האסימון נופל: איראן והערבים הפחדנים
"חצי ההפיכה" בלבנון, הותירה חותם עמוק במדינות ערב, שמתחילות להבין את גודל הסכנה הנשקפת מאיראן. עורך "א-שרק אל-אווסט", טארק אל-חמיד, פרסם מאמר חסר תקדים תחת הכותרת "איראן - והערבים הפחדנים": "אין לערבים ברירה, אלא להתעמת עם איראן. מי שחושש היום, ימצא את עצמו מחר כשאיראן משתרעת לאורך מדינות ערב"
בעוד השקט חוזר לרחובות ביירות, לאחר מה שהוגדר כ"הפיכת חיזבאללה" בכלי התקשורת הסעודיים, בכלי התקשורת הערביים מתחילים להכיר באיראן, כבעיה המאיימת על יציבות המשטרים באזור. מאמר מדהים בכל קנה מידה פרסם ביום שני האחרון עורך "א-שרק אל-אווסט", טארק אל-חמיד, תחת הכותרת "איראן - והערבים הפחדנים".
הוא ביקש לעורר את מדינות ערב לתגובה נגד איראן. "בתקופה שבה נוקטים בחלוקה מדינית של האזור ומדברים על מדינות מתונות ומדינות קיצוניות נראה כי שכחו מדינות אחרות הראויות לכינוי 'הערבים הפחדנים'", כתב בלי להתייפייף. "'הערבים הפחדנים' הם אלה שאומרים, בלי להשתכנע בעצמם, כי המשבר בלבנון הוא עניין פנימי וקוראים שלא להתעמת עם איראן. 'הערבים הפחדנים' אינם יודעים שהלילה שלהם עם איראן ארוך, ולא ייפסק בביירות. איראן היא הכובש האמיתי של עיראק, היא כובשת שלושה איים במפרץ הפרסי, תומכת בחמאס ודוחפת אותה ליצור משבר שיביא להתלקחות מצרים. האיראנים מסכסכים בין התימנים ומאיימים על הכוויתים והבחריינים. כל זאת באמצעות כסף, מעט סוכנים וניצול של ארגונים חיצוניים".
העיתון "א-שרק אל-אווסט" יוצא לאור בלונדון, ונמצא בבעלות משותפת של סעודיה, של משפחת אל-חרירי הלבנונית ובבעלות ציבורית.
"עולה השאלה", כותב עורך העיתון, "עד מתי יפחדו המדינות הערביות הללו. זאת, לאחר שביירות נפלה בידי האיראנים וממשלתו של סניורה, כמו גם מנהיגים לבנונים לגיטימיים נמצאים תחת מצור. כמו כן הבעיה הפלסטינית יצאה מהשליטה הערבית וזאת לאחר שחמאס הפכה למריונטה בידי האיראנים והסורים? אין לערבים ברירה אחרת אלא להתעמת עם איראן. מי שחושש לעשות זאת היום, ימצא את עצמו מחר כשאיראן משתרעת לכל אורך מדינות ערב... על מדינות ערב לעמוד מול מי שמנסה לכבוש מדינות ערביות אחרות. איראן מתערבת בעניינים הערביים... בשל כך היא מהווה סכנה לביטחון הלאומי שלנו. על הערבים הפחדנים להבין שחובתם להגן על מולדתם מפני ההתעללות האיראנית... כדי לשמור על לבנון כדי שזו תישאר מולדת לכל הלבנונים, דבר שישליך על עיראק והעולם הערבי... הפחד לבדו לא יגן עלינו ולא יספק ביטחון לערבים".
מאמרו זה של אל-חמיד עורר הדים רבים בעולם הערבי ואף זעם אישי נגדו באיראן. אולם כעבור כמה ימים, כשממשלת סניורה התקפלה מול חיזבאללה, מיהר אל-חמיד לפרסם ביום שישי מאמר נוסף ובו מאזני הרווח וההפסד שלו. תחת הכותרת "תבוסת חיזבאללה", כתב: "אם מסתכלים כיום על מה שקורה בלבנון במאזנים של מי הרוויח ומי הפסיד (מגלים) כי אז התשובה ל'מי הפסיד' בלבנון זה ללא ספק חיזבאללה ומנהיגו חסן נסראללה. נסראללה וארגונו הובסו ביום בו איבד 'המנהיג האלוהי' את האמינות שלו ברחוב הלבנוני ובפני העולם הערבי והאיסלאמי. לא חשוב כמה פעמים יישבע להם היום או מחר - הערבים, המוסלמים והלבנונים לא ישכחו לו שהוא השתמש בנשקו נגד הלבנונים וזאת לאחר שנשבע כל העת שהוא ישתמש בו רק נגד ישראל.
כך נעשה לתומכי ממשלת לבנון בביירות (צילום: רויטרס)
"חיזבאללה האיראני ומי שעומד איתו ומאחוריו, הפסידו וזאת לאחר שהוא איבד את חסינותו בעצמו ונחשף בעדתיות הנתעבת שלו. תושבי ביירות, שהיו עדים לכך, לא ישכחו זאת... חסן נסראללה הפסיד כשהצית את מרד המלחמה העדתית בין הסונים לשיעים... תושבי הפרברים לא ישכחו את קרבנותיהם והערבים, לא משנה מה יאמרו, לא ישכחו את מה שעשה חיזבאללה האיראני באזורים הסונים של ביירות. חסן נסראללה צלצל להם בפעמון האזהרה והזכיר להם את הסכנה שבארגון כמו שלו בכל מקום בעולם הערבי.
"חסן נסראללה ומפלגתו הפסידו כשהצליחו לשכנע כל אזרח בלבנון כי אין אמון בחיזבאללה או במנהיגיו... אם ממשלת סניורה טעתה, ביום בו הוציאה את שתי ההחלטות אשר גרמו לממשלה לכבוש את ביירות, כי אז זו טעות חכמה משום שהיא סיימה את האגדה המזויפת של חיזבאללה מבלי לירות ירייה אחת. נגמרה האגדה של המפקד. נגמרה האגדה של הנשק וכך גם האגדה של העצמאות. חוסלה האגדה לפיה חיזבאללה איננו ארגון עדתי".
מאזן רווח והפסד בלבנון
בקושי שלושה ימים עברו מאז הודעת הכניעה של ממשלת סניורה לתכתיבי חיזבאללה, ושעות אחדות מאז פתיחת ה"דיאלוג" בדוחא, בירת קטאר, בין הצדדים וכבר אפשר לסמן מאזני רווח והפסד בלבנון. בטווח הקרוב, אין ספק מי הצד המנצח - חיזבאללה ומאחוריו סוריה ואיראן. לאחר שבוע של עימותים חמושים שהזכירו לכל בלבנון את מראותיה הנוראים של מלחמת אזרחים, הצליח חסן נסראללה לאכוף את דרישותיו במלואן על ממשלת לבנון - לבטל את שתי ההחלטות שקיבלה - לפטר קצין בכיר בשדה התעופה של ביירות החשוד בשיתוף פעולה עימה ולא לגעת ברשת התקשורת שלה. המשמעות - מעתה יש לנסראללה זכות וטו מעשית על החלטות הממשלה. אם מעתה יתקבלו החלטות שאינן לרוחו, הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לבטלן.
העניין הוא שאחרי הפגנת כוח שכזאת כלל לא בטוח שמעתה יתקבלו החלטות שאינן לרוחו. מי ירצה לקחת את הסיכון. נסראללה זכה בינתיים במעמד בכורה במערכת הפוליטית בלבנון, מבלי לשאת בתואר רשמי של ראש ממשלה או נשיא ולשאת באחריות המשתמעת מכך. מדובר איפוא ב"הפיכה לא רשמית", או "חצי הפיכה", אך לא הפיכה מלאה שתושיב את נסראללה על כס השלטון. ואם זה מצב העניינים, כלל לא בטוח אם יש לנסראללה סיבה לחולל הפיכה שלמה. אם ממילא הוא משפיע על קבלת ההחלטות, אז מדוע לו לשאת באחריות הרשמית ולדאוג לצרכיהם של כל הלבנונים?
אולם לא רק נסראללה הרוויח השבוע נקודות רבות. גם קטאר וראש ממשלתה, חמד בן ג'אסם אל ת'אני, גזרו קופון מדיני נאה. אל ת'אני הגיע יחד עם מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא, ביום שלישי לביירות בראש משלחת של שרי החוץ הערביים. בתוך מספר שעות הם הצליחו להביא ל"הבנות" ולכניעת הממשלה. כל זאת, למרות לחץ כבד של הסעודים על ממשלת סניורה שלא להיכנע. קטאר הוכיחה שוב כי יש לה יכולת לחולל מהלכים מדיניים באזור. הדיאלוג שנפתח בדוחא, הבירה, בין הצדדים בלבנון הוא קופון נוסף שהיא גוזרת על המהלך האחרון.
מהצד השני ניתן למנות את המפסידים ובהם ממשלתו של סניורה, שעשתה צעד נוסף לעבר התהום, ובעלות בריתה באזור - מצרים, ירדן ובעיקר סעודיה המובילות את המאבק מול חיזבאללה. כל אלה צפו בעיניים כלות בניצחון חיזבאללה השבוע וספק גדול אם אמרו את המילה האחרונה בנושא זה.
אבל זה רק מאזן ביניים. בטווח הארוך כלל לא בטוח שנסראללה רשם לעצמו השבוע ניצחון חד וחלק. נסראללה הוציא את הנשק, אותו נשבע לכוון רק לעבר ישראל, והשתמש בו בתוך לבנון. מעתה, איש לא ישכח לו זאת לעולם. נסראללה גם הצליח לגבש עוד יותר את המחנה הניצב נגדו בתוך לבנון ובהם הסונים החוששים מהשיעים, הנוצרים-מארונים שנאלמו דום תחת אש הקרבות, והדרוזים שניהלו קרבות קשים בהר הלבנון מול אנשיו של נסראללה. כל אלה לא ישכחו במהרה את מה שהיה השבוע בלבנון ויחכו לשעת הכושר להגיש את החשבון.
