מכסה כמוך הוא אוצר שלא מוצאים כל יום

תודה שהיתה לי הזכות להכיר אותך. תודה, כי בזכותך אני מכיר את עצמי הרבה יותר טוב עכשיו. תודה, כי נתת לי תקווה להאמין שיום יבוא ואמצא את עצמי עם מישהי נדירה כמוך

יחזקאל אחרפורסם: 14.05.08 , 07:23

נטלי, היה לך את הפוטנציאל לעשות אותי מאושר. יש נטייה, אני מאמין שזה משהו גלובלי ולא רק אצלי, לקבל את הדחייה כדבר שלילי, וכך באמת הרגשתי מיד אחרי שזרקת אותי: מאוכזב, מדוכא, כועס על עצמי, כועס על כל העולם, וכן, גם קצת עלייך, שלא הצלחת לראות את מה שבעיניי היה כה ברור. הייתי עצבני. ממורמר. דכאוני. אין ספק שלקחתי את זה ללב, ונפגעתי.

אבל זה היה אז, בימים הראשונים שאחרי, והנה אני היום, עדיין חי. את פשוט עוד צלקת אחת על לב שכבר ספג כמה פגיעות במהלך החיים שלו, ותראי, הוא עדיין חי ובועט.

מה שאני בעצם רוצה להגיד לך זה תודה. תודה שהיתה לי הזכות להכיר אותך. תודה, כי בזכותך אני מכיר את עצמי הרבה יותר טוב עכשיו. תודה, כי נתת לי את התקווה להאמין שיום יבוא ואני כן אמצא את עצמי עם מישהי מקסימה ונדירה כמוך, אפילו שאת לא מכירה בכך או מסרבת בתוקף להאמין שאת כזאת. לפנייך החיים שלי היו משעממים, ואת באת וטלטלת אותי ובעצם נתת לי סיבה ורצון להמשיך לחיות.

חשבת שבקרוב תפגשי את "האחד"

זה אירוני שדווקא את היא זו שגרמה להבין את זה. את, שפעם היית כל כך תמימה וחשבת שהנה בקרוב תפגשי את זה שתחיי איתו לנצח. שלסיר שלך יש רק מכסה אחד, שיוצר בהתאמה מושלמת אלייך, ומתוך מיליארדי האנשים על הפלנטה העצומה שלנו רק איתו תוכלי להיות מאושרת.

אין לך מושג עד כמה הצטערתי לשמוע שדווקא את, בנאיביות שלך, נפלת על מכסה מייצור פגום. ואין לי ספק שנפגעת, פגיעה הרבה יותר כואבת ועמוקה מהפגיעה האישית שלי שנגרמה על ידך, כי את בטהור האמונה שלך פתחת את עצמך כלפיו הרבה יותר ממה שאני מסוגל. כי את כזאת. כי את עוד צעירה. כי את, בטוטליות הרגשית שלך, מסוגלת להרגיש ברמות שאני לא יכול אפילו לדמיין. כי הלב שלך היה צמא לקשר, ולכן הסרת את כל המגננות. והמכה הגיעה כשאת לא מוכנה ופגעה בך ישירות במקום הכי רך הכי עמוק והכי כואב שרק אפשר.

ואז חזרת לתוך חיי.

האם זאת את שאמורה להיות היחידה בשבילי? האם את המכסה היחיד שמסוגל לכסות את הסיר שלי? ואם זאת לא תהיי את, האם לא תהיה מישהי אחרת שתוכל למלא את המקום שבליבי? על הדברים האלו חשבתי כשבאתי לפגוש אותך לאחר מכן. בזכותך הבנתי, שלפחות לגביי, המשפט אומר שיש יותר ממכסה אחד שיכול להתאים לסיר כלשהו. יהיו כמה שממש לא יתאימו, יהיו כמה שיתאימו בערך כזה, אולי אם נעקם אותם קצת. יהיו כאלה שיתאימו אבל ייראו קצת מצחיק, כי הם מסטים אחרים בכלל. יהיה מכסים שיתאימו אבל הם יהיו קצת יקרים מדי, או שיהיה ממש קשה למצוא אותם. אפילו האורגינל מהמפעל שמתאים בדיוק עלול לקבל מכה ולהתעוות באיזשהו שלב. אבל ככל שהרהרתי בזה יותר בדרכי אלייך נחתה עליי ההבנה שמכסה ראוי כמוך הוא ממש אוצר שלא מוצאים בקלות. שעד שמצאתי אותך, כדאי לי להתאמץ ולשמור אותך קרוב אליי. האם אכן זאת את? אני עדיין לא יודע, אבל גם עכשיו אני חייב להגיד שעוד לא מצאתי סיבה למה התשובה לכך לא תהיה חיובית.

האגו הפגוע שלי השליט את מרותו על הלב

ברגע של חולשה אמרתי לך שאולי לא אוכל להמשיך להיות איתך בקשר, שאני לא רואה בזה טעם. שהפצע שפערת בליבי לא יוכל להגליד אם אראה אותך שוב. הייתי רוצה עכשיו להגיד לך עכשיו שזה לא הייתי אני שאמר את המילים האלה. היה זה האגו הפגוע שלי שהשליט את מרותו על הלב. באותם רגעים הרגשות השליליים השתלטו על חיי.

אבל לא עוד. למילים ומחשבות יש כוח, במיוחד אם הן שליליות. אז התרכזתי במגע שפתייך ובחום גופך שהיה כה קרוב אליי עד לא מזמן, באותם רגעים שנטעת בי זרע של תקווה. החלטתי במודע לקחת רק את הטוב ולשכוח את הרע, והכרתי בכך שהאושר בר השגה. עדיף איתך, אבל יכול להיות שגם בלעדייך.

את אומרת שאת עדיין לא פנוייה רגשית. את אומרת שזה היה קרוב מדי לפרידה הכואבת ממנו, שאת עדיין פוחדת להיפגע.

האם בסוף נמצא את עצמנו ביחד? האם זאת תהיה את שתהפכי אותי למאושר, והאם זאת תהיה את שתתן לי את העונג להפוך אותה למאושרת?

כך או אחרת, לנצח תהיי בתוך ליבי.