ואיפה כתוב בתנ"ך "שוחד"?

שאלה ראשונה לרבנים הדתיים הלאומיים:

למה רבנים ציונים-דתיים חשובים מאוד התפתו לחתום על מודעה הקוראת לציבור ולמתמודדים הדתיים להחרים את חידון התנ"ך בשל השתתפותה של בת ל"יהודים משיחיים"? מי חשב שיש לה סיכוי כלשהו לזכות בחידון, ומהי הסיבה שבגללה חשבו הרבנים כי "היה ותיבחר נערה זו לכלת התנ"ך יהיה זה חיזוק נורא, חלילה, למיסיונרים בארץ וברחבי תבל"?

תשובה:

הרבנים התפתו לחתום על המודעה כי כולנו באמת נגד המיסיונרים למיניהם, וזו היתה הזדמנות נחמדה להצטרף למאבק שחוגים חרדיים מנהלים בדרך-כלל לבדם. הרבנים החתומים הרגישו לא נעים לסרב לפנייה של "יד לאחים", ולא חשבו שהפרסום דווקא משחק לידיהם של המיסיונרים, ומעורר תשומת לב מיותרת אליהם.

מי שחשב שיש לה סיכוי לזכות בחידון לא מכיר את הידע המוקדם של בני נוער חילונים המשתתפים בחידון. בעשורים האחרונים זוכים בחידון רק בני נוער דתיים, כמעט תמיד ישראלים. זו הסיבה שפתחו בחידון מסלול מהיר וקל לבני נוער מהתפוצות ומסלול מיוחד לחינוך הממלכתי שמאפשר גם להם להגיע לגמר המכובד, ולהינגף שם מול המתמודדים הדתיים. לבת המיסיונרים הקטנה לא היה שום סיכוי. מעבר לכך, גם זכייה בתואר כלת התנ"ך לא ממש מעניינת את העיתונות הישראלית, ודווקא המחאה המוקדמת השיגה מטרה הפוכה: תשומת לב מיותרת. היא כבר קיבלה את הנקודות שלה.

שאלה שנייה לציבור הדתי:

למה למרות הקריאה של הרבנים לבני הנוער ולציבור להחרים את החידון, איש לא נענה?

תשובה:

כי הציבור הדתי לאומי, עם כל מגבלותיו, איננו אוטומט והוא נוהג לחשוב לפעמים לבדו. כך בחידון התנ"ך, כך בקריאה לסרבנות בזמן ההתנתקות. חובשי הכיפות הסרוגות לא אוהבים שמנהלים להם את החיים, ודאי לא באמצעות פשקווילים, פסקי הלכה בתחום הציבורי ומודעות החרמה בעיתונים. מעניין להיווכח שוב ושוב שרבנים דתיים-לאומיים חשובים לא מצליחים להשלים עם מציאות זו.

שאלה שלישית בעניין הנאומים:

מדוע בנאומי הפתיחה המרתקים של כל הנכבדים כשהם פנו לכל האח"מים החשובים על הבימה ובאולם, נשמטו המכובדים האלה: אדוני סגן מפקד אוגדת איו"ש, גברתי סמנכ"לית עיריית רמת-גן, אדוני ראש מחלקת מעדני החלב בתנובה, עוזר האחראי על חיבור השאלה הזהה, והרב הראשי של המניין המוקדם בשטיבל של זכרון מוישה?

תשובה:

מפאת קוצר הזמן. אכן נתקבלו תלונות כאלה מציבור הצופים. בשנה הבאה יצומצם זמן החידון כדי לאפשר לתת קרדיטים לכולם.

ולסיום, שאלת ראש הממשלה כפי שלא נשאלה בחידון האחרון:

בספר הספרים מופיעה המילה שוחד, בהטיות שונות, 23 פעמים, והמילה "בצע", במובן של רווח שלא ביושר, מופיעה 17 פעמים. בכך מראה התורה ומוכיחים נביאי ישראל את סלידתם מנטילת השוחד ומתאוות הממון. הבא לפחות דוגמה אחת מהתורה, דוגמה אחת מהנביאים ודוגמה אחת מהכתובים בהם יוצא הכתוב בחריפות נגד תופעת השוחד. בונוס: הביאו גם פסוקים מתאימים על רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מס וחמדנות לשמה.

התשובה במזומן.