חד הוריות: ישראבלוף בהתגלמותו

ההגדרה של "אם חד הורית" צורמת לי מזה זמן. אין ספק כי ארגוני נשים הנמנים עם הפמיניזם הרדיקלי לא יאהבו לשמוע את דבריי, שאינם עולים בקנה אחד עם עקרון הדאגה העיוורת לנשים באשר הן, תוך ניסיון לשפר את רווחתן הכלכלית בכל צורה אפשרית. אך פמיניסטיות אמיתיות הדוגלות בשוויון אמיתי וצודק יסכימו עמם.

משפחה חד הורית על פי המונחון של המוסד לביטוח לאומי היא משפחה בה הורה יחיד שבחזקתו ילד אחד או יותר, שאינו נשוי ואין לו בן זוג. החוק מכליל בתוכו אשה בהליכי גירושים למעלה משנתיים, עגונה או עולה חדשה שבן זוגה לא עלה עמה לישראל. בהגדרה נכללות גם משפחות בהן לא היה אב מעולם, ונשים שהרו מהפריה מלאכותית או מאב לא ידוע.

הקלות והטבות ניתנות על פי חוק למשפחה חד-הורית, מתוך הכרה בקושי לקיים משפחה כזו יחסית למשפחה רגילה. בין היתר זוכות משפחות אלה להקלות במס הכנסה (נקודות זיכוי נוספות) ולמענקים מהמוסד לביטוח לאומי (מענק לימודים לכל ילד בתחילת כל שנת לימודים). כמו כן, מובטחים גם תשלומי הבטחת הכנסה מוגדלים למשפחות חד הוריות ואף קיימת מכסת היעדרות מוגדלת להורה בשל מחלת ילד.

אין ספק כי משפחה המתקיימת ממשכורתו של הורה אחד שהינו אלמן, רווק או נטוש אכן זקוקה לסיוע והטבות מהמדינה. ואולם במדינת ישראל, לתפארת תרבות ה"ישראבלוף", ההגדרה הנ"ל טומנת בחובה השלכות כלכליות מרחיקות לכת על תקציב המדינה, והיא לא מתייחסת באמת רק למקרים הראויים לכך. יתר על כן, החלק המכריע של המשפחות החד הוריות בישראל מורכב מאמהות גרושות, שאינן מקיימות לבדן את ילדיהן, אלא ברוב המוחלט של המקרים זוכות לתשלום חודשי נאה ביותר מאבות ילדיהן.

כמובן שבמקרים בהם הנשים אינן זוכות לתשלום מזונות ראוי לכלול גם אותן בהגדרה, אך ברוב המקרים מדובר באבות שמשלמים דמי מזונות, למרות שהם עצמם נקלעים לעתים למצוקה כלכלית קשה.

למרות שלשון החוק אינה מבחינה לכאורה בין נשים לגברים, הרי שהלכה למעשה ברוב המקרים הורים חד-הוריים הם נשים, כיוון שמשמורת הילדים לאחר הגירושים ניתנת על פי רוב להן. הן אלו שזוכות בכל הקופה לאחר הגירושים, לא רק מהבעל לשעבר אלא גם מרשויות הממסד.

למרבה הצער והתדהמה, האבות הגרושים, המשלמים דמי מזונות חודשיים לגרושותיהם לא נחשבים ל"אבות חד הוריים", ואינם זכאים לקבל את כל אותן הטבות שמקבלות גרושות.

במדינה שחרתה על דגלה את עקרון השוויון, הדבר צורם במיוחד. הדבר אף מקומם שבעתיים במקרים של משמורת משותפת להורים. גם אז ההגדרה של משפחה חד הורית אינה ניתנת לאב באופן זהה לזו שניתנת לאם, כפי שההגיון מחייב.

מעבר לפן הכספי, הרי שאין לכך גם כל הצדקה מוסרית: מאחר שהילדים הללו לא נוצרו מרוח הקודש, ולרובם יש שני הורים, זכותם הטבעית להמשיך ולזכות לשני הורים במשרה מלאה, כשהם בעלי ערך שווה.

מהיכרותי עם אבות גרושים, רובם ממשיכים לעזור ולטפל בילדים גם לאחר הגירושים גם אם הם לא במשמורתם, ממשיכים להגיע לימי הורים בבית הספר ולוקחים חלק פעיל ואכפתי בגידול הילדים.

השימוש הבזוי בהגדרה "אם חד הורית" בקרב גרושות נשמע אולי יותר "אלגנטי", "הרואי" ו"פוליטקלי קורקט" אבל הוא לא מוסרי, לא הוגן ובוודאי שאינו ראוי. הוא פוגע בראש ובראשונה באבות הגרושים, שכורעים תחת נטל תשלומי המזונות ובעקבות ההגדרה של "אם חד הורית" אינם זוכים אפילו להיקרא "הורים", למרות שהם נמצאים שם בשביל ילדיהם ויעשו הכל למענם.

ההגדרה פוגעת גם בילדים עצמם, שהמדינה בחסות החוק המעוות הזה מוחקת להם הורה אחד שאותו הם ממשיכים לאהוב בכל ליבם. במשך הזמן עלול להיווצר אצלם הרושם שאחד ההורים "שווה יותר" תרתי משמע, דבר שעלול לפגום בחשיבות הקשר עם ההורה המרוחק.

גם הנשים עצמן יוצאות נפסדות מכך, שכן הן זקוקות לחופש ולשוויון הזדמנויות אמיתי. מהגדרתן כ"חד הוריות" משתמע שהאחריות על הילדים היא שלהן בלבד, לטוב ולרע.

ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה ילדים, פעיל לקידום שיווין בהורות ושמירה על טובת הילד