לא רק למיטיבי לכת: היסטוריה ופריחה במונפור

הכומר האנגלי הנרי בייקר טריסטרם ביקר במקום בשנת 1863 ותיאר את המקום: "לאחר רכיבה איטית מאד במשך שלוש וחצי שעות הגענו עד קצה השביל... וכעבור עוד שלושה מילין נגלה לעינינו המבצר על שלוחה של גבעות, החורגת אל הגיא. קשה לתאר את החורבה הזאת... תארו לעצמכם לשון סלע מזדקרת בין שתי גאיות, גבוהה יותר מ-180 מטר, צלעותיה כמעט מאונכות עד לשפת המים"'.

אנו נוביל אתכם במסלול נסיעה בדרך נוף נחל כזיב, שבהמשכו מסלול הליכה קצר ואתגרי בדיוק במידה נכונה, המתאים לכולם.

למיטיבי לכת וגם למי שלא. מבצר המונפור (צילומים: שרה גולד)

גן עדן של צמחייה

נחל כזיב הוא הגדול שבנחלי הגליל המערבי, ולמרות שמו מדובר בנחל איתן. בעבר זרם הנחל כל השנה, אך בעקבות השאיבה הנמרצת מעין זיו, המעיין העיקרי, צומצמה הזרימה בו. תחילתו בהר מירון במספר יובלים המנקזים את אזור פסגת הר מירון, וסיומו בים התיכון. כל הנחל וסביבתו הינם שמורת טבע, בה נמצאים מבצר המונפור, מספר טחנות קמח ומִבנים צלבניים נוספים. לאורך הערוץ מספר מעיינות, ביניהם, עין זיו, עין טמיר ועין חרדלית.  

המקום הוא גן עדן של צמחייה. על גדות הנחל ובתוכו גדלה צמחייה מעורבת ומגוונת במיוחד - חורש ים-תיכוני הכולל בתוכו עצי אלון מצוי, עצי קטלב וער אציל (עלי דפנה); צמחיית נחלים: פטל קדוש, הרדוף הנחלים, עצי דולב מרשימים, ושרכים שונים. בנוסף, פורחים עתה מרווה משולשת, מיני בוצין, לוטם שעיר בוורוד עז, פעמוניות סגולות ועוד.

מעניינת במיוחד הצמחייה אותה נפגוש על מבצר המונפור. חלקם פורחים באון בין סדקי אבני המבצר: לוע-ארי גדול הנמצא עתה במלוא פריחתו, בפרחים אדומים גדולים במיוחד; פעמוניות דמשקאיות בפרחים ורדרדים עדינים; בוצין, פיגם מצוי ופרע צמיר בצהוב.

עניין מיוחד יש בשיחי הלענה השיחנית ("שיבה") שכנראה הובאה לאן לפני מאות שנים כצמח מרפא על ידי הצלבנים. אך גולת הכותרת של הפריחה היא הפרח היפהפה, יש אומרים היפה שבפרחי ארצנו, המשויה פעמונית (שוחרי הפרחים לא יוותרו וימשיכו מכאן למסלול "קרן ברתות" על מנת לצפות בפריחת השושן הצחור).  

לוע הארי הפורח במבצר

מחילה על כל החטאים

המבצר, שרק שרידים נותרו ממנו, וכל המבנים שהיו סביבו, איכלסו בימיהם הטובים כ-1,000 איש: אבירים, משרתים ופועלים. כל אלו ניהלו במשך כ-30 שנה משק סגור וגידלו את התוצרת החקלאית שלהם בעצמם, כולל צמחים שיובאו לכאן מגרמניה, עד שסולקו בחלוף דור על ידי השליט הממלוכי אל-ביברס, שדאג להרוס את המבצר. 

זהו מבצר צלבני שנבנה על ידי המסדר הטבטוני על שרידי חווה חקלאית קדומה. הטבטונים היו מסדר של אבירים גרמנים שהגיעו לארץ במסעות הצלב והקימו בה את מסדרם. בשנת 1226 הם החלו בבניית המבצר, הדומה למבצרים האירופיים של ימי הביניים, וזה היה עד מהרה לאחד היפים שבמבצרים הצלבניים בארץ.

