מאקמול ועד דיקור

הטיפולים שמציעה כיום רפואת הכאב מגוונים מאוד, החל בתרופות לשיכוך כאב ברמות שונות וזריקות ממוקדות לשיכוך הכאב, דרך גרייה חשמלית וצריבה של העצב, וכלה בטיפולים הנחשבים למשלימים, כגון דיקור, כירופרקטיקה ועוד. הטיפול התרופתי מותאם על־פי העוצמה וסוג הכאב, החל במשככי כאב קלים יחסית, כגון אקמול, אופטלגין או אדקס, או תרופות נוגדות דלקת כגון איבופרופן או וולטרן, דרך תרופות אופיאדיות (תרופות דמויות מורפין) חלשות למצבים של כאב בינוני, וכלה בתרופות חזקות יותר מאותה משפחה לכאבים חמורים. בחלק מהמקרים גם משלבים בין תרופות מקבוצות שונות, כמו למשל, תרופה אופיאדית בשילוב עם תרופה נוגדת דלקת.

האם טיפול ממושך בתרופות אופיאדיות עלול לגרום להתמכרות? 

פרופ' אייזנברג: "החששות בנושא זה מוגזמים. אם הטיפול ניתן בצורה מבוקרת ומושכלת, בשילוב עם שיטות אחרות, אפשר בהחלט לשלוט בו בלי לגרום לחולה להתמכר לתרופה".

תרופות נוספות וחדשות יותר שנמצאו אף הן כמועילות בשיכוך כאב, הן כאלה המיועדות במקור לטיפול בדיכאון או בפרכוסים. לדוגמה, "סימבלטה", תרופה נוגדת דיכאון, נמצאה במחקרים כבעלת יעילות גבוהה בהפחתת כאב עצבי סוכרתי – ירידה של 50% מהכאב אצל 50% מהמטופלים.

כשהכאב ממוקד, ממליצים מומחי הכאב בחלק מהמקרים על הזרקת משכך כאבים לנקודת הכאב עצמה או לתוך המסלול העצבי המוליך את תחושת הכאב. לעתים, כשדרוש טיפול ממושך, משתילים לחולה צנתר מתחת לעור המתחבר למשאבה חיצונית שמזליפה משכך כאבים.

פתרון אחר הוא גרייה חשמלית של העצבים. קיימים מכשירים לשימוש ביתי, כמו מכשיר ה־TENS – מכשיר נייד קטן הפועל על סוללות, שאותו מחברים באמצעות אלקטרודות נצמדות אל האזור הכואב, והוא שולח זרם חשמלי חלש לפרקי זמן קצרצרים אל קצות העצבים שמתחת לעור. יש גם מכשירים מתוחכמים יותר, המאפשרים לגרות שורשי עצבים היוצאים מחוט השדרה, את חוט השדרה עצמו ואפילו את המוח, אך הם מצריכים השתלה.

"במצבים מסוימים אפשר לשקול גם שימוש בגלי רדיו לצריבת העצב האחראי לעצבוב האזור הכואב", אומר פרופ' אייזנברג. "בעבר, שיטה זו הייתה שכיחה, אך כיום אנו מעדיפים לא לגרום נזק לעצבים, ומשתמשים בה רק בלית ברירה, כשטיפולים אחרים לא עוזרים".

יש לכם שאלות נוספות? בואו לשאול בפורום "טיפול אלטרנטיבי לכאב"