פחד מנחשים: תכונה נרכשת או מולדת?
עובדה ידועה היא כי בני אדם מפחדים מנחשים. האם זו תכונה מולדת שהתפתחה בתהליך אבולוציוני? מחקרים חדשים מלמדים שכן
רבים חווים פחד כאשר הם נתקלים בנחש המבצבץ משיח במהלך טיול בטבע. אכן, תגובות פחד למראה נחשים רווחות, ונחשים מדורגים במקום הראשון כמושאן של חרדות ופוביות. פחד מנחשים תועד גם בהתנהגותם של קופים. השכיחות הגבוהה של פחד מנחשים הובילה לתיאוריה לפיה בני-האדם פיתחו פרֶה-נטייה אבולוציונית לקשר בין נחשים לבין פחד. נחשים ארסיים היוו איום הישרדותי עבור רוב היונקים, ולכן יונקים (ובכלל זה בני-אדם) שלמדו להימנע מהם, הגדילו את סיכוייהם לשרוד.
תוקף אמפירי לתיאוריה זו התקבל ממחקרים בבני-אדם בוגרים, המצביעים על שכיחות גבוהה יותר של תגובות פחד (למשל, עלייה בקצב פעימות הלב) כאשר מוקרנות בפניהם תמונות של נחשים בהשוואה למצבים שבהם מוקרנות בפניהם תמונות אחרות. גם קופים לומדים מהר מאוד לפחד מנחשים לאחר שראו קוף אחר מגיב בפחד למראה נחש.
לפי אותו קו מחשבה אבולוציוני, יש להניח כי לא זאת בלבד, שאנשים למדו לפחד מנחשים (ומאיומים אחרים בסביבתם), אלא הם גם למדו לזהות אותם מבין גירויים אחרים במהירות רבה יותר שכן זיהוי מהיר מגביר את סיכויי ההישרדות. כך אכן התברר מסדרת ניסויים שבהם הציגו לאנשים גירוי בעל אופי מפחיד (למשל, תמונה של נחש) המצוי בין גירויים בעלי אופי ניטרלי (למשל, תמונות של פרחים). המשתתפים התבקשו למצוא גירוי מפחיד מבין הגירויים הניטרליים ולהפך. הממצא הרווח שהתקבל מניסויים אלה הוא, שאנשים מזהים תמונה של נחש בקרב תמונות של פרחים במהירות רבה יותר מאשר הם מזהים תמונה של פרח בקרב תמונות של נחשים.
ממצא זה התקבל בנבדקים בוגרים, אשר במהלך חייהם צברו מן הסתם ידע כלשהו אודות נחשים, וחלקם אף פגשו בהם בפועל. אם הטענה האבולוציונית שלפיה בני-אדם פיתחו יכולת לזהות גירויים מאיימים בסביבה באופן מהיר במיוחד היא נכונה, אזי אפשר לצפות שגם בני-אדם שאין להם ידע מוקדם על נחשים או התנסות עמם יזהו נחשים במהירות רבה יותר. במאמר שהתפרסם בכתב-העת Psychological Science בדקו ונסה לובו (LoBue) וג'ודי דלוץ' (DeLoache) אם גם ילדים צעירים מאוד מזהים תמונות של נחשים במהירות רבה יותר מאשר תמונות של פרחים.
בשלושת הניסויים השתתפו 120 ילדים בגילאים 3 עד 5 והוריהם. לפני הניסוי נשאלו ההורים אם הילד ראה אי פעם נחש אמיתי, והאם הוא או הם עצמם מפחדים מנחשים.
בניסוי הראשון התבקשו המשתתפים לזהות תמונה של נחש בין תמונות של פרחים ותמונה של פרח בין תמונות של נחשים. התמונות, כמובן, חלפו מול פניהם במהירות גבוהה. מניתוח התוצאות עולה כי, כפי שניתן היה לצפות לפי ממצאים של מחקרים קודמים, מבוגרים זיהו תמונה של נחש בין תמונות של פרחים במהירות רבה יותר מאשר תמונה של פרח בין תמונות של נחשים. השאלה המעניינת היא, אם דפוס זה של ביצועים קיים גם בקרב ילדים. מתברר כי התשובה לכך חיובית. כמו ההורים, ילדים היו מהירים יותר בזיהוי תמונה של נחש בקרב תמונות של פרחים.
ממצאים אלה תומכים בטענה שבני-אדם פיתחו רגישות מיוחדת לגירויים מאיימים בסביבתם. יתר על כן, התוצאות אף מצביעות על כך שלהתנסות קודמת עם נחשים אין השפעה על רגישות אליהם, שכן לילדים בני 3 עד 5 שהשתתפו בניסוי הייתה חשיפה קודמת מועטה (אם בכלל) לנחשים או למידע עליהם. מעבר לכך, לא נמצא פער במהירות הזיהוי, בין ילדים שפגשו נחשים בעבר לילדים שמעולם לא ראו נחש.
אם הטענה האבולוציונית שלפיה בני-אדם פיתחו יכולת לזהות גירויים מאיימים בסביבה היא אמנם נכונה, הרי שיכולת זו אמורה להתבטא גם בזיהוי גירוי מאיים (נחש) מקרב קשת רחבה יותר של גירויים לא-מאיימים, ולא רק פרחים. לכן בדקו אם דפוס הממצאים שהתקבל בניסוי הראשון ישוחזר גם כשאת הפרחים יחליפו חיות הדומות במאפייניהן הפיזיים לנחשים. בניסוי השני נעשה שימוש בתמונות של צפרדעים, הדומות לנחשים יותר מאשר פרחים. הניסוי נערך בקרב ילדים בני 3, תוך שמירה על מאפייני ניסוי זהים לאלה של הניסוי הראשון. ואמנם, מניתוח ממצאי הניסוי השני עולה כי ילדים, כמו מבוגרים, זיהו גירויים מאיימים (נחשים) בקרב גירויים לא-מאיימים (צפרדעים) במהירות רבה יותר מאשר גירויים לא-מאיימים (צפרדעים) בקרב גירויים מאיימים (נחשים).
לחיזוק הטענה האבולוציונית על היכולת האנושית לזהות גירויים מאיימים בסביבה, נערך הניסוי השלישי, שבו תמונות של זחלים שימשו כגירויים. זחלים דומים עוד יותר לנחשים מאשר צפרדעים, והם חולקים עמם מאפיינים פיזיים בולטים כמו צורתם הארוכה והמפותלת. מממצאי הניסוי השלישי עולה כי כמו בשני הניסויים הקודמים, ילדים זיהו גירויים מאיימים (נחשים) בקרב גירויים לא-מאיימים (הפעם זחלים) במהירות רבה יותר מאשר גירויים לא-מאיימים (זחלים) בקרב גירויים מאיימים (נחשים).
במיתולוגיות קדומות של עמים רבים נחשב הנחש לערמומי ולמסוכן. כבר בספר בראשית הוא מתואר כחיה ערמומית ומזיקה ביותר והוא מקולל לדורות (בראשית ג', ט"ו): "ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". מחקרים פסיכולוגיים הראו בעבר, כי לאנשים בוגרים יש יכולת (מולדת לטענת הגישה האבולוציונית) לזיהוי מהיר של נחשים. כעת מתברר לראשונה כי יכולת זו אכן קיימת בקרב ילדים קטנים, אשר כמעט לא נתקלו, אם נתקלו בכלל, בנחשים במהלך חייהם.
הכתבה פורסמה במקור בגיליון מאי של מגזין "גליליאו "
לפנייה לכתב/ת 
