שתף קטע נבחר

 
צילום: ויז'ואל/פוטוס

ילד מוגבל

הצבעת המושבעים, שבחרו בנעמה, היתה מרד עלוב. אם הם באמת רצו להוכיח נקודה הם היו צריכים להצביע בפתק לבן. סמדר שילוני התעייפה בגמר "הישרדות" והתנחמה בקטע המרגש של הערב: החיבוק של ההורים של משה

מי היה מאמין. דן מנו רצה להילחם בנעם, אז הוא העיף את מרינה. נעם חשב שאסטרטגית זה נכון לתת לנעמה את החסינות, כי היא במילא לא תזכה, אז הוא שם עליה שרשרת שרשרת. והנה, האשה שלא זכתה באף חסינות או משימת פרס בזכות עצמה,זכתה הערב בפעם הראשונה – כנראה מן ההפקר – ולקחה את המיליון.

 

מי היה מאמין שחודשים של בצורת יסתיימו בהפתעה כזאת, ומי שיער שהפתעה כל כך גדולה יכולה להיות דבר כל כך לא מעניין. בסופו של דבר יש מנצחת אחת למשחק הזה – אבל מה שיותר בולט הוא שיש לה קורבן אחד גדול, קוראים לו דן מנו, ועוד קורבן קטן, שקוראים לו נעם טור. (את מרינה אני לא מחשיבה, כי היא כבר דסקסה את עצמה כל כך הרבה, שאם עוד מישהו ידבר עליה זה יגמר בהרעלת מסך. וטוב, גם כי יש לה תחת אלוהי).


הסיום הגדול. (צילומים: ירון ברנר)

 

שני הקורבנות הם קורבנות של המשחק הנבזי, הלא מוסרי ונטול הערכים ששיחקה ההפקה. תאמינו לי, אתם לא רוצים שבבתי ספר ילמדו את הערכים של ההפקה. אתם לא רוצים שהילדים שלכם יגדלו להיות כמו ההפקה. ההפקה היא לחלוטין לא ראויה, ובכלל, נכון לעכשיו ההפקה של הישרדות היא הדבר הכי מפלצתי שקיים על הפלנטה.

 

דן מנו ונעם טור הם שני מתמודדים ראויים, מי יותר מעניין מי פחות (מי אמר נעם?), שאלמלא הקביים שהעניקה להם בטובה ההפקה כבר היו עוזבים מזמן את האי. אבל ההפקה הצילה את התחת של דן כשהיא מגבה אותו מול סכנת הדחה, ואז שתלה את נעם טור באי המתים, מסדרת לו משימות פיזיות שיתאימו יפה יפה לבחור שעלה מן הים, ואז החזירה אותו לגמר כמו חדש.

 

בהצבעה הם לא התערבו

ההתערבות של ההפקה במשחק, שעלתה לרוב המושבעים בסיכויים שלהם להגיע לגמר, השאירה אותם עם הקלף היחיד שנותר להם, בעצם, והיא ההצבעה על זהות השורד הסופי. אם ההפקה היתה יכולה היא היתה מחליטה בעצמה מי יהיה השורד, או אפילו יותר טוב – נותנת לצופים להחליט, אבל המהלך הזה נכשל, וכדי לא להסתכן בהדחה ממשפחת "הישרדות" העולמית, שלא היו משתכנעים בשיחה, לילה במלון חמישה כוכבים והבטחה להפוך ליו"ר חבר המושבעים, נאלצה ההפקה לחזור לתוכנית א' – המושבעים מחליטים.

 

הנזק הגדול ביותר שנגרם למשחק הוא בעצם בהצבעה האחרונה, שהיתה יותר סוג של מרד - מרד עלוב למדי, אם תשאלו אותי. אף אחד שם לא הגיע כדי לקבוע מי לדעתם היה השורד הטוב. המושבעים הגיעו למעמד הזה מדושנים מחודשים של יחסי ציבור ומסונוורים מהררי נייר שהיום נשאו את שמם ולמחרת עטפו דגים שהם לא זכו לאכול.

 

כולם רוצים לרדת על דן, לתפוס עוד קצת שמש של פרוז'קטורים, לקבל עוד קצת קוקוס. סליחה, פוקוס. המושבעים האלה הגיעו עם כזה מטען, הם הגיעו לגמר כדי להכניס למישהו. להכניס לדן על שההפקה הצילה אותו, להכניס לנעם על שחזר נקי כל כך מאי המתים.

