ילד מוגבל

מי היה מאמין שחודשים של בצורת יסתיימו בהפתעה כזאת, ומי שיער שהפתעה כל כך גדולה יכולה להיות דבר כל כך לא מעניין. בסופו של דבר יש מנצחת אחת למשחק הזה – אבל מה שיותר בולט הוא שיש לה קורבן אחד גדול, קוראים לו דן מנו, ועוד קורבן קטן, שקוראים לו נעם טור. (את מרינה אני לא מחשיבה, כי היא כבר דסקסה את עצמה כל כך הרבה, שאם עוד מישהו ידבר עליה זה יגמר בהרעלת מסך. וטוב, גם כי יש לה תחת אלוהי).

הסיום הגדול. (צילומים: ירון ברנר)

שני הקורבנות הם קורבנות של המשחק הנבזי, הלא מוסרי ונטול הערכים ששיחקה ההפקה. תאמינו לי, אתם לא רוצים שבבתי ספר ילמדו את הערכים של ההפקה. אתם לא רוצים שהילדים שלכם יגדלו להיות כמו ההפקה. ההפקה היא לחלוטין לא ראויה, ובכלל, נכון לעכשיו ההפקה של הישרדות היא הדבר הכי מפלצתי שקיים על הפלנטה.

בהצבעה הם לא התערבו

ההתערבות של ההפקה במשחק, שעלתה לרוב המושבעים בסיכויים שלהם להגיע לגמר, השאירה אותם עם הקלף היחיד שנותר להם, בעצם, והיא ההצבעה על זהות השורד הסופי. אם ההפקה היתה יכולה היא היתה מחליטה בעצמה מי יהיה השורד, או אפילו יותר טוב – נותנת לצופים להחליט, אבל המהלך הזה נכשל, וכדי לא להסתכן בהדחה ממשפחת "הישרדות" העולמית, שלא היו משתכנעים בשיחה, לילה במלון חמישה כוכבים והבטחה להפוך ליו"ר חבר המושבעים, נאלצה ההפקה לחזור לתוכנית א' – המושבעים מחליטים.

הנזק הגדול ביותר שנגרם למשחק הוא בעצם בהצבעה האחרונה, שהיתה יותר סוג של מרד - מרד עלוב למדי, אם תשאלו אותי. אף אחד שם לא הגיע כדי לקבוע מי לדעתם היה השורד הטוב. המושבעים הגיעו למעמד הזה מדושנים מחודשים של יחסי ציבור ומסונוורים מהררי נייר שהיום נשאו את שמם ולמחרת עטפו דגים שהם לא זכו לאכול.

כולם רוצים לרדת על דן, לתפוס עוד קצת שמש של פרוז'קטורים, לקבל עוד קצת קוקוס. סליחה, פוקוס. המושבעים האלה הגיעו עם כזה מטען, הם הגיעו לגמר כדי להכניס למישהו. להכניס לדן על שההפקה הצילה אותו, להכניס לנעם על שחזר נקי כל כך מאי המתים.

תסתכלו על עידן קפון, האיש שחי בסרט שאם אלוהים היה מרחם עליו קצת הוא היה מדליק את האורות באמצע ומפסיק את ההקרנה, ותגידו לי שהמושבעים לא הגיעו כדי להוכיח נקודה. אבל הם הוכיחו אותה בדרך הכי דלוחה – אם באמת היה שם מרד, הייתי מצפה לראות קלפים לבנים וריקים נשלפים מהכד של זוארץ. אבל המושבעים בחרו – או אולי נאלצו, מתוקף חוזה – לבחור מנצח, מה שמוביל אותנו לבעיה.

קטילה בגוף הפרק

לעניין הגמר עצמו – זאת לא תהיה חכמה גדולה לקטול את הגמר, בעיקר מפני שאת הפסקה הזאת יכולתי לכתוב גם בלי לצפות אפילו בדקה ממנו. אבל צפיתי, ועכשיו אני נאלצת לומר את המובן מאליו: לא צריך היה להיות נביא כדי לדעת שגמר הישרדות יהיה סוכריה דביקה שמישהו שכח בכיס האחורי של ערוץ 10, רק כדי לגלות אותה כמה חודשים מאוחר יותר, וכנראה גם מאוחר מידי. הגמר הזה היה לא יותר ממעשה של יאוש, ניסיון של הערוץ למשוך עוד קצת את הסוף.