שופט: חוק האלימות במשפחה לא חל על הומואים

השופט גרשון גרמן דחה את התביעה לאחר שקבע כי "החוק למניעת אלימות במשפחה וחוק בית המשפט לענייני משפחה אינם חלים על בני זוג הומוסקסואליים ולפיכך אינם חלים על הצדדים".

"אין חכמה, אין עצה ואין תבונה כנגד חוק הטבע"

השופט נימק זאת בהסברים שחרגו מגבולות הפסיקה הנקודתית. "אין רואים ואין מתייחסים לזוג זכרים, אפילו יקיימו יחסי מין וחרף יחסי ידידות עמוקים ביניהם, כמשפחה", כתב. "אין חכמה, אין עצה ואין תבונה כנגד חוק הטבע. זוג זכרים לא יילדו ילדים מעצם הוויתם כזכרים ועל כן מעולם ולעולם לא ייצרו יחסיהם ההומוסקסואלים יחסי משפחה. ההשוואה לעניין זה כלל לא מתחילה". 

השופט גרמן הוסיף כי "פרשת איסורי העריות כוללת גם משכב זכר. מרכזיותו, חשיבותו ומעמדו בסולם הערכים של עולמה של היהדות של איסור זה באים לידי ביטוי בכך שהוא אחד משלושת האיסורים הבלעדיים שלגביהם מצווים על פי תורת ישראל בייהרג ובל יעבור.

"הווה אומר, בהיררכיה של ערכי היסוד בעולמה של היהדות הוא מצוי בשלב גבוה יותר מן הערך של השבת ומן הערך של קדושת חיי אדם... אין כל ספק שההומוסקסואליות והיהדות אינם עולים בקנה אחד, זו גם עמדתה של היהדות הרפורמית בארצות הברית".

השופט ציין עוד ש"גם אם יחסים הומוסקסואליים אינם נחשבים לעבירה פלילית הרי שהדבר אינו הופך יחסים אלה לעולים בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית".  

לגבי התביעה הנוכחית, טען השופט כי התובע לא הביע בתצהיר שהגיש כל חשש מפני פגיעה פיזית או מפני הטרדה מאיימת.

 עוד ציין, כי ביקש מהצדדים להתייחס לשאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון ביחסים שביניהם.

השופט קבע כי "המונח ידוע בציבור איננו מופיע כלל בבקשה ובתצהיר" ולכן הם "אינם נכנסים להגדרה של בן זוג שבחוק". עוד קבע השופט כי "היחסים בין הצדדים היו אך יחסים לסיפוק צורכיהם המיניים ולא היה בהם ממד של ידוע בציבור כאשתו". השופט מציין כי לא הוכח יסוד כלכלי ביחסים בין השניים. "התרומה היחידה שתרם ליחסים שבין הצדדים היא הסכמתו לקיים יחסי מין", כתב על התובע.