השוטר שנרצח בידי קונטאר - דילמת האח
סמיר קונטאר וחולייתו רצחו לפני 29 שנה בנהריה את בני משפחת הרן ואת השוטר אליהו שחר. על רקע הידיעות על שחרורו הצפוי של הרוצח מלבנון, אמר אחיו של אליהו ז"ל ל-ynet: "הרוצח הזה לקח לי את החיים וריסק את גולגולתה של ילדה קטנה בדם קר, ומצד שני אני רוצה את החיילים בבית"
רגשות מעורבים: חיים שחר, אחיו של השוטר אליהו שחר ז"ל, שנרצח יחד עם שלושת בני משפחת הרן בנהריה - בפיגוע שביצעו סמיר קונטאר ושלושה מחבלים נוספים, מתקשה להתמודד עם הידיעות על דבר השחרור של האיש שרצח את אחיו. "סמיר קונטאר הרס לי את החיים, איבדתי את אחי, את שני הוריי וכעת הוא עשוי לצאת לחופשי. אני רוצה שהחיילים השבויים יחזרו הביתה, אבל גם רוצה שהרוצח יינמק בכלא", הוא אמר היום (ג') ל-ynet.
רונן שחר, אח אחר של השוטר שנרצח, אמר ל"ידיעות אחרונות" כי אם ישוחרר הרוצח קונטאר - הוא לא יתייצב לשירות מילואים. "יש גבול למחר שיש לשלם. לא אתייצב יותר למילואים ולא אתרום בשום דרך למדינה שאין בה היגיון", אמר.
בלילה שבין ה-22 ל-23 באפריל 1979 נחתה בחוף נהריה חוליה של ארבעה מחבלים שהגיעו מלבנון (לדיווח ההיסטורי ב"ידיעות אחרונות", לחצו כאן). הם הקיפו את הווילה של אמנון סלע, על קו המים,
ולחצו על מכשיר האינטרקום. סלע ורעייתו הבחינו בדמויות חשודות שנושאות על גבם תרמילים והניחו שמדובר בפורצים. מהר מאוד הגיעו למקום כוחות משטרה.
אליהו שחר, שוטר בן 25, שהיה מפקד המשמרת באותה השעה, היה הראשון שהגיע למקום. הוא קיווה ללכוד את הפורצים על חם, אך כשיצא מהמכונית פילח כדור רובה את צווארו. "הוא התרומם וקיבל כדור בגרון, במשך ארבע שעות הוא שכב במקום ודימם, עד שמת מפצעיו", סיפר האח. משם המשיכה חוליית המחבלים, בהנהגתו של קונטאר, אל בית משפחת הרן - שם רצחה את אב המשפחה, דני הרן, ובנותיו עינת בת הארבע ויעל בת השנתיים.
אליהו שחר הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים, וכן זוג הורים, רחל ואנדרי. העצב והחלל הגדול שהותיר אחריו היה קשה מנשוא, וזמן קצר לאחר הרצח, גבה מחיר נוסף ממשפחת שחר. "מאז שאחי נהרג, אמא היתה הולכת מדי יום אל בית העלמין וישנה ליד קברו", מספר חיים. "אחרי שמונה חודשים, היא מתה מצער, בגיל 44. אבא הפך אלכוהוליסט, ישב בבית ושתה ללא הפסקה. אחרי ארבע שנים הוא נפטר, בגיל 51, בגלל האלכוהול".
"הוא היה מסתכל עלי ומחייך"
מאז מלווה הטרגדיה את בני המשפחה בכל מקום שרק הלכו. הגורל האכזר, אף זימן מפגש מצמרר בין חיים שחר לבין סמיר קונטאר, רוצח אחיו, בכלא באר שבע. חיים היה נהג אספקה - ובמסגרת תפקידו הוא הביא מזון לכלא. שנה לאחר הרצח, הועבר קונטאר לכלא באר שבע וקיבל עבודה במטבח. המפגש בין השניים, היה בלתי נמנע.
"בפעם הראשונה שראיתי אותו שם לא האמנתי למראה עיני. רציתי להרוג אותו וזה היה בלתי נסבל", מספר חיים. "ביקשתי שוב ושוב שיוציאו אותו משם כי אני לא מסוגל לפגוש בו, אבל הוא נשאר שם. הוא ידע היטב מי אני וזכר אותי מהמשפט שלו. בכל פעם שהוא ראה אותי במטבח, היה מתסכל עלי ומחייך".
המפגש הבלתי אפשרי בין הרוצח לקורבן, לא הותיר לחיים שחר ברירה אחרת אלא לעזוב. "היו לי כל הזמן מחשבות איך אני פוגע בו, מה עלי לעשות. יום אחד עליתי להנהלה והודעתי שאני מתפטר כי אני לא מסוגל יותר, זה פשוט הרג אותי. התקופה ההיא עברה עלי כמו גיהינום, והרגשתי הקלה, כאילו ירדה לי אבן גדולה מהלב".
מהטרגדיה הגדולה התקשו ארבעת האחים למשפחת שחר להתאושש ולהמשיך בחייהם. "כמעט ולא דיברנו על זה, מלבד באזכרות. שמרנו את הכול בלב כי זה כאב מאוד", מספר חיים, כשהוא ממרר בבכי. "אני החלטתי לא להביא עוד ילדים לעולם כי חשבתי לעצמי - לאיזה עולם אני אביא אותם?"
"הלב אומר - שיירקב בכלא"
בכל פעם, הוא מספר, כשעולה סוגיית שחרורו של רוצח אחיו, סמיר קונטאר לדיון ציבורי, ליבו נקרע מכאב. הדילמה - האם לשחררו ובכך להחזיר הביתה חיילים חטופים, לא נותנת מנוח. "אני לא יודע מה לחשוב וקשה לי להחליט. הרוצח הזה לקח לי את החיים, וריסק את גולגולתה של ילדה קטנה בדם קר, ומצד שני אני רוצה את החיילים בבית".
"אני יודע", הוא אומר, "שהדבר הכי נכון לעשות זה להחזיר את החיילים בכל מחיר, אבל הלב אומר - שיירקב בכלא.
למרות שאני יודע שהתנאים שלו בכלא יותר טובים מהתנאים שלו בבית. אני מכיר היטב את התנאים בכלא - יש לו אוכל טוב יותר והצלב האדום דואג לו".
"אליהו, אחי הקטן, היה בחור מלא חיים", הוא מספר כשדמעות חונקות את גרונו. "אני נזכר בילדותנו ומיד בוכה. הוא לא היה אמור להיות שם, בנהריה. הוא היה אמור לבלות אצלי את השבת, אבל אחד השוטרים ביקש להחליף עמו, והוא לקח את המשמרת, ונהרג".
לפנייה לכתב/ת 
