מי מונע מאיתנו אוויר נקי?

בשנת 2005 עברה הצעת חוק "אוויר נקי לישראל" בקריאה ראשונה בכנסת. הייתה זו אחת הבשורות הסביבתיות החשובות ביותר לאזרחי המדינה. במשך שלוש שנים התקיימו עשרות דיונים ופגישות בניסיון לקדם את החוק הסבוך והמורכב, שיש לו נגיעה למשרדי ממשלה רבים. חלק ממנו - העוסק בתחבורה - אפילו פוצל מהחוק המקורי כדי לזרז את החקיקה.

כעת, אומרים הגורמים הנוגעים בדבר, אנו נמצאים בישורת האחרונה. יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ח"כ אופיר פינס (עבודה) רצה להעביר את החוק לקריאה שנייה ושלישית במושב החורף אך מחלוקות בין משרדי הממשלה השונים טירפדו את המהלך. ביום שישי הוא התחייב שהחוק יעבור "עד סוף החודש". ארגוני הסביבה חוששים שהלחץ יביא לפשרות שירוקנו את החוק מתוכן. אז האם חוק "אוויר נקי לישראל" אכן משמעותו אוויר נקי יותר לתושבי ישראל?

זיהום אוויר שונה מהדרום והצפון?

אחת הבשורות החשובות של החוק היא למשל נושא תקנות זיהום האוויר בישראל - שעד כה לא היו קיימות כלל. החוק אמור לקבוע לראשונה מהו אוויר נקי ומהו אוויר מזוהם, כחלק מהקמת מערך כולל של ניטור ואכיפה. "כיום אין במדינת ישראל תקנות מחייבות, אחידות, לאכיפת זיהום האוויר", מבהירה מנכ"ל עמותת "אדם טבע ודין" עו"ד ציפי איסר-איציק בשיחה עם ynet, "כל מחוז מתקין תקנות באזורו וכך יוצא מצב שתקני זיהום אוויר בדרום הארץ אינם זהים לתקנים בצפון, למשל. לא רק שהתקנים לא שוויונייים, הם גם מיושנים ואין שקיפות בנושא זה".

בנוסח המקורי של החוק מחוייב השר להגנת הסביבה להתקין תקני פליטה מחייבים, שיתבססו על תקני איכות האוויר האמריקאים והאירופים. בהקשר זה, מתייחס הנוסח המקורי גם למתן היתרי פליטה ממוקדים למפעלים גדולים. נושאים אלה, העומדים בלב-ליבו של החוק, עברו במהלך דיוני הוועדה מספר שינויים, ובעמותה טוענים כי כעת נותרה ההצעה עם "נוסח מעורפל" בלבד.

התעשיינים: החוק יפגע בתעשייה

חלק ניכר מפליטת המזהמים בישראל מקורה בתעשייה. בהתאחדות התעשיינים מודים כי חלק מסעיפי החוק החדש אינם קלים לעיכול מבחינתם. "החוק הזה מגיע מההיבט הסביבתי, וההיבט הכלכלי נבלע בו לחלוטין. מבחינת התעשייה זוהי חקיקה לא מידתית", אומר ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה בהתאחדות התעשיינים.

קנטור מציין אמנם כי החוק יסייע בעשיית סדר בכל הנוגע לאכיפת זיהום האוויר, אך מבהיר כי לו היה עובר ניסוחו המקורי של החוק - היו נאלצים מפעלים רבים בישראל לסגור את שעריהם. 

בין הסעיפים המרכזיים בהם מבקשים התעשיינים להכניס שינויים נמצא גם נושא אחריות המזהמים. "אנו בהחלט מוטרדים מהאחריות שהחוק מבקש להטיל", מציין קנטור, ומוסיף כי בניסוחו המקורי מאפשר החוק להאשים באופן אישי כל בעל שליטה במפעל מזהם. "זה מאפשר להאשים כל מי שמחזיק חמישה אחוזים במפעל. התוצאה תהיה שאף אחד לא ירצה להשקיע פה. זה פשוט לא מידתי".

