בין הגולן ליומן

מטרת-העל שהגדיר אולמרט לאנשיו ערב חשיפת הערוץ הסורי, היא שלום עם ארבע המדינות שצבאותיהן מקיפים את ישראל: מצרים, ירדן, סוריה לבנון. בד בבד, אומר ראש הממשלה, יש להמשיך בפעילות נחרצת לקידום המשא-ומתן עם הפלסטינים. מה שאולמרט ואנשיו לא אומרים הוא שמהלך מדיני מוצלח שכזה עשוי להותיר מאחור את עדות מוריס טלנסקי, את עדות אורי מסר, ובעיקר - את מאות-אלפי הדולרים במזומן, שהוא חשוד בקבלתם לצרכים לא ברורים. במילים אחרות: שלום לחקירה שמאיימת לקצר את כהונתו.

המהלך המדיני מול סוריה, העריך אולמרט ערב נסיעת טורבוביץ' ותורג'מן לאיסטנבול, עשוי לנטרל את השפעותיה הקטלניות של איראן במזרח התיכון. דמשק תצא מציר הרשע, חיזבאללה וחמאס ינותקו מאחד ממקורות עוצמתם, סניורה יקבל חיזוק לו הוא כל-כך זקוק מול נסראללה. או אז יתפנו מצרים וישראל לטפל באיום החמאס העזתי. זה החזון המדיני של אולמרט עבור אלה שמעסיקים אותו - ליצור מדינה שכיף לחיות בה.

אם אכן יתממש החזון, הרי שאין להמעיט בהישג ההודעה אתמול: נציגי

מדינות אויבות דנים אלה עם אלה באפשרות קיום ערוץ לשלום, תשעה חודשים לאחר שהאחת ריסקה במטוסיה את החלום הגרעיני של יריבתה. שליחי המנהיגים מחליפים מסרים על שלום באיסטנבול, למרות שאחת מאשימה את יריבתה שחיסלה בכיר חיזבאללה בבירתה שלה. מדברים שלום, למרות שפעמיים בשנה האחרונה תגברו האויבות את צבאן והעלו כוננות מחשש למלחמה. אכן, אין להפריז בחשיבות האירוע, הגם שאין כאן עדיין שלום וספק אם יהיה. אבל מדברים שלום - זה ההישג המרכזי של איסטנבול.

עיתוי ההודעה, אין ספק, בעייתי מאוד. העיניים הישראליות הציניות רואות ראש ממשלה, שנחקר בחשד שקיבל מעטפות עם מזומנים, מגלה נכונות לוותר על הגולן. הרי מיד אפשר לחשוד שמדובר בספין: כעומק החקירה, עומק יוזמת אנקרה. מה קרה? מה הבהילות? למה פרסום היוזמה דווקא ביום שמותר סופית צו איסור הפרסום? האם אין כאן חזרה על פרשת ההתנתקות מעזה בעיצומן של חקירות שרון בפרשת האי היווני וסיריל קרן? האם גם הפעם תאתרג התקשורת השמאלנית את אולמרט, כדי שיוביל את ישראל לשלום מדומה שרק יחליש את מעמדה ויסכן את עצם קיומה? האם כדי לחמוק מאימת החוק, יהיה מוכן ראש הממשלה הישראלי להציב את רגלי הסורים במימי הכינרת?

מותר להתרגש קצת

השאלות קשות וצריכות להישאל. עם זאת, כעם שוחר שלום לפחות בהצהרותיו, ראוי להתרגש ולו מעט, ולו לרגע. בכל זאת, אחרי שמונה שנות קיפאון, ירושלים ודמשק מדברות שלום. ד"ר ריאד דאודי, מומחה למשפטים ויועץ לשר החוץ הסורי, ולידו ד"ר סמי א-תקי, מומחה במשרד החוץ למשפט בינלאומי, שוהים יחד במלון "קונארד" האיסטנבולי עם ד"ר יורם טורבוביץ' והיועץ המדיני תורג'מן. המתווך אחמד דאוטאורלו, פרופסור למדעי המדינה ואיש סודו של ראש ממשלת טורקיה ארדואן, מתרוצץ בין חדריהם ומחליף מסרים. עצם הסצנה, שעד שלשום נחשבה הזויה, היא סיבה להתרגשות.

לא בכל יום משתלבים האינטרסים של שתי מדינות אויב. סוריה מחפשת מוצא מציר הרשע, הכרה מערבית ורצוי של אמריקה. רוצה שירדו לה מהגב בעניין רצח חרירי. רוצה את הגולן. ישראל רוצה שלום בגבול הצפון, רוצה לנתק את סוריה מזיקתה לאיראן, רוצה יציבות בלבנון, אולי שלום גם איתה. על הדרך, אולמרט גם ישמח להוכיח לעמו שהוא לא כל-כך נורא כמו שחשבו. אינטרסים משתלבים היו מאז ומעולם הכוח המניע למהלכים מדיניים גדולים. זה הצהר שנפתח השבוע באיסטנבול. זו חולשתו וזו גדולתו.

אנשיו המחייכים של אולמרט, שהותירו לרגע את ציפי לבני והובלתה

בסקרים בצל, נדהמים מעצם העלאת הטענה שפרסום הערוץ הסורי נועד לחלצו מציפורני העדויות ויומניה של שולה זקן. הם מוכנים להישבע שמדובר במהלך שסוכם כבר לפני יותר משלושה שבועות, עוד לפני שטלנסקי, המעטפות והדולרים פרצו בסערה. כל הטוען שארדואן ואסד נרתמו לחלץ את אולמרט מחקירת הדולרים, עוסק לדבריהם בדברי הבל. חקירה וערמונית חולה לא יעצרו את אולמרט, הם אומרים, מרצונו להביא שלום עם הפלסטינים ועם ארבע המדינות שעל גבולותינו.

"אני לא מבין", התמרמר אולמרט באוזני מי מאנשיו הקרובים, עמו שוחח אתמול בצהריים על האשמות הימין. "אני עושה מהלך מדיני היסטורי חשוב - ומאשימים אותי שאני עושה ספין כדי לצאת מהחקירה. עם כל הכבוד לחקירה, יש לי מדינה לנהל".