעים בתאונות בקיץ כפול ממספרם בחורף. במסקנות המלוות למחקר, נטען כי לקסדה עשוי להיות תפקיד חשוב בצמצום נזקי התאונות: "אופי הפציעות, גיל הנפגעים, וצורת פינויים לבית החולים מלמדים על מאפייני התאונות - מדובר במקרים רבים בילדים או נערים הנפגעים מתאונות עצמיות (למשל: נפילות), באזור מגוריהם.
"חשיבותה של הקסדה בתאונות אלה גבוהה במיוחד, ועם זאת - טרם נצפו פעולות אכיפה והסברה משמעותיות בתחום. המשטרה לא נותנת דו"חות למפרי החוק, מורים ומנהלים אינם מוודאים שהתלמידים המגיעים לבית הספר באמצעות אופניים חובשים קסדות", מבהיר המחקר.
לפנייה לכתב/ת 
