בא מאהבה

את המופע הראשון שלו בישראל רצה הכוכב הצרפתי, פטריק ברואל, לקיים ב-14 במאי. לא רק מפני שזהו יום ההולדת שלו, ומה יותר בעבור יהודי חם ואוהב שכמותו, מלחגוג אותה בארץ, אלא שהפעם, נזדמנו לו שתי סיבות למסיבה. "זה משמח במיוחד כי זה יום הולדת כפול גם שלי וגם שלכם", הוא אומר בראיון בלעדי ל-ynet ומכוון לתאריך המדויק בו הכריז דוד בן גוריון על עצמאותה של ישראל.

"רציתי להיות אתכם ביום הולדתה ה-60 של ישראל ואני שמח שזה סוף סוף יקרה, גם אם בגלל שלל האירועים שקורים ביום המדויק בארץ, החלטנו לדחות את המופע בכמה ימים", הוא אומר. 

ברואל. שארם צרפתי ממיס ולב חם (צילומים: ב. בוסיי)

זה יקרה ביום שני, 26 במאי, באמפי פארק רעננה וברואל, האיש שנחשב למגה-סטאר בצרפת, מתרגש כמו ילד. "הקונצרט הזה צריך היה להיערך כבר מזמן ובכל פעם היו אילוצים שונים שגרמו לכך שזה לא קרה. זו תהיה חגיגה גדולה ומאד מרגש אותי לשיר עבורכם. ברור מאליו שזה קונצרט מיוחד בשבילי".

ברואל, שמנהל במקביל קריירות מצליחות מאד כזמר וכשחקן קולנוע, חוזר לישראל חודשים ספורים אחרי שביקר בארץ במסגרת הקרנות הבכורה של הסרט "הסוד", שביים קלוד מילר. הסרט שבו עוסק מילר לראשונה בשורשיו היהודים, מספר את סיפורו האוטוביוגרפי של הסופר והפסיכואנלטיקן הצרפתי פיליפ גרימבר לפני, בתקופת ואחרי מלחמת העולם השנייה. 

ברואל על כרזת הסרט "הסוד" של קלוד מילר

הביקור ההוא בישראל, שכלל הקרנה מיוחדת של הסרט בפני ניצולי שואה במוזיאון "יד ושם" בירושלים, היתה חוויה מטלטלת עבור ברואל. "גם אם אנחנו חושבים שאנחנו כבר יודעים הכל על השואה, ששמענו וראינו הכל, שהתמונות האלה משם שכיחות עד כדי בנאליות, זה לא כך", הוא אמר אז במסיבת העיתונאים שנערכה בתל אביב, "ישראל לא יכולה להיות מקום כמו שאר המקומות ואין מרגש מלהציג את הסרט בארץ".

"ישראל מייצגת משהו מאד רגשי עבור כל היהודים בעולם כולו, כך שברור שבשבילי, כיהודי, לשיר בארץ זה הרבה מעבר לכל דבר אחר. זה טעון ברמה הרגשית באופן כמעט פילוסופי. זה מאד חשוב לי". 

על הבמה. מתכוון להפתיע (צילום: ב. בוסיי)

ברואל בצרפת, אם תרצו, הוא שלמה ארצי שלנו. גם הוא ממלא אולמות. גם הוא נחשב בתחילת דרכו לעוד יפיוף ולאורך הזמן הצליח להוכיח כוח הישרדות. גם הוא מעורר היסטריה בקרב מעריצות. גם הוא שם בשביל להישאר. אם העיתונות הבריטית טבעה בשנות הששים את המונח "ביטלמניה", שלושה עשורים מאוחר יותר בצרפת הכתירו את ההיסטריה סביבו בשם: "ברואלמניה".

צפו להפתעות 

במופע בישראל הוא מבטיח לבצע את כל הלהיטים הגדולים וגם שיר או שניים בעברית. "אני מקווה מאד להפתיע עם אחד הזמרים הישראלים שאני הכי אוהב", הוא אומר. לחץ מתון משחרר ממנו וידוי שהמדובר בשלמה ארצי. "פניתי אליו. עשה רושם שהפנייה ריגשה אותו. אני מקווה שזה יקרה אבל מה שבטוח זה שאני מתכוון לשיר אחד מהשירים שלו. אולי הוא יעלה לבמה לסיים אותו ביחד איתי".

"אני יודע מה קורה אבל אי אפשר לומר שאני מכיר היטב. יש לי דיסקים. אני מקשיב לדויד ברוזה ומאד אוהב מה שהוא עושה. שאלתי אם הוא יהיה בארץ כשאני מופיע, אבל אמרו לי שלא. שרתי עם ליאור נרקיס ושלומי שבת בפריז מול 8,000 איש וזה היה מאד מרגש החיבור הזה".

אתה כותב את מרבית השירים שלך ומה שתמיד מעניין זו נקודת ההתחלה. איך נולדים השירים?

"גם אותי זה מעניינת השאלה מאיפה דברים נולדים. זה בא פתאום, אני לא יודע איך או מאיפה זה בא. השראה היא עניין שקשה להסביר במילים.

אתה ניגש לפסנתר והתווים פשוט מתנגנים באצבעות ופתאום המילים מגיעות, כי זה הזמן שלהן להופיע. אני לא יודע למה. אולי יש משהו יותר חזק מאתנו שמנחה אותנו, מה שחשוב זה לדעת לקרוא את הרגעים האלה כשהם באים".