נוכח העובדה שלמרגלות נחל כזיב לא עוברת דרך ראשית, אין ממנו תצפית על סביבתו ואין במיקומו כדי להגן על יישובים, עולה השאלה מדוע הקימו הטבטונים את מבצרם דווקא בשלוחה שכוחת-אל זו?

ההסטוריונים טוענים שייתכן שהטבטונים שהיו מסדר גרמני, לא היו אהודים על שאר המסדרים הצלבניים, שהיו צרפתיים. המקום המבודד התאים לתפיסת עולמם ושם יכלו לנהל משק סגור ומבודד. המקום המבודד איפשר למנהיג לכנס את אביריו רחוק מעין שומעים ולרקום עימם בבטחה את תכניותיו להשתלט על שטחים חדשים בפרוסיה המזרחית.  

בנוסף בניית המבצר היתה אמצעי לגביית כספים. קבלת אישור האפיפיור לקיום מסדר הקנתה להם את הזכות לקבל תמיכה כספית לבניית המבצר, ובנוסף, הובטח לכל מי שיסייע לטבטונים פיננסית בבנייה שיימחלו לו כל חטאיו ודרכו לגן העדן תהיה מובטחת.  

אולם הכינוסים והעמוד המתומן

הצלבנים ידעו לבחור מיקום

כאמור, חלף רק דור אחד מהקמת המבצר ועד להריסתו על ידי הסולטאן הממלוכי אל-ביברס. בשנת 1271, לאחר מצור והרס החומה החיצונית הדרומית, נכנע מפקד המבצר, אשר הבין כי לא יקבל סיוע מאחיו הצלבנים מהמסדרים האחרים. בביברס איפשר את יציאת אנשי המסדר על כל רכושם ונשקם מבלי שייפגעו. שלל המסמכים שנלקחו מכאן, אשר הינם מהארכיונים הבודדים ששרדו מהתקופה הצלבנית, שמורים כיום בגרמניה.

מהמבצר האדיר נותרו רק שרידים מפוארים ואבני ענק שפוזרו לכל עבר. כדאי להסתובב בין חדרי המבצר ומגדלי השמירה, להביט בנוף הנפתח לכל ארבעת הכיוונים. האולם המרכזי שימש, לדעת החוקרים, כאולם הכינוסים המרכזי של האבירים. במרכזו ניצבים שרידיו של עמוד מתומן, וקשתות תמכו במערכת של כיפות.

באולם המרכזי מקבלים אתכם פרחיה הלבנים של המישויה הפעמונית, להבות צהובות של אחירותם החורש הריחני, ורקע ההרים הירוקים המקיפים את נחל כזיב. קחו את הזמן, צלמו, השקיפו במשקפת וקנאו בצלבנים שידעו משהו על בחירת מיקום לחיות בו. מומלץ לעלות במדרגות למגדל העוז, ולצפות משם על נופי הנחל והאזור.

שווה להשקיע ולטפס אל מגדל העוז

איך מגיעים?

נוסעים אל היישוב מנות. בתוכו ישנו שלט המפנה לדרך נוף נחל כזיב ואל מבצר המונפור. לאחר נסיעה בדרך נוף יפהפיה של כ 3-4 קילומטר (נחל כזיב משמאלכם) מגיעים לשלט המפנה אתכם למגרש חניה, ולמסלול המסומן בשחור. אפשר גם להגיע לכפר מעיליה, לפנות שמאלה בדרך המובילה למצפה הילה. חוצים את הכפר וממשיכים לטפס עם הרכב עד לחניה. 

השלט מפנה לדרך עפר רחבה נוחה להליכה, העוברת בנוף הפסטורלי של המקום. בסיום הדרך, לאחר כ-2 ק"מ ישנה ירידה קצרה שאינה מתאימה לעגלות ילדים או למתקשים בהליכה, למרפסת המשקיפה על נוף מרהיב. מהמרפסת ישנה ירידה חדה במדרגות החצובות בסלע אל תחתית הערוץ ולמעבר צר בין שני סלעי ענק המעלה אתכם למעלה המבצר רב ההוד. בתום הסיור במבצר שבים באותו המסלול.  

• צוות צמח השדה מאחל לכל בית ישראל "צמיחה בכחול ולבן "