אולם סוגיית אחריותם של המפעלים המזהמים מטרידה את ראשי התעשייה גם בהיבט נוסף - החזית הציבורית. בניסוחו המקורי תובע החוק לקיים שימוע ציבורי למפעלים גדולים המבקשים היתרי פליטה אישיים, ומחייב את המשרד להגנת הסביבה להתחשב בטענות הציבור.

הליך זה מעורר אי-נוחות בתעשייה, התובעת כי במקום שימוע יתבקש הציבור להעביר את הערותיו בכתב למשרד להגנת הסביבה. "אנחנו רואים איזו מתקפה ישנה כיום על התעשייה מצד הציבור, והשימוע יהווה במה נוחה לתקוף אותנו. זה פופוליסטי ולא ענייני", מנמק קנטור.

ומי יפקח על המכוניות? כולם, ואף אחד

אחד השינויים המרכזיים אותם אמור החוק לחולל הוא הפיכתו של המשרד להגנת הסביבה לסמכות המרכזית בכל הנוגע בטיפול בזיהום אוויר. זאת, בניגוד למצב השורר כיום במסגרתו מפוזרות סמכויות הטיפול במקורות הזיהום בידי מספר גופים.

מקור הזיהום המרכזי בארץ כיום הוא זיהום האוויר מתחבורה, אולם לפי שעה מתעקשים שני משרדי ממשלה - המשרד להגנת הסביבה ומשרד התחבורה - כי הנושא נמצא באחריותם.

לאחרונה כבר פוצלו כאמור מהחוק סעיפים הקשורים בסוגיות תחבורה - בהם הסמכות להטיל אגרות גודש בכניסה לערים, לקבוע נתיבי אגרה ולהגביל את תנועת כלי הרכב. אך פיצול זה גרם לתרעומת בקרב פעילי סביבה רבים ואנשי המשרד להגנת הסביבה, שחוששים כעת מפגיעה נוספת בסמכויותיהם.  

"אנו מחזיקים כיום באחריות על סוגיית איכות האוויר בישראל, אבל דווקא בתחום התחבורה - שהוא המשמעותי ביותר - אין לנו כלל סמכויות", מסבירה ראש אגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה, שולי נזר. לדבריה, מצב זה אינו מאפשר למשרד להגנת הסביבה לקבוע תקני פליטה לפעילותם של כלי רכב, ולמעשה מפקיע מידי המשרד את אחד מייעודיו החשובים ביותר.

ממסדרונות משרד התחבורה מתקבלת תמונת מצב הפוכה לחלוטין. "אנחנו רואים את עצמנו כ'ירוקים' לכל דבר ומשלבים את היבטי איכות הסביבה בכל החלטה משרדית", מבהיר דובר המשרד, אבנר עובדיה. "אנו שותפים מלאים ואי-אפשר לחשוד בנו שאנו מנסים לפגוע בחוק".

עובדיה מבהיר גם כי "אין הגיון רב" בריכוזו של תחום זיהום האוויר בידיו של המשרד להגנת הסביבה וכי "רק למשרד התחבורה יש את הידע המקצועי ואת היכולת לקחת בחשבון את מכלול השיקולים בכל הנוגע לתחבורה".

משרד רה"מ בעד, האוצר מציב מכשולים

"חוק אוויר נקי", בהיותו חוק מורכב ועתיר מנגנונים חדשים, צפוי להשפיע בראש ובראשונה על תפקודו של המשרד להגנת הסביבה. בשל המהפיכה שהוא עתיד לחולל, זוכה החוק לתמיכתו הרשמית של משרד ראש הממשלה, אך במשרד להגנת הסביבה מציינים כי התמיכה החשובה יותר בפועל -  זו של משרד האוצר - עדיין איננה בהישג יד.

מלאכת הפיקוח ההדוקה על זיהום האוויר בישראל, אותה יידרש המשרד לאכוף, תצריך להערכת הגורמים המקצועיים תוספת של כ-35 תקנים חדשים במשרד, אולם הדבר לא יהיה אפשרי ללא תמיכת האוצר - כלומר בלי תוספת תקציב.

"רובם המכריע של התקנים החדשים (כ-25 מתוך 35 התקנים - י.ע-ד) מיועדים לטיפול בזיהום אוויר מתעשייה. שם יתרכז מירב המאמץ", מסבירה נזר ומוסיפה: "בלי התוספת הדרושה, אנחנו רק נגרום לנזק, כי מפעלים שלא יקבלו היתרים מיוחדים - פשוט ייסגרו". נזר אף מציינת כי אם לא תאושר התוספת הדרושה, בכוונת המשרד להתנגד לחקיקתו של החוק. "לא נתמוך בחוק בלי שיינתנו בידינו המשאבים הדרושים", היא פוסקת.

כניסת החוק לתוקף עשויה לקדם גם את חברותה של ישראל בארגון ה-OECD, ולכן ב"אדם טבע ודין" וגם במשרד להגנת הסביבה מתקשים להבין את התנגדות האוצר. "את הדרג המקצועי הזוטר במשרד האוצר כבר שכנענו בחשיבות החוק", אומרת נזר, "אבל הדרג הבכיר יותר כנראה עוד לא השתכנע". ממשרד האוצר לא התקבלה תגובה.

"'אדם טבע ודין' הם אלו שהתפשרו, אולי יותר מדי"

החוק יקבע, לראשונה, את חומרתן של עבירות זיהום אוויר בהיבט הפלילי. מנגנון זה, הקיים כיום בכל החוקים הסביבתיים שכבר נחקקו, מאפשר לציבור להגיש קובלנה כנגד פעילותם של מוסדות השייכים למדינה. "למדינה יש מדיניות ברורה - היא לא תובעת את עצמה בהליכים פליליים", מסבירה איסר-איציק. "מדיניות זו פירושה שאם נפלט זיהום מבתי חולים, מתקנים ביטחוניים או מתקנים אחרים השייכים למדינה - היא לא תתבע אותם".

על-מנת להבטיח כי יהיה מי שיתבע אותם - הציבור למשל - דורשים בעמותה כי גם במסגרת החוק תיכלל אפשרות הקובלנה הפלילית. אך לטענתם משרד המשפטים מתנגד לכך בטענה כי מדובר במגנון מיושן. ממשרד המשפטים נמסר באופן רשמי כי "המשרד תומך בהצעת החוק ובימים אלה הוא מסייע למשרד להגנת הסביבה בניסוח החוק. ברגע שהחוק ינוסח, הוא יוגש לוועדה".

ולפיכך מסתמן שהפערים עדיין גדולים והמחלוקות עמוקות, ורבים מהגורמים המעורבים חוששים שאם יופעל לחץ לקדם את החוק במהירות יגושרו הפערים באופן רשלני ופזיז שיפגע במהות ובתכלית החוק. אך לא כולם מחזיקים בעמדה זו.

ח"כ פינס, ממוביליו של החוק בתקופה האחרונה, חולק על הדברים ואף תוקף את אנשי "אדם טבע ודין". "אני לא מסכים לכל הטענות הללו, ולפי דעתי גם 'אדם טבע ודין' לא מסכימים עם עצמם. אנשי העמותה היו שותפים מלאים להסכמות וגם לפשרות מאוד כואבות. למען האמת, לדעתי הם אפילו התפשרו יותר מדי".

באשר לאיסר-איציק, סבור פינס כי הדיונים סביב החוק אינם "מהותיים", וכי מדובר בעיקר על מחלוקות הנוגעות לתיאום בין משרדי הממשלה השונים. "כבר היום ישנם בחוק הישגים שאיש לא חלם עליהם. אחרי הכל, זוהי חקיקה מורכבת שמצריכה עצבים חזקים וצריך להמתין", הוא אומר. פינס התחייב בסוף השבוע, יחד עם איסר איציק ואחרים, כי החוק יעבור ככל האפשר כפי שנוסח במקור, ומהותו לא תיפגע, ומתכנן בקרוב ישיבות מרתוניות שיוקדשו לנושא. אל תעצרו את הנשימה.