"בהחלט. אני שר מתוך הסיפור האישי שלי. השורשים שלי מאד נוכחים בשירים. כמו למשל בשיר 'אלי' שכתבתי על סבא שלי, זה שיר שמאד חשוב לי ושאפשר לחוש דרכו את השורשים היהודיים שלי. יש כמובן את 'קפה תענוג' (Café De Delice) שמדבר על טוניס. אמנם נולדתי באלג'יר ולא בטוניס אבל זה שיר על צפון אפריקה שממנה היגרו לצרפת לא מעט יהודים.

"יש גם שירים שקשורים בעקיפין לביוגרפיה שלי כי הם עוסקים בנושאים שחשובים לי מאד כמו למשל "כמה חומות" (Combien Des Murs"") שנכתב אחרי נפילת החומה בברלין. זה שיר שמאד הייתי רוצה לתרגם לעברית ושזמר או זמרת ישראליים יבצעו אותו. זה מאד ישמח אותי אם זה יקרה כי יש לו רלבנטיות גדולה למקום הזה".

השיר עליו מדבר ברואל הפך ברגע להמנון נגד חומות והפרדה מלאכותית בין בני אדם באשר הם. הרלבנטיות שלו לישראל על חומת ההפרדה שבה ברורה. "כמה שריונות? כמה מסיכות? כמה קברים? כמה חומות נחבאות מאחורי כל חומה שנופלת?", הוא שואל בשיר וממשיך, "שכחתי את האירוניה בסיפור. שכחתי כמה קצר הזיכרון שלנו. כמה דמעות? כמה שנאה? כמה בושה? כמה חומות נחבאות מאחורי חומה אחת שנופלת?".

זה לא השיר היחיד של ברואל שרלבנטי לאקטואליה הישראלית. "Adieu" שנע בין מדריד לנתניה מדבר על פיגועי טרור קטלניים ועל חוסר האונים. "היא רק יצאה מהבית. קרואסון וצחוק מתגלגל. בעלה אמר לה שהיא יפה, אבל בעוד שעה היא תמות. היא לא בחרה בגורל שלה. פשוט היתה שם ברגע רע. כי היתה צריכה לעלות על הרכבת. מדריד בוכה על ילדיה", הוא שר וממשיך, "אשתו מחכה לילדה שנייה. היא נשבעה שלא יהיו לה יותר. הוא נוגע בבטנה, העיניים נוצצות. למה דווקא תחנת האוטובוס הזו? מדוע האיש הזה מכוסה בכל כך הרבה שכבות? חם בנתניה. הדם מתערבב באדמה. העולם ממשיך בשלו. אלוהים, כולנו בחשיכה. אם אינך קיים יותר לפחות תעביר את הבשורה".

"אני שואל שאלות. הרבה מאד פעמים שאלתי את עצמי 'אם אלוהים קיים למה הוא לא עושה שום דבר' או כמו שוודי אלן אמר פעם: 'אם אלוהים קיים, אני מקווה שיש לו תירוץ טוב'". 

ברואל. רוצה לשיר עם שלמה ארצי

פטריק בן גיגי נולד בשנת 1959 בעיר טלמסן לא הרחק מאוראן. הוריו התגרשו ואמו, שעבדה לפרנסתם כמורה לצרפתית בבית ספר מקומי, היגרה איתו עם סיום הכיבוש באלג'יר, לפריז. בניגוד ליוצרים צפון אפריקנים כמו אנריקו מסיאס, סאפו, או במאי הקולנוע אלכסנדר ארקדי שהשורשים שלהם נוכחים מאד ביצירותיהם, ברואל ויתר על אוריינטליזם לטובת רוק מערבי פשוט וטוב.

"זה קיים במספר שירים אבל זה לא המהות", הוא אומר, "עזבתי את אלג'יר כשהייתי בן שלוש והחיים שלי הם בצרפת.

"יש לי אהבה ללא תנאים לישראל אבל ברור שאני מרשה לעצמי לשאול שאלות כיוון שאתם דמוקרטיה אמיתית. השתתפתי בדיונים בישראל בין יהודים שלא היו שותפים לאותן הדעות וזה היה מאד מעניין. אני מאמין שאנחנו צריכים להכניס לעצמנו טוב טוב לראש שחייבת להתקיים מדינה פלסטינית לצד ישראל.

"אני מאמין שבצד השני חייבים להבין שזה לא יקרה אלא בתנאי מוחלט של ביטחון ישראל. אני מצטרף לעמדותיו של שמעון פרס אותן הציג בפריז בביקורו האחרון. אני מצטרף לעמדותיהם של הנשיא ניקולא סרקוזי וראש עירית פריז ברטראן דה לה נואה.

"נשיא הרפובליקה שלנו הוא חבר אמיתי של ישראל. הוא אמר באופן ברור לפרס: 'ישראל לא תצעד לעולם לבדה'. אני יודע שזה הכה בהלם לא מעט ישראלים לשמוע את זה מראש ממשלה צרפתי. ידענו זמנים אחרים ודעות אחרות, אבל זה נורמלי. מה שבטוח הוא שהיום גם אלה שאינם מסכימים עם סרקוזי, לא מתנגדים לזכותה של ישראל לחיות בביטחון".

• לפרטים נוספים על המופע לחץ כאן