הפרטה וציונות - הולכות ביחד?

תפירה כבר לא מתאימה למשק / תני גולדשטיין

מי שעבדו כמעט 20 שנה במפעל הטקסטיל "סלטק" בקריית שמונה, עסקו עד לאחרונה בייצור פרטי לבוש למשטרת ישראל. אבל המשטרה החליטה להעדיף במכרזים לייצור המדים חברות המייבאות אותם מסין. השבוע יצאו העובדים לירושלים, להפגנה מול המשרד לביטחון פנים, במחאה על העברת ייצור המדים מזרחה. "גונבים לנו את הפרנסה ולוקחים אותה לסין", אמרו בכאב.

זעקת העובדים נוגעת ללב. רובם אנשים מבוגרים שאם יפוטרו יתקשו מאוד אם בכלל למצוא עבודה חדשה. חלקם הגדול עולים חדשים. צודקים המפגינים גם באמרם שפיטוריהם יהפכו אותם לנטל על קופת המדינה, שתצטרך לשלם להם דמי אבטלה והבטחת הכנסה. יש גם משהו צורם ברעיון שדווקא המדינה תרכוש תוצרת חוץ ודווקא המדים – שכמו דגלים, יש להם משמעות סמלית-לאומית – ייוצרו בחוץ לארץ. 

אבל הטיעונים הללו אינם סיבה טובה מספיק בשביל לכפות על המשטרה לקנות מדים כחול-לבן. המתפרות המעטות שנשארו בישראל עלולות להיסגר גם אם המשטרה תרכוש מהן. תפירת טקסטיל היא משלח יד שאינו מתאים עוד למשק הישראלי. מרבית המפעלים בישראל יכולים להתמודד בקלות בתחרות עם כוח העבודה הזול של העולם השני והשלישי, כיוון שיש כאן הרבה ממה שאין שם: טכנולוגיה מתקדמת, שימוש בפטנטים חדשניים, תקנים מחמירים וניצול נבון של יתרונות העובד הישראלי, שהוא אינטליגנטי, משכיל, אמין ויצירתי יותר מעמיתיו ובסין ובמרבית העולם.

מתפרות הטקסטיל, לעומת זאת, אינן מנצלות את היתרונות הללו, ולכן אינן עומדות באתגרי הגלובליזציה. רובן מפסידות, למרות ההטבות והמענקים הנדיבים שהמדינה מעבירה להם, שרובם זורמים לכיסי היזמים והמנהלים. אם המדינה תרכוש מהן מדים רק כדי לספק עבודה, היא תימצא משלמת קצבה סמויה לא רק לעובדים, אלא גם למעסיקיהם העשירים. אם המדינה הייתה דואגת לעובדים, היא הייתה מספקת להם הכשרה מקצועית חדשה, ולעזאזל המפעל ובעליו.

יש גם שיקול נוסף, לא פחות חשוב. משטרת ישראל היא משטרה דלה ומוזנחת. לפי נתוני המשרד לביטחון פנים, יש בישראל רק כ-19 אלף שוטרים, שהם כ-2.5 שוטרים על כל אלף תושבים, לעומת ארבעה שוטרים לנפש בארצות הברית ובין 3.5 לחמישה שוטרים לנפש באירופה. חלק גדול מהשוטרים הזוטרים מקבלים שכר מביש, וכמה מאות מהם מועסקים באמצעות חברות כוח אדם. גם הציוד המשטרתי מיושן. התוצאה ידועה: הפשיעה משתוללת, השוטרים אינם נוכחים ברחובות ומתקשים להגיע לאירועים, וכל גוף שידו משגת שוכר לו מאבטחים פרטיים (בשכר רעב).

לאחרונה אישרה ועדת הפנים של הכנסת חוק שיחייב את הממשלה להגדיל את מספר השוטרים ל-3.5 שוטרים לאלף נפש תוך שבע שנים. אז היא אישרה. כיום יש למשטרה תקן להעסיק 20 אלף שוטרים, אבל היא מעסיקה פחות, בגלל שמשרד האוצר אינו מספק לה די תקציב כדי לאייש 700 תקנים קיימים. איך אמר ח"כ שי חרמש בדיון שבו אושרה ההצעה? "זה לא משנה מה נחליט, בסוף יבוא פקיד באוצר ויעשה אחרת". ומצדם של הפקידים, אפשר היה לסגור את כל המשטרה ולהחליפה בחברות שמירה. "עובדי מדינה זה רעיון מטופש מהיסוד. עדיף היה שהמדינה לא תעסיק אף אחד", אמר לי פעם בכיר באוצר בשיחה פרטית.

מול פקידים כאלה, המשטרה צריכה להוכיח את יעילותה על כל צעד ושעל. אם היא רוצה שאי-פעם יגדילו את כוח האדם שלה, או, לפחות, שלא יקטינו אותו, אסור לה לבזבז שקל על מטרות שנויות במחלוקת. ודאי שאין זה מתפקידה לבזבז כסף על הזמנת מדים יקרים מישראל במקום מדים זולים מסין.

תעסוקת השוטרים אינה עומדת מול תעסוקת התופרות ביחס של אחד לאחד. גם אם המשטרה תמשיך לשלוח את ההזמנות לסין, לא בטוח שהמתפרות ייסגרו, וממש לא בטוח שהמשטרה תשתמש בכסף שתחסוך לגיוס שוטרים או להגדלת שכרם. אבל בטווח הארוך, שגשוגן של המתפרות טוב לתעסוקת התופרות, וחוסנה של המשטרה טוב לתעסוקת השוטרים. המשטרה היא מעסיק גדול יותר ממפעלי הטקסטיל, שמציע לעובדים, ובעיקר לעובדים הצעירים, מגוון תפקידים גדול ועשיר יותר ואופק בהיר יותר.

בראייה קרה ומפוכחת, מוטב שעובד הטקסטיל המבוגר, המוחלש, המנוצל והעייף יקבל פיצויים הגונים וילך הביתה, וילדיו יוכלו לפרנס את עצמם בכבוד – למשל במשטרה. וגם לספק פרנסה לעובדים העניים בסין זה ממש, אבל ממש לא פשע. 

תני גולדשטיין, עורך ערוץ הכלכלה ב-ynet

מדינה היא לא עסק / צביקה ליברמן

החלטתה של משטרת ישראל להעביר את ייצור מוצרי הטקסטיל שהיא נדרשת להם לסין, היא עוול משווע.

לתפיסתי, המשרד לביטחון פנים מייצג את הריבון, ואילו הפועלים והמתפרות בהן הם עובדים, הם הנתינים. איך הריבון דואג לנתיניו? הוא נוטל מהם את עבודתם? הריבון צריך לדאוג להם. ואם ייטול מהם את פרנסתם, ייאלץ לשלם להם דמי אבטלה.

עובדי המתפרות לא ילכו מחר לעבוד בהיי-טק או בייצור מתכת. אלו אנשים שמיומנים בייצור הטקסטיל, ואין להם אופציה תעסוקתית אחרת. אלה נשים דרוזיות שלא יוצאות לעבודה מחוץ לכפר, אלו עולים חדשים שעובדים במתפרות בפריפריה הרחוקה, אלו פועלים קשי יום בקריית שמונה. כולם מכירים את המתפרה במצפה רמון, לאו דווקא כי היא הרבה יותר טובה מהמתפרות בסין, אלא כיוון שמדינת ישראל חושבת שאין בדרום מקורות פרנסה וצריך לסייע בכך. לכן נותנים להם לתפור מדים של צה"ל למרות שהעלויות שם גבוהות יותר. כך צריך לעשות גם בנושא מדי השוטרים.

עד לפני כשלוש שנים ייצרו בארץ את כל מדי השוטרים. אך אז החליטו על הפרטה, מין אופנה כזו שבאה כדי להוזיל עלויות. למה לייצר בארץ? זה מכביד, זה מצריך לוגיסטיקה. המשטרה ערכה מכרז בו זכתה חברה שמנפקת את מדי השוטרים תמורת שוברים. אותה חברה בחרה לייצר את המוצרים בסין כמובן. אבל מדים הם לא רק חולצה ומכנסיים שכל אחד יכול לייצר. יש להם מידות ודרישות איכות ספציפיות, נדרשת לכך מומחיות ומיומנות.

מדי השוטרים המיוצרים בסין היו באיכות ירודה ובמידות לא תקניות, התפרים התגלו כלא ראויים, הרוכסנים החלידו והמשטרה נאלצה לשלוח את המדים לתיקונים במתפרות בארץ. כך שבעצם המשטרה שילמה פעמיים, גם ליצרן וגם למי שתיקן את עבודתו. בנוסף, נאלצה המדינה לשלם דמי אבטלה למי שהפסיקו לייצר את המדים בארץ.

אך במקום לשלם דמי אבטלה, מן הראוי לספק עבודה. ייצור המדים בארץ יספק פרנסה לעוד 300 משפחות. אולי לא מדובר בהמוני אנשים, אבל מדובר בכל זאת במאות בתי אב. לשיטתה, המשטרה חוסכת כשמונה מיליון שקל בשנה. זה המחיר של עבודה עברית. תשקיף כלכלי שערכנו עם משרד רואי חשבון לגבי העלויות שנגזרות מסגירת המפעלים, מהטיפול במובטלים הללו ומשאר ההיבטים, לא רק את אלו של מחיר המדים, הוכיח חד משמעית שלמדינה יש רווח כלכלי אם תעדיף לייצר את המדים בארץ.

לצערי, המשרד לביטחון פנים לא רואה את התמונה בראייה רחבה, אלא מסתכל בפרספקטיבה צרה מאוד על עצמו. אנשיו שולחים אותנו למשרד האוצר כדי ששם יתקצבו אותו כנדרש.

אנו מקדמים בימים אלה הצעת חוק בכנסת, באמצעותה של ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כים נוספים , שתחייב את כוחות הביטחון לרכוש מוצרי הטקסטיל ממדינת ישראל. לא אנחנו המצאנו את הגלגל - חוק כזה כבר קיים בארה"ב, שם מחוייבים הכוחות לרכוש טקסטיל על מוצריו מתוצרת אמריקנית בלבד. מתברר שגם הפנטגון קונה תחתונים רק מתוצרת אמריקנית לחייליו המשרתים בעיראק, ולא דרך יבואן. אסור לו על פי חוק לקנות סחורה מארץ אחרת.

אמנם תעשיות שלמות עוברות למזרח, אבל המדינה לא עוברת לשם. אם הייתי מעוניין למכור חולצות ומכנסיים רגילים, ייתכן שהייתי מקבל את תכתיבי השוק הללו. אבל מדינה היא לא פירמה או עסק פרטי. עליה לספק לנתיניה תשובות. ובעניין התעסוקה, עניי עירך קודמים.

צביקה ליברמן, מנהל איגוד תעשיות הטקסטיל