צו גיוס: סיפורם של הישראלים בצ'נגדו
קולות הסירנות עדיין מהדהדים ברחובות צ'נגדו, גם שבוע אחרי רעידת האדמה. למרות כל הקשיים, מספר רונן מדזיני על קהילה ישראלית חמה שעושה הכל כדי לעזור למקומיים שנותנים להם כל כך הרבה, ועל הסינים שיוצאים מגדרם לסייע, גם באמצע הכאוס
אני האחרון שהיה מאמין כי דווקא צ'נגדו המנומנמת, עיר התה והפנדות, תהיה למשך מספר ימים למוקד תשומת הלב העולמית. כמעט שבוע חלף מאז אותו יום שני בצהריים, אז עשרות מיליונים מאזרחי צ'נגדו וסצ'ואן זינקו ממקומם בתקווה למצוא מסתור בטוח, עד כמה שניתן, מרעש האדמה. ביום שאחרי הרעידה, אווירה של סוף העולם שררה בעיר. הסתערות המונית נרשמה בסופרמרקטים ובמכולות, במטרה להצטייד במים ומזון מוכן, כהכנה למחסור אפשרי.
גם עכשיו רעידות המשנה עדיין באות והולכות, ומרבית האזרחים מעדיפים שלא לישון בבתיהם. אלו שברשותם רכב מעבירים בו את הלילה, אלו שאין להם ישנים באוהלים במקומות פתוחים. עם זאת, אווירת הפאניקה שהייתה באוויר התחלפה בלאומיות, אנושיות ורצון לעזור. החניה מותרת ללא תשלום, והחנויות מוכרות מוצרים במחירי עלות. "זה מזכיר לי את האווירה בהתקפות קטיושות על קרית שמונה. אפילו על הכביש יש יותר התחשבות ואנושיות", אומר דני יעקובי, תושב העיר.
האזרחים עדיין מעדיפים שלא לשוב לבתיהם (צילום: רונן מדזיני)
קולות הסירנות עדיין מהדהדים ברחובות, אך בימים אלה מאמצי חילוץ הנפגעים מפנים את מקומם למבצע חשוב לא פחות: העברת אספקה ליישובים הנצורים, ולתושבים אשר נשארו ללא קורת גג בשטח. תחנות הרדיו והטלוויזיה קוראות למתנדבים לבוא ולעזור, והאזרחים משתפים פעולה בהמוניהם. אזרחי צ'נגדו, אשר מעולם לא חוו אירוע בקנה מידה שכזה, נרתמים לעזרה בקור רוח ובצורה מעוררת השראה.
יעל סייג, אשר נכחה בקרבת חדרי המיון שבעיר תיארה את ההיערכות הסינית לאירוע רב נפגעים: "מספר המתנדבים במקום היה כפול מהצוות הרפואי. המונים. האמבולנסים הגיעו ללא הרף אחד אחרי השני, על כל פצוע הופקד מתנדב אחד, אשר נצמד אליו לאורך כל הטיפול הרפואי. הייתה המולה, אבל דוממת. אין צעקות, אין היסטריה".
דרמה תוצרת בית
בתוך כל ההמולה, התרחשה דרמה גם בגזרה הישראלית. ברגע שהגיעו השמועות על היעדרותן של ענת בילו ומעיין סבג, נרתמה כל קהילת הישראלים של צ'נגדו למאמצי החיפושים. לא פחות משלוש משלחות חיפוש נשלחו מתוך הקהילה עצמה, כולן מתוך רצון אמיתי לעזור. אסא ויעל פתחו חפ"ק מאולתר בביתה של יעל, ולקחו אחריות על הקשר שבין משלחות המחלצים, לשגרירות, לתקשורת ולחברים הדואגים.
דורון סבג, אבא של מעיין יצר קשר עם אבי אלפרט, איש עסקים ישראלי מבייג'ין. אבי הפעיל את קשריו, וגייס את "גוליית" - סיני אמיד ובעל מימדים. גוליית, הוא אשר ארגן את רכבו ונהגו הפרטי, שהובילו לנקודת המוצא של החיפושים את יעל ניסן ואלירן - משלחת החיפוש הראשונה, אשר מצאה וחילצה את הבנות.
אלירן דובז'ינסקי, ניסן חסן וענת בילו. יום אחרי (צילום: רונן מדזיני)
כאשר נמצאו הבנות והוחזרו לצ'נגדו, הפעילו נציגי הקונסוליה הישראלית אשר הגיעו במיוחד מבייג'ין מאמצים רבים, ומתוך ההמולה הבלתי פוסקת בכניסה לחדר המיון, דאגו שהבנות יזכו לטיפול מהיר ולחדרים ברמה גבוהה. הרבה אנשים טובים לקחו חלק במאמצים: ישראלים, סינים, אנשי עסקים, סטודנטים, פליטים, נציגי קונסוליה, חוואים והורים מודאגים, ולכולם מגיעה תודה גדולה.
זה הזמן להחזיר לצ'נגדו
קהילה ישראלית קטנה וחמה מתגוררת לה בצ'נגדו. חלקם קבועים, חלקם זמניים, יש עובדים, לומדים, נשואים, רווקים, אשכנזים, בני עדות המזרח, דוברי סינית ואילמים בעל כורחם. במהלך היום כל אחד בעולמו נמצא, ועם זאת תחושה של רשת בטחון מלווה את כולם - בעת צרה, יש על מי לסמוך. בזמנים שגרתיים רגילים חברי הקהילה להיפגש בחגים, ימי הולדת וארוחות שישי, אך גם באירועים מיוחדים מתקבצים כולם יחד.
ביום שאחרי רעידת האדמה, יזם דני יעקובי תחנת איסוף תרומות, מצרכים וציוד לנפגעי רעידת האדמה. "צ'נגדו נתנה לנו כל כך הרבה, זה הזמן שלנו להחזיר לה" קרא לחברי הקהילה, אשר מיהרו לבוא ולעזור. מסעדת הבית החביבה על הישראלים שימשה כבמה, הבעלים והצוות לקחו חלק בארגון, ותחת דגלי ישראל וסין הוקמה תחנת האיסוף.
זה הזמן להחזיר לקהילה. תחנת איסוף התרומות (צילום: רונן מדזיני)
סיפור הקמת התחנה במהרה הגיע לערוץ החדשות המקומי, וסינים וזרים רבים הגיעו לתרום. רק ביומיים הראשונים נאספו מעל ל-4,000 יואן (2,000 שקל בקירוב), ששימשו לרכישת מצרכים ותרופות. כמחצית מהסכום נתרם על ידי תלמידי מכללת "רידמן" הישראליים, אשר שמחו להעניק מחווה מיוחדת לעמיתיהם הסינים, כהוקרה על עזרתם בחילוץ חברותיהן לספסל הלימודים. כאשר העבירו הישראלים את הכסף לנקודת איסוף גדולה יותר, זכו למחיאות כפיים ממושכות ממתנדבים מקומיים ומעוברי אורח.
משלחות כחול-לבן
מאז ששבו הבנות הנעדרות בשלום, מתרכזים חברי הקהילה בפינת איסוף התרומות, ועושים כמיטב יכולתם לעזור. רבים ישנם כפרים רבים שבהם עדיין קיים מחסור חמור באספקה שוטפת, והצורך במתנדבים ובכוח אדם גדול. מדי יום, כאשר מצטברים די ציוד ומצרכים, יוצאת מתחנת האיסוף משלחת סינית-ישראלית לאחת מהערים הפגועות, ומחלקת את התרומות בין הרעבים והנזקקים. במשלחת שיצאה אמש (שבת), ישבו זה לצד זה אסא מירושלים וחליל מביירות, אשר הגיע במיוחד משנגחאי כדי לעזור לנפגעים.
בשל החשש מתנאי התברואה באיזור, הצטיידו חברי המשלחת במסכות פנים ובחומרי חיטוי. אמיר ירושלמי מתאר את החוויה: "נסענו עם מים, אוכל, תרופות, בגדים ושמיכות. עמדנו בפני בעיה קשה - כולם היו צריכים את הדברים, ולא ידענו מי הכי נזקק. לבסוף בחרנו מישהו שנראה סמכותי, שעזר לנו בשמירה על הסדר ובתעדוף החלוקה".
_wa.jpg)
ערן זריהן בתור לחלוקת מים בכפר מְיֶינְדזוּ (צילום: אמיר ירושלמי)
משלחות נוספות עוברות בין מחלקות הילדים בבתי החולים המקומיים, ומחלקות את הצעצועים והממתקים בין הפצועים. עוברים בין המיטות ומאחלים "קְוָואי דְיֶאן הָאוּ" - החלמה מהירה. מחזות קשים
ניסן חסן תיאר מפגש מרגש בו נתקל במהלך החיפושים אחר הנעדרות. הוא הבחין בבחור סיני, עומד אל מול ביתו ההרוס, לא יודע מה לעשות ולאן ללכת. משהשתתף בצערו והתעניין בשלומו, ענה לו הבחור: "שִינְפוּ, שִינְפוּ" (מזל, מזל) והצביע על בנו הקטן שעמד על ידו. פה אני שוב רואה לנכון לציין שוב את טוב ליבם של הסינים. בעיצומו של משבר הם יוצאים מגדרם, פותחים את ליבם וארנקם, ועושים ככל שביכולתם על מנת לעזור לאלו שנמצאים במצוקה.
ילדה סינית תורמת מקופתה הפרטית (צילום: רונן מדזיני)
רק שלושה חודשים עברו מאז סופות השלג אשר שיתקו את סין וגבו מאות קורבנות, והנה הטבע שוב מפנה עורפו לסין. מניין ההרוגים צפוי לעלות על 50,000, למעלה מ-150,000 פצועים באורח קשה, קרוב ל-5 מיליון אזרחים נותרו ללא קורת גג. רעידת האדמה היא אסון הטבע הגדול ביותר שפקד את סין מאז רעידת האדמה בטאנגשאן בשנת 1976, בה נהרגו כ-250,000 בני אדם. צ'נגדו, אשר בין רגע הקיצה משלוות הנפש והשעמום, רק רוצה לחזור לישון.
