הציפורה הלאומית
ציפי לבני רוצה לעוף, אבל בזהירות - מבלי להיפגע. היא מאמינה שהחלפתו של אולמרט תיקח עוד זמן, ולכן לא צריך לשרוף כעת את כל הגשרים. המטרה ברורה - להיות הציפורה הלאומית
רבים חיכו לרגע אחד מזוקק של מנהיגות אמיתית מצידה של ציפי לבני - לרגע שבו תפרוש הציפור את כנפיה ותעלה אל על. הרגע הזה עוד לא הגיע, ושרת החוץ עושה את דרכה אל הנקודה הזו בזהירות, בצעדים מדודים: היא קוראת לקדימה להיערך לבחירות ומותחת ביקורת מוסרית על אהוד אולמרט. היא רוצה להיות ראש ממשלה, אבל פוחדת לומר את זה בקול רם.
במילים אחרות: לבני רוצה לעוף, אבל רוצה לעשות את זה בזהירות, מבלי להיפגע. חולמת על היום שבו הנשיא יבחר בה להרכיב את הממשלה, כמו שבחר בציפור הלאומית, הדוכיפת.
ובכל זאת, דבריה של שרת החוץ חשובים. בימים שבהם רוב הפעילות הפוליטית מתרחשת בלחישות וברמיזות, ורוב בכירי קדימה עדיין נמנעים מלהתייחס לפרשת טלנסקי בצורה ברורה וחדה, דבריה של לבני מתווים את דרך.
למרות שאיפותיהם של שאול מופז, אבי דיכטר ומאיר שטרית, ולמרות הכוונות שלהם להתמודד על ראשות קדימה- כולם כולל כולם חיכו ללבני. לכל אחד מבכירי קדימה היה ברור כי בלעדיה, בלי אמירה ברורה מצידה בעניין הפריימריז, קדימה תתקשה לעלות על מסלול מהיר לארגון היום שאחרי. כעת, כשברור כי לבני לא תנסה לבשל קומבינות, ניתן האות להסרת הכפפות בקרב על הירושה המידלדלת שעוד לא חולקה.
האסטרטגיה של לבני בנויה בשלבים. היא מאמינה כי תהליך החלפתו של אולמרט ייקח עוד זמן. לכן, היא לא תשרוף את כל הגשרים כל זמן שלא תקום חזית ברורה בקדימה נגד ראש הממשלה. החזית הזו אומנם מתגבשת לאיטה, אך היא עדיין לא חזקה דיה. מספר חברי הכנסת המחפשים את עתידם גדל והולך, אך הוא עדיין לא הגיע לכדי מסה קריטית, כזו שתשלח ראש ממשלה הביתה.
מאיר שטרית ושאול מופז, מצידם, מחפשים את הרגע הנכון לפרוץ קדימה. מופז, שמדדה מאחורי לבני בסקרים, מבין כי הקרב הבא הוא מול שרת החוץ, ולא מבזבז יותר מדי אנרגיות נגד אולמרט. בפועל - שני האישים שידעו ימים גרועים בשנתיים האחרונות, נאחזים זה בזה, כל אחד מסיבותיו הוא, ומשתפים כעת פעולה. לכן, החל מופז לתקוף את לבני, וזה יימשך בימים הקרובים.
גם שטרית, מצידו, מעדיף לא לכרוך את החבל סביב צווארו של ראש הממשלה במו ידיו. שר הפנים מאמין כי אם ינהג בכבוד בראש הממשלה, זה ישתלם לו בקלפי. לכן, הוא ימתין לעדות המרכזית של ראש הממשלה, ולחקירה הנגדית של טלנסקי. במצבו הפוליטי, הוא זקוק לזמן כדי להתארגן, לכן לא בוער לו לצאת נגד אולמרט.
אבל אלה וגם אלה מתייחסים אל אהוד אולמרט כאל זיכרון עבר, כאל ממסטיק שנדבק לנעל וצריך להסירו. אלא שאולמרט עוד לא עף לשום מקום, ממשיך לקיים שיחות פוליטיות ולהבטיח לחברי הכנסת של קדימה כי ידיו נקיות. אתם עוד תראו שהאמת תצא לאור, הוא אומר להם, ומשתדל לא להגיד אף מילה טובה על ציפי לבני.
לבני, מצידה, מתעלמת מאולמרט לחלוטין, מתייחסת אליו כאל מסך אוויר. היא מקיימת אינספור פגישות עם חברי כנסת של קדימה, וכבר לא טורחת להסתיר את העובדה שהיא כאן כדי להחליף את אולמרט. מבחינתה, אין אופציה אחרת. כעת נשאר לראות כיצד תתמודד עם מבחן המנהיגות הממשי הראשון שעומד לפתחה.
לפנייה לכתב/ת 
