תנו לספר לנצח
חבל וכואב שתרבות הספר מתחלפת בתרבות של מעטפות ושלמונים, סוויטות ומחלקות ראשונות, עטים יוקרתיים וסיגרים משובחים. שבמקום תרבות של ספר נולד נגררנו לתרבות של כוכב נולד, צהובונות ומלחמות רייטינג. בפרוס שבוע הספר אבי רט מזכיר: הרבה לפני שהיינו למעצמת היי-טק, היינו עם הספר
יש משהו מרגש בשבוע הספר. מראה הדוכנים עמוסי הספרים בכיכרות הערים, המשפחות המשוטטות בין הדוכנים, והילדים הקטנים המעלעלים בספרים, מרגש כל פעם מחדש.
בשנים האחרונות, כמויות ועוצמות הטכנולוגיות השונות הן מדהימות. המחשבים,האינטרנט, מכשירי כף היד וכל אותם מכשירים המשמיעים מוזיקה, מראים סרטים, ושאר דברים - מציפים את השוק העולמי.
עם תחילת כניסתה של כל הטכנולוגיה הזו לחיינו - היו כאלה שמיהרו להספיד את הספר. אמרו שעבר זמנו. וכי מה כוחם של הדפים מול כוחם של התמונות, הצלילים, הצילצולים והאתרים? וכי איזה עניין יגלה ילד או מבוגר בספר עמוס המילים והשורות, כאשר העולם מציע לו משהו הרבה יותר ידידותי, קופצני, צבעוני קליט וזמין?
ספרות דתית
דתי. אבל מי סופר?
שהרה בלאו
יוכי ברנדס, יהודית רותם, הרב חיים סבתו, יעל משאלי, נעמי רגן, דב אלבוים. אי אפשר להתעלם מגל הסופרים הדתיים או הדתל"שים, שמתקבלים בברכה בהוצאות הספרים. לכבוד שבוע הספר הקודם, שהרה בלאו שיתפה את ynet בייסורי הכתיבה של הסופר הדתי, ומגלה את מי הכי כדאי לגייס ליחסי ציבור
רבים ספדו לספר ולמילה הכתובה. אמרו שאיבדה מכוחה וזוהרה. רבים הנידו ראש ואמרו שהספר יהפוך להיות נחלת העבר, כמו איזה פטיפון ישן שלא עמד בתחרות מול שכלולי הטכנולוגיה המודרנית.
וראה זה פלא. היום, בחלוף מספר שנים לא מעטות מאז כניסתה של הטכנולוגיה המודרנית על צורותיה השונות לחיינו - לא רק שמספר הספרים והקוראים לא ירד, אלא ההיפך - כמות הכותרים החדשים היוצאים לשוק מדי שנה רק הולכת וגדלה.
די לקיטור
אפשר לקטר על הנוער ועל הדור, על הרדידות ועל האלימות, על הבורות ועל הבערות. בהחלט יש הרבה מה לעשות,לשפר ולתקן. ועם כל זאת - אי אפשר שלא לראות גם את חצי הכוס המלאה. את העיניים הבורקות של הילדים ושל המבוגרים מול הספר. את הילדים הממלאים את הספריות ומחליפים ספרים בקצב מדהים. את המבוגרים עם ערימות הספרים ליד המיטה, את עם הספר במיטבו.זכיתי בשלוש השנים האחרונות לכתוב שלושה ספרים לנוער. מאז הוצאת הספרים לאור, אני מוזמן למפגשים עם נוער ועם קוראים בבתי ספר, מרכזים קהילתיים וכד'. יוצא לי לפגוש ילדים ונוער מקרית אתא ועד קרית ארבע, מבית אל ועד בית שמש. במספר בתי ספר אף המחיזו את הספרים ועשו מהם הצגה לסוף שנה.
אני יושב מול הילדים הללו, קוראי הספרים, ונדהם מהידע, מתרבות הקריאה, מהשאלות הנבונות, מהסקרנות, מהברק בעיניים, ומהחלום של רבים מהם ומהן להיות סופרים כשיהיו גדולים. זה מרגש כל פעם מחדש לראות את כוחה של המילה הכתובה, ואת היכולת לחדור לעולמו של הקורא דרך הספר והסיפור, ולהיות שותף לחווית הקריאה והדמיון שלו.
הרבה הרבה לפני שהיינו למעצמת היי-טק, היינו עם הספר. לפני אלפי שנים, כשהעולם עוד חיפש את עצמו ואת תרבותו וזהותו, אנחנו כבר ישבנו בבתי המדרשות, קוראים, משננים, לומדים, מקשים ומתרצים. המילה הכתובה הייתה אצלנו קודש. תילי תילים של הלכות וסברות נתלו על המילה הכתובה. כשהעולם בחוץ סער, כשגירושים ופוגרומים היו מנת חלקנו מצאנו מפלט בין דפי הספר.
עולם ההלכה, המדרש, הפרשנות, ההגות, השירה, וכל הנגזר מזה - היה מצוי אצלנו בין הדפים המצהיבים של ספרי הנצח שלנו.
עוד הרבה הרבה לפני המחשבים ומעבדי התמלילים, גוגל ושאר מנועי החיפוש, הבאנו לעולם ספרות מונומנטאלית- מהתלמוד ועד המדרשים, מפירושיו של רש"י עד ספריו וסדרותיו של הרמב"ם, משירתו של ריה"ל עד השולחן ערוך, מהמשניות עד ספרות השו"ת. את כל אוצר התרבות ההגות והספרות הזו העברנו מדור לדור דרך המילה הכתובה ודרך הספר.
פעמים ויהודי נותר ללא רכושו, אך לעולם לא תמצא יהודי ללא ספריו. אליהם ברח מהמולת היום יום, בהם מצא את בסיסי זהותו, מהם שאב תעצומות רוח וגוף למאבקי חייו.
חבל וכואב שתרבות הספר מתחלפת בתרבות של מעטפות ושלמונים, סוויטות ומחלקות ראשונות, עטים יוקרתיים וסיגרים משובחים. שבמקום תרבות של ספר נולד נגררנו לתרבות של כוכב נולד, שבמקום תרבות של עומק ודמיון ,יצירה והגות - הכנסנו עצמנו למרחבים של צהובונות ושל מלחמות רייטינג.
ועם כל זה - ולמרות כל זה - הספר ינצח. אינני יודע אם המושג הזה 'שבוע הספר', על הירידים והדוכנים, על כל ההווי שבו, קיים גם בעמים ומדינות אחרות. גאון וחכם מי שהמציא את שבוע הספר. המפגש העממי הזה עם הקוראים, עם השטח, עם הכמויות האדירות של הספרים , עם היצירתיות, עם החומר למחשבה,עם מגוון הדמיונות והעלילות, הוא כל כך מרתק, וכל כך מדהים כל פעם מחדש.
אין דבר שישווה להיסחפות בעלילה, לילד שלא הולך לישון או לא בא לשולחן לסעודה כי הוא בדיוק באמצע הסיפור. אין משפט יותר מתוק מ'רגע, אני רק גומר את הסיפור ואני בא' או מ'עוד סיפור אחד ודי'. אין רגעים יותר קסומים מרגעי הסיפור לפני השינה, כשהילד הרחוץ והמסורק מניח את ראשו על ברכי האימא או האבא, ומחכה לשמוע בפעם המי יודע כמה את אותו הסיפור שוב ושוב. אין דבר יותר נעים מלשבת על הכורסא או במיטה, בשבת בבוקר או סתם בסופו של יום ולצלול לתוך הדפים,המילים,והסיפורים.
כבודה של הטכנולוגיה במקומה מונח. תפקידים רבים וחשובים יש לה. אולם את האינטימיות שבספר, את ההנאה שבקריאה,ואת ההיסחפות לתוך הסיפור היא לא יכולה להחליף.
כנראה שלא לחינם ניסו שונאי ישראל לדורותיהם לשרוף לנו את הספרים. משריפות התלמוד עד ספרי הפילוסופיה . מימי הביניים ועד ימינו אנו. כנראה שגם הם זיהו בספרים את מקור כוחנו - ובצדק.
רבבות רבבות הישראלים על טפם ומשפחותיהם שיצבאו בימים הקרובים על הדוכנים בכיכרות הערים, הם התשתית התרבותית ויסוד החוסן והבריאות הנפשית של עם הספרות והתרבות.
ספרים רבותיי,ספרים. זה כל הסיפור.
אבי רט כתב שלושה ספרים לנוער בהוצאת ידיעות ספרים. 'כח 13' (עם סמדר שיר) 'כח 12' ו'שלם יותר מלב שבור' (עם הודיה בונן)
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
אבי רט
צילום: ישראל ברדוגו
שבוע הספר. זה כאן
מומלצים