 

תסתכלו על עידן קפון, האיש שחי בסרט שאם אלוהים היה מרחם עליו קצת הוא היה מדליק את האורות באמצע ומפסיק את ההקרנה, ותגידו לי שהמושבעים לא הגיעו כדי להוכיח נקודה. אבל הם הוכיחו אותה בדרך הכי דלוחה – אם באמת היה שם מרד, הייתי מצפה לראות קלפים לבנים וריקים נשלפים מהכד של זוארץ. אבל המושבעים בחרו – או אולי נאלצו, מתוקף חוזה – לבחור מנצח, מה שמוביל אותנו לבעיה.


נעמה עם ההמחאה

 

הבעיה היא בברירת המחדל. לא נעם, לא דן, נשארה רק נעמה. האשה היחידה בגמר (כאילו, הו גיבז א פאק?), שגם גמגמה את דרכה אליו בחוסר חן שכזה, כזאת אנטי-גיבורה משעממת לא ראה המסך מאז ש.. בעצם מאז שגיא זוארץ נבחר להנחות את התוכנית. ראיתם את האודישנים של המתחרים. לא עצרתם רגע לשאול את עצמכם למה לא טרחו לעשות אחד כזה גם לו?

 

קטילה בגוף הפרק

לעניין הגמר עצמו – זאת לא תהיה חכמה גדולה לקטול את הגמר, בעיקר מפני שאת הפסקה הזאת יכולתי לכתוב גם בלי לצפות אפילו בדקה ממנו. אבל צפיתי, ועכשיו אני נאלצת לומר את המובן מאליו: לא צריך היה להיות נביא כדי לדעת שגמר הישרדות יהיה סוכריה דביקה שמישהו שכח בכיס האחורי של ערוץ 10, רק כדי לגלות אותה כמה חודשים מאוחר יותר, וכנראה גם מאוחר מידי. הגמר הזה היה לא יותר ממעשה של יאוש, ניסיון של הערוץ למשוך עוד קצת את הסוף.

 

היה די ברור שאף אחד לא ירחם עלינו, וששעתיים וחצי ארורות של מנטרות שחוזרות על עצמן תוך ליטוף אשכים אינטנסיבי של המפעל המפואר – נוט! –שנקרא הישרדות האיים הקריביים, ישאירו את כולנו משורבבי לשון ומתחננים לגאולה. היה ברור שהנוגעים בדבר לא יצליחו לעמוד מול פיתוי הסמסים, ובסופו של דבר יצליחו לסחוט מהצופים את השקל שלהם באמתלה עלובה שבעלובות – אם יהיה שוויון במושבעים, הקול שלכם הוא זה שיקבע. שזה במילים אחרות "בחייאת דינק, צ'לחו לנו את הכסף שלכם. מה 'כפת לכם, אנחנו רוצים אותו נורא".

 

היה ברור גם שבסופו של דבר יהפוך הערב הזה למצעד האדרה למותג עצמו – כי יש לנו עונה שניה לקדם, והפעם בבקשה לא לשלוח אנשים שכבר רשומים בסוכנות דוגמנות, כי לא בא לנו להתחלק עם עוד מישהו בקמפיינים שיבואו אחר כך. אני אומרת את כל זה כי ערוץ 10 במקרה הזה הוא כמו ילד מוגבל. אי אפשר לצפות ממנו ליותר, ולכן אי אפשר להתאכזב כשהוא לא מצליח.  

 

את הרגעים היפים סיפק, כרגיל, בחור אחד בשם משה מלצר חולון, שההורים שלנו נתנו קלוז'ר נאה לסיפור הכי מרגש של התוכנית, וגם אם בערוץ ניסו לסחוט גם אותו ובעטו לצופים בבלוטת הדמעות, עדיין אפשר היה לאתר בין ההריסות את ההתרגשות המקורית. חבל רק שבחור זהב כמו משה צריך להופיע בהישרדות כדי שאמא שלו תחזור לחבב אותו (ועוד לשמוע מאבא שלו שהוא מעריץ של דן מנו! אתם מבינים איפה הכל התחיל?) אבל אם זה המעשה הטוב היומי של ההפקה, שהעבירה לפחות מלצר חולון אחד את הכביש, ניתן לה ליהנות מהסחתיין.

 

להתראות דן מנו, חבל שילדים בסיכון לא יקבלו חצי מהכסף שאולי היית מרוויח. להתראות נעם טור, מקווה שמצאת את הבחורות שבגללן הצהרת שהגעת לתוכנית מלכתחילה. להתראות נעמה קיסרי, בקרוב הליפ גלוס.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נעמה. מאושרת
צילום: ירון ברנר
מנו. זעוף
צילום: ירון ברנר
נעם. מהורהר
צילום: ירון ברנר
לאתר ההטבות
מומלצים