הניסוי האחרון לפני הירושימה ונגסאקי
לארה"ב חסר אוראניום לפצצה שנייה, המדענים התערבו ביניהם מה תהיה עוצמת הפיצוץ והחיילים לא ידעו כיצד להסתיר את הניסויים מהאוכלוסייה המקומית. שלושת השבועות האחרונים של פרויקט "מנהטן"
ב-1945 כבר היו בידי האמריקנים שתי פצצות אטום מוכנות לשימוש. הראשונה הייתה פצצה פשוטה למדי, על בסיס אוראניום-235, ושמה "ילד קטן" (Little boy). השנייה הייתה מסובכת בהרבה ומושתת על פלוטוניום, היא נקראה "איש שמן" (Fat Man).
המדענים והמהנדסים שעבדו בפרויקט מנהטן היו מהטובים והמבריקים שממשלת ארצות הברית יכלה לגייס לעניין. רוברט אופנהיימר, אנריקו פרמי, ריצ'ארד פיינמן, אדוארד טלר ואחרים השקיעו את כל מרצם ויכולותיהם בפרויקט. הם היו בטוחים למדי שפצצת האוראניום הפשוטה תפעל כמתוכנן. אבל הם לא יכלו להבטיח לצבא שפצצת הפלוטוניום המסובכת תעשה את העבודה.
עוד ב"הידען": ביוגרפיה חדשה על דרווין
הבעיה הייתה שלאוראניום-235 היה חיסרון משמעותי: היה קשה מאוד לייצר אותו בטכנולוגיה שהייתה זמינה באותה עת. המשמעות הייתה שלאמריקאים היה מספיק אוראניום לפצצה אחת בלבד ולכן הצבא רצה להיות בטוח, בכל מאת האחוזים, שבידיו פצצה אטומית נוספת למקרה שהמלחמה לא תסתיים אחרי הטלת הפצצה הראשונה. הפצצה הנוספת הזו הייתה חייבת להיות פצצת הפלוטוניום ומכאן הכורח לדעת בוודאות שהיא אכן עובדת. פלוטוניום הוא תוצר לוואי טבעי של תהליך שהתרחש בתוך כורים אטומיים מסוימים, ולכן היו כמויות גדולות יותר ממנו. הרבה פלוטוניום פירושו שהמדענים יכלו להרשות לעצמם לבצע ניסוי מקדים של פצצת הפלוטוניום.
אבל איך מנסים פצצה אטומית? לאיש לא היה מושג איך פיצוץ אטומי מתנהג. היו המון ניחושים, אבל אף אחד לא ידע בוודאות. המדענים התווכחו ביניהם לגבי עוצמת הפיצוץ החזויה: היו מדענים שהעריכו שהפיצוץ יהיה שווה ערך לחמישה קילוטון (חמשת אלפים טונות) של חומר נפץ תקני מסוג TNT. אחרים חשבו שהעוצמה תהיה בסביבות העשרת אלפים קילוטון. המדענים הפסימיים יותר שיערו שיש סיכוי שתגובת השרשרת תצא משליטה ותגרום למולקולות של האוויר לעבור ביקוע גרעיני ואז כל מדינת ניו מקסיקו, או אפילו העולם כולו, יושמד בפיצוץ.
עוד ב"הידען": מח של קופים הפעיל זרוע רובוטית
היו גם כאלה שהאמינו ששום דבר לא יקרה ושהפצצה כלל לא תעבוד. למקרה כזה הכין הצבא מיכל ענק, מאתיים וארבעים טון משקלו, שלתוכו יאספו השאריות של החומר הגרעיני שלא עבר ביקוע: למיכל הזה ניתן השם "ג'מבו".
השם שניתן לניסוי היה "טריניטי", והפצצה כונתה "גאדג'ט". לפני שפוצצו את הגאדג'ט צריך היה לוודא שמכשירי המדידה פועלים כשורה, ולכן ערכו המדענים מיני-פיצוץ מקדים: מאה ושמונה טונות של TNT, שפוצצו לא הרחק מנקודת הניסוי המתוכננת של טריניטי. הפיצוץ ה"זעיר" הזה היה הפיצוץ המבוקר הגדול ביותר בהיסטוריה, עד לטריניטי עצמו.
ה-16 ביולי הגיע והטכנאים העלו את הגאדג'ט על מגדל גבוה בלב המדבר. המדענים והגנרלים ירדו לבונקרים מיוחדים והמתינו לספירה לאחור. המתח היה עצום. מזג האוויר היה סגרירי והיה חשש שמא הגשם והרוח יגבירו את סכנת הנשורת הגרעינית, או שפגיעת ברק טועה במגדל הגבוה תפעיל את הפצצה לפני הזמן.
בשעה חמש ושלושים לפנות בוקר, נלחץ הכפתור וגאדג'ט התפוצץ בעוצמה של קצת יותר מעשרים אלף טונות של TNT. הזעזוע באדמה הורגש למעלה ממאתיים קילומטרים מהמקום, והפטרייה האטומית שכל כך מוכרת לנו היום, היתמרה לגובה של כשניים עשר קילומטרים. במקום שבו עמד המגדל של גאדג'ט נותר רק מכתש ברוחב של כשלוש מאות מטרים ובעומק של שלושה מטרים והחול שבמכתש הותך לזכוכית ירקרקה ורדיואקטיבית, שזכתה לשם "טריניטייט".
הצבא ניסה, כצפוי, לשמור את עובדת הפיצוץ בשקט. זה לא היה פשוט כי את הפיצוץ שמעו בחמש מדינות מסביב לניו מקסיקו או כפי שציין אחד החיילים- "למה שלא תיתנו לנו משימה יותר קלה, למשל להחביא את נהר המיסיסיפי?". הגרסא הרשמית לאירוע הייתה שמחסן תחמושת גדול התפוצץ בלב המידבר, ללא נפגעים.
עוד ב"הידען": סוף העולם לא יגיע ב-2012
התחושות הראשונית של הצופים באירוע היו התעלות ואושר על מאמץ אדיר של שנים שהסתיים בהצלחה מסחררת. כוסות ויסקי עברו מיד ליד, אנשים לחצו ידיים. הפיזיקאי איזידור ראבי גבה עשרים דולר מעמיתיו אחרי שזכה בהתערבות על עוצמת הפיצוץ הצפויה.
אבל אחרי שהאופוריה הראשונית חלפה, החלה המשמעות האמיתית של מה שארע בטריניטי לחלחל ללבם של האנשים. כמו פרומתאוס שנענש על ידי זאוס אחרי שגנב את האש מהאולימפוס עבור בני האדם, הבינו כולם שהעולם כבר לא יהיה אותו הדבר אחרי שהשד האטומי יצא מהבקבוק. רוברט אופנהיימר כתב בזיכרונותיו שרגע הפיצוץ הציף במוחו משפט מתוך ספר הינדי קדוש: "הנה הפכתי למוות, הייתי למחריב העולמות." שלושה שבועות לאחר מכן הגיע המוות אל העיר הירושימה שביפן ולקח עימו כשמונים אלף איש. מחריב העולמות לקח עוד כארבעים אלף, שלושה ימים לאחר מכן, בנאגאסאקי.
מאמר זה לקוח מתוך תסריט התוכנית "עושים היסטוריה !", פודקאסט דו שבועי אודות ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה.
לפנייה לכתב/ת